"קשה לזונות? שילכו לפסיכולוגים"
היה אפשר לצפות שבכנס שנערך בלשכת עורכי הדין בתל אביב שנשא את הכותרת "ישראל בדרך להפללת הלקוח", יתקיים דיון מעמיק בנושא הנפיץ. מאכזב לגלות שבורות וסטריאוטיפים לגבי נשים בזנות, מצויים גם בקרב מומחים בנושא ומקבלי החלטות בישראל
בלשכת עורכי הדין בתל אביב נערך כנס בסימן "ישראל בדרך להפללת הלקוח". גאה על כי השיח הציבורי סביב תופעת הזנות עולה לסדר היום, הגעתי לפתחה של לשכת עורכי הדין כחוקרת תקשורת ומגדר, סקרנית לשמוע על ההיבטים והאתגרים המשפטיים שטומן בחובו החוק להפללת הלקוח.האולם מלא עד אפס מקום ושולחן הפאנל עמוס בשמות מכובדים. "מדובר בנושא רגיש ונפיץ.." אמר בדברי הפתיחה יו"ר לשכת עורכי הדין עו"ד אפי נווה, שקרא לתמיכה בחוק. אמר וצדק. התגובות הקשות שנשמעו מהקהל לא איחרו להגיע. בקול רם, ברור ותקיף אמרו הנוכחים את שעל ליבם, או אולי את שעל אזור חלצם: "אם תעבירו את החוק תצפו להרבה יותר מקרי אונס" איים אחד האנשים בקהל.
"ומה יהיה על נכי צה"ל?" קרא בשברון לב אחר. "צריך למסד רק חלק, שיהיו ברישיון" אמר אחר בנימה רשמית יותר. חלק מהגברים בקהל, התפרצו, צעקו השתיקו והשתמשו באלמנטים כוחניים אחרים בשיח. הרי אין להם שום בעיה להשתמש בכוחנות. כוח ושליטה הם שמאפיינים את פרקטיקת הזנות. את קנייתה של אישה, גוף ונפש, למען שימוש בנקביה כאילו היו מנותקים מנשמתה.
"ומה עם הנזקים? מה עם הפוסט טראומות של הנשים בזנות?" נשמעה תגובה כלפי הטענה למסד את הזנות, "שתלך לפסיכולוג" ענה לה אחד הזנאים בקהל.
למי שלא ממש בקיא בתחום, וזה כנראה רוב קוראי הטור, היקף התמותה של נשים בזנות הוא פי 40 (!) מכלל האוכלוסייה. זנות הורגת, בעוד שלא שמעתי על מישהו שמת כי הוא פשוט לא ז***.
נראה כי למרות שזו שנת 2017, המיתוסים סביב הזנות ניכרים במלוא אונם. ולא רק בקרב הקהל אלא גם אצל חלק מהמומחים בנושא דוגמת משתתפי הפנאל ומקבלי ההחלטות במדינה. המשנה לראש לשכת עורכי הדין ויושב ראש הפורום הפלילי, עו"ד אורי קינן, היה אחד הדוברים הבולטים בפאנל. לדבריו, החוק עשוי להביא לשיעורי גירושין גבוהים יותר ודווקא הפמיניסטיות צריכות להתבייש בקידום חוק שכזה.
כך, במקום לנהל דיון מעמיק על ההיבט המשפטי של החוק וכיצד ניתן לגייס את החוק למען שמירה על זכויות כל כך בסיסיות של נשים רבות, נערכה השוואה בין בחירה בזנות לביצוע פירסינג בגוף כי זה חודרני (ומי אנחנו שנאמר לה לא לחורר את גופה בעגיל?!), נערכה השוואה לעבודה במפעל בטריות, כי גם זה לא החלום של אף ילד או ילדה להיות על פס הייצור של הבטריות. רמה גבוהה של טיעונים, אין ספק.
שיח סביב "חופש העיסוק", מעניק לגיטימציה לתופעה אלימה ופוגענית תוך טשטוש ברור של נזקי הזנות. בל נטעה, פרקטיקת הזנות - רוצחת את הנפש. אין זה משנה באיזו זירה תפעל הזנות, הנזק הוא אותו נזק, וכמו שאין מי שישמיע קול בעד זנות קטינות ויקרא למיסודה, כך צריך להיות לגבי זנות שמעל לגיל ההסכמה. ולא, אין הבדל. אישה בזנות וקטינה בזנות, זו בדיוק אותה אישה על אותו רצף של אונס, כאב והשפלה, רק בנקודת זמן אחרת. אי אפשר לדבר על הסכמה כשגבר בעצם משלם כדי שאישה לא תאמר לא. ואם בבחירה עסקינן, יש להפנות את הזרקור לגבר שניצב אל מול "מבחר" נשים, כאילו היו לחפץ, ופשוט בוחר. אנחנו כל כך טובים ומיומנים בלהאשים את הקרבן ובדומה למקרי אונס והטרדות מיניות, הבחירה היא בידיו של הגבר.
דובר הפאנל שכביכול ייצג את האקדמיה היה ד"ר אמיר שני, שאינו מתמחה בתופעת הזנות ולא במשפטים, אלא מגיע מתחום ניהול מלונאות ותיירות. מה ההיגיון מאחורי ההזמנה שלו לפאנל? ד"ר שני מרצה גם על 'עבירות ללא קרבן'. כלומר, ששני הצדדים לעסקה הביעו הסכמה אליה מדעת. כלומר מבחינתו זו עסקה לגיטימית להשאיל את גופה של אישה בכדי להגיע לפורקן מיני, יתרה מזאת, הוא רואה בנשים שחוות נזקים פסיכולוגיים ונפשיים המושווים לטראומות של חיילים שחזרו מלחימה בווייטנאם, נזקים פיזיולוגיים בחלל הפה ובמערכות הרבייה וגורמי סיכון קשים שדרדרו אותן לזנות, כצד שווה בעסקה אל מול הגבר שבמרבית הפעמים גומר וחוזר לאשתו לילדים.
שיח עצוב כמו שהתנהל אתמול בכנס, בעצם מאפשר לקבל תופעות אשר בכל הקשר אחר היו נתפסות כהטרדה, כניצול מיני או כהתעללות מינית.
כדי להתעסק בתופעה הזנות ובחקיקה לגביה, חשוב להבין שמרבית הנשים שנשאלו בעניין, הביעו רצון לצאת מהזנות, באחוזים גבוהים הנעים בין 88% ל-95% . חשוב להבין כי מרבית הנשים שהתדרדרו למעגל הזנות עברו תקיפות מיניות בצעירותן, אם בהקשר ישיר לפגיעה המינית ואם מתוך שילוב של גורמי סיכון שמביאים לכך, החל מעוני, הזנחה נפשית ורגשית, נשירה ממסגרות לימודים, דרות רחוב, בריחה מהבית והתמכרות לסמים. חשוב להבין שזו האוכלוסייה הנאנסת בעולם.
אין ספק כי הפללה היא לא הכלי היחידי במאבק בתופעה, היא אחד מהכלים, והיא כלי שיש בו להעיד על תפיסה חד משמעית כי זנות היא לא המקצוע העתיק בעולם אלא הניצול העתיק בעולם. "על מה מטילים קנס? על מה שהוא עברה מוחלטת, אבל איך אתה מניח שמתקיימת זנות? אמרה אמי פלמור מנכ"לית לשכת המשפטים.
כזכור, גם בדבר אלימות נגד נשים במשפחה, לא היה קיים חוק עד שזה חוקק. זה לא אומר שגברים לא מכים נשים, זה אומר שזה אסור. שמדינת ישראל מצביעה על הפעולה הזו כלא נורמטיבית, כאסורה, כפוגעת. גם עניין האלימות במשפחה לא נגמר בחקיקה, ברור שיש צורך לטפל בגברים המכים בנשים מוכות. אבל זה לא נפרד מהחוק, להיפך. החוק משמש כמצפן מוסרי לחברה, שמסמן לאדם מה מותר ומה אסור. וכך כמו שעבדות אסורה, כמו שאונס אסור, כמו שקצירת איברים וסחר בהן אסורים, כך גם זנות צריכה להיות אסורה.
האמירות רוויות המיתוסים נאמרו אחרי עדות נוקבת ומעוררת השראה של גל אמת, לוחמת, אקטיביסטית, שורדת זנות. "כשאת נמצאת בזנות אין בחירה יש הישרדות" אמרה ותיארה מה קורה בחדרי חדרים. "הנפש מתקצרת". אך דבריה לא הצליחו לחדור את חומות הציניות והבורות, נראה היה שהנוכחים בכנס מבטלים את דבריה באמתלת 'סיפור אישי לא מייצג'. והנה בדיוק בשביל זה חוק הפללת הלקוח כל כך חשוב ונחוץ. לא רק כי הוא צעד אחד לקראת עולם טוב יותר, אלא כי הוא מהווה אמירה חד משמעית ובלתי מתפשרת שזנות היא אסורה. היא אסורה כי היא פוגעת בכבודו הסגולי של האדם. בעיקר בכבודה הסגולי של האישה.
אודליה דיין-גבאי, דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקרת תקשורת ומגדר ומפתחת משאבים בעמותת "דלת פתוחה"
אקו"ם