מה עוד יעשו כדי להשניא עלינו את המקווה?
לאחר שנקבע בבג"ץ שכל אישה תוכל לטבול לפי אמונתה, נולדה גזירה חדשה: טופס פרטים האישיים. אל תחתימו אותנו על טפסי ויתור מביכים וסמכו עלינו. אנחנו יודעות בדיוק מה אנחנו עושות
במשך תקופה ארוכה נאלצתי לכלול בתיק ההכנה לטבילה גם פנס וגז מדמיע. פריטים לא טריוויאליים לסיטואציה, שנהפכו הכרחיים לטבילות לבד בלילה בחוף ים. זה התחיל בשנים הראשונות לנישואיי, שבהן נדדתי בין מעיינות קפואים ודי מפחידים, בחיפוש אחר מקום שקט לטבילה. זה קרה לאחר שהתקשיתי לשאת את התחקיר והבדיקה המדוקדקת אצל הבלנית במקווה השכונתי, שזכתה בקרב חברותי לכינוי "בדיקת הפרסות".ההפרדה ביני לבין מהות הטבילה בנוכחות הגוף הזר שמפקח עלי, שממאיס, דיכאה אותי ומנעה ממני שוב ושוב להשתמש במקווה היפה שנמצא ברחוב הסמוך לביתי.
הלכות הטהרה מחייבות לתת אמון באישה הטובלת. כל הפרקטיקות נעשות בסתרים, זו רק אני שיודעת אם נטהרתי, מתי עשיתי זאת ואם הקפדתי על הכללים. שום תחקור או מעקב חיצוני לא יעזור. מצוות הספירות שקודמות לטבילה מבוססות על האישה וכנותה. זה חייב להיות כך. תסמכו עלינו שאנחנו יודעות - יודעות להרגיש את השיער הרטוב, את עיטוף המים, יודעות שבידינו הזכות לבחור אם אנחנו זקוקות לבלנית מסייעת, לחברה מלווה או דווקא לשקט. אני זו שיודעת מהו מועד הטבילה המדויק ובאיזה מצב נפשי אני נכנסת אליה.
אל תחתימו אותנו על טפסי ויתור מביכים, וסמכו עלינו.
צילום: מרים צחי
בספטמבר האחרון קבע בג"ץ שכל אישה תוכל לטבול לפי אמונתה, בלי פיקוחה של בלנית. קשה להפריז בתחושת הגאולה והאושר שחשתי בפעם הראשונה שהייתי בדרכי לטבול לבד במקווה הסמוך. לכאורה, כה פשוט ונוח, אולם גם שם זה לא עבר בקלות. המפגשים הראשונים עם הבלנית אחרי פסיקת בג"ץ היו טעונים. כשהסברתי שאני מתכוונת לטבול לבד, הבלנית התעקשה שאסור. אני אמרתי שמותר. ושוב ויכוח ושוב ודמעות. יש נשים שאף נתקלו בחומה בצורה ובאמצעי ענישה שונים: לאחר שביקשו לטבול לבד הן נשלחו לבור טבילה מלוכלך או שדלתות החדרים נותרו פתוחות, וכך הן מצאו את עצמן נבוכות במגבת אל מול נשים אחרות.
בתקופה האחרונה חילחלה סוף סוף ההבנה בקרב הבלניות - וניתנה הרשות לטבול ליד הבית בלי גז מדמיע, בנוחות ובטבעיות. עבורי היתה זו חוויה מופלאה ומרוממת. לא הרגשתי שדעת הבלניות נוחה מהמעשה, אך נדמה היה שהן מקבלות אותו בשתיקה.
עד שנולדה וצמחה גזרה חדשה: נשים שמבקשות לממש את זכותן החוקית לטבול כמנהגן נדרשות לחתום על טופס שחרור מאחריות שבו הן צריכות למלא את פרטיהן האישיים. זו גזירה שסותרת את אחד מהנוהגים החשובים ביותר סביב הטבילה – הפרטיות.
הטופס הזה, שאינו חוקי, ושימור המידע על הטובלות, מפרים את הפרטיות שלנו, את מעטה החשאיות, את המסורת. שוב ממלאים מתח, זעם ובלבול את המרחב הרוחני והקדוש. אני לא רוצה לחשוב אילו מעשים פליליים עשויים להתעורר כאשר תיקי המעקב אחר הטובלות ייפלו לידיים לא נכונות.
ח''כ רחל עזריה. אם הדרישה לא תבוטל, נעתור בעניין זה לבג''ץ.
צילום: מירי צחי
הבל נית אינה האויבת שלי. היא שותפה שאני מעריכה את מסירותה, ואני בוחרת להשאיר את הטבילה שלי בידי ולא בידיה. אני לא רוצה להעמיס עליה את האחריות לפיקוח על קיום המצוות שלי, באותה מידה שאני לא מצפה שהיא תהיה אחראית עלי אם חלילה אמעד כשאצא מהמקווה. חשוב שהיא תקבל תנאי שכר נאותים, שתנאי עבודתה והקידום המקצועי שלה יהיו מעולים. אנא אל תהפכו אותנו, הנשים, לניצות בקרב שלא בחרנו בו.
אמש (שני) נערך בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת דיון מיוחד, שזימנה ח״כ רחל עזריה, בנושא חופש הטבילה לנשים בישראל. בדיון נדונו ההפרות והמניעות שמערימים המשרד לשירותי דת והמועצות הדתיות על הנשים המבקשות לטבול. חברות הכנסת מירב בן ארי ועליזה לביא, שניהלו את הדיון, ביקשו מנציג המשרד לשירותי דת שנכח בדיון לבטל את הדרישה למלא את הטופס. אם הדרישה לא תבוטל, אנחנו מתכוונת לעתור בעניין הזה לבג"ץ.
הטבילה היא מרחב של תפילה ובקשה, מקום לפגוש את עצמי בשקט אחרי יום עמוס ולפני הפגישה המחודשת עם בן הזוג, אחרי לידה או הפלה חלילה. כמו שלא יעלה על הדעת להשגיח עלינו בזמן התפילה, לבדוק ששפתינו ממללות נכון, שגופינו רכונים במדויק – כך אנא הניחו לנו לטבול לבד, להתפלל לבד, להתחבר. אל תפקחו על המצוות שלנו. אל תחתימו אותנו על טפסי ויתור מביכים, וסמכו עלינו. אנחנו יודעות בדיוק מה אנחנו עושות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם