עניין של ביטחון: כיצד יגיב העם האיראני לפיגוע?
האיראנים יודעים שהחופש שלהם יעלה בדם רב יותר מאשר בסוריה, והם עדיין לא הגיעו למצב שבו אין להם מה להפסיד. אם עד עכשיו טענו השלטונות נגד מתנגדי המשטר שאמנם לאזרחים אין חופש ביטוי אבל לפחות יש ביטחון. האמנם?
אתמול בבוקר (ד'), החרידו קולות ירי ופיצוצים את טהרן. מתקפת טרור מתואמת היטב התרחשה במקביל במג'לס, בית הנבחרים, ובקבר ח'מיני בדרום טהרן. המחבלים – שתי נשים וגברים מחופשים לנשים – נכנסו למג'לס כשהם יורים לכל עבר. אחר כך התבצרו בקומה הרביעית עם בני ערובה, ומשם גם ירו לעבר הסקרנים שהתקהלו מול בניין המג'לס. שני מחבלים תקפו את קבר ח'מיני, ועוד חוליה שהייתה בדרכה למקום שלישי, נעצרה על ידי כוחות הביטחון לפני שהספיקה לבצע את זממה, כך לפי משרד המודיעין האיראני. שניים מהמחבלים פוצצו את עצמם – אחד בקבר ח'מיני ואחד במג'לס.פיגוע בבניין הפרלמנט בבירת אירן טהרן:
הנשיא והמנהיג הגיבו בצורה דומה – הנשיא במסר ארוך לעם, והמנהיג בהתייחסות קצרה במסגרת מפגש עם סטודנטים. הוא אפילו לא טרח לחזור לבירה. שניהם קראו למחבלים "פחדנים" ו"ערלי לב", והבהירו שהם לא יצליחו להחליש את איראן, שהם לא מספיק חזקים כדי לפגוע בנו וכיוצא בזה מילות עידוד וביטחון. גם שר המודיעין פרסם הודעה שבה קרא למחבלים "פתאים של ההתנשאות העולמית (ארה"ב)", ואמר שהפיגוע מראה על הכעס החייתי ועל העצבנות של אותם נחותים אל מול כוח הרצון, האחדות, והנצחונות המתמידים של האומה האיראנית.
כוחות הביטחון גם הגיבו בצורה אחידה: דלתות המג'לס ננעלו – אין יוצא ואין בא, ובית הנשיא נחסם אף הוא לתנועה בשני הכיוונים. בכל מוסדות השלטון הוגברו אמצעי האבטחה ומפקד משמרות המהפכה הגיע למג'לס. עד כאן דומה למדי למה שקורה במדינות אחרות – התוספת הייחודית של הרפובליקה האסלאמית היא חסימת התקשורת. כשיש מתיחויות ופעולות נגד השלטון (בדרך-כלל הפגנות), השלטונות כמעט תמיד "סוגרים את האוויר" ואין גישה לאינטרנט או לתקשורת סלולרית. כך גם הפעם.
דאעש פרסם וידאו קצר בן כ-20 שניות מהפיגוע במג'לס, וידאו שעורר תיאוריות קונספירציה ושאלות למכביר. למשל:
1. איך הצליחו להעלות את הווידאו לאינטרנט? במשך שעתיים לפחות, לא היה אינטרנט. איך המחבלים העלו את הווידאו? (תשובה אפשרית – טלפון לווייני).
2. הווידאו הוא ממשרד כלשהו. לא מחלקים של המג'לס שאפשר לזהות. עוד דבר מוזר הוא שדאעש בדרך כלל אומרים בסרטונים איפה הם, וכאן לא היה דבר כזה.
3. פרשנים איראנים טוענים שבווידאו הם מדברים בערבית קלסית ולא בדיאלקטים מדוברים, ועושים שגיאות שדוברים ילידיים לא עושים. מומחים לערבית ודוברים ילידיים ששאלתי אומרים שהניתוח הזה לא נכון, שכן בווידאו הקצר יש רק ציטוטים מספרות הקודש האסלאמית (חדית'), שכתובה בערבית קלסית. זו אינה שיחה בין המחבלים. לפני כן יש מילה אחת שכולם מנסים לפענח, אולי hold on או pardon (שמשמשת גם בטורקית), ויש אומרים שיש להם מבטא כורדי. למען האמת, גם אם המחבלים לא היו דוברי ערבית ילידיים, אין בכך הפתעה, כי דאעש מגייס חיילים מכל העולם. מה שאולי יכול יותר להפתיע הוא נוכחות שתי נשים בכוח התוקף.
הסרטון של דאעש:
במסגרת תיאוריות הקונספירציה, אחד הפרשנים אמר שזה לא נראה כמו דפוס פעולה של דאעש אלא משהו יותר אידיאולוגי. העובדה שדאעש לוקח אחריות על פיגוע עדיין לא מוכיח שהוא באמת עשה את הפיגוע, כי בזמן האחרון הם לוקחים אחריות גם על פעולות שלא הם עשו, אבל היו רוצים לעשות. כך לפי אותו פרשן.
בעולם הערבי התגובות מעורבות, החל מהתבדחויות בנוסח "אני מגנה את מספר ההרוגים הנמוך ושונא את שני הצדדים במידה שווה", דרך "אלה פיגועים מבוימים של שלטונות איראן כדי להכפיש אותנו הערבים" (תיאוריה שנשמעת גם בין איראנים), ועד "לא משנה מי באמת ביצע את הפיגוע – עכשיו איראן אוכלת את הדייסה שבישלה בסוריה".
קשה להעריך את ההרגשה ברחובות, כי יש דיווחים מעורבים. לפי חלק מהתגובות והדיווחים, נראה שיש יותר סקרנות ברחוב מאשר פחד. אנשים התקהלו מול המג'לס, ובטוויטר צייצו להם "אתם לא מבינים שפיגוע זה לא כמו הוצאה להורג?! לא באים לראות, בורחים!". אחרי שהמחבלים החלו לירות לעברם ואדם נוסף, לא ברור אם קשור לאירוע תקף אנשים בסכין, הם פוזרו על ידי כוחות הביטחון.
משיחות שקיימתי ומסקירה קצרה ברשתות החברתיות, עושה רושם שהאזרחים מרוצים מהטיפול של הממשל באירוע, ויש הרגשה שהשתלטו על המצב יפה מאוד. 12 שהידים ו-42 פצועים זה לא כל כך הרבה יחסית למקום המרכזי וההומה.
מצד שני, יש גם הרגשה של מצב חירום. כוחות הביטחון השתלטו, אבל העובדה שעורכים בדיקות ביטחוניות בכניסה למטרו, מזכירה לאנשים שהיה פיגוע, והם מרגישים פחות בטוחים. מי שיכול להתרחק מהמטרו – מתרחק. אנשים מבינים שמחר הם יכולים לעמוד ליד מישהו והוא יתפוצץ, ואני מקבלת תגובות של אנשים שמבינים עכשיו איך אנחנו מרגישים בישראל.
כיצד ישפיעו הפיגועים על האווירה הכללית במדינה, ובפרט על התארגנויות נגד המשטר? עד כה ארגוני המודיעין והביטחון הפעילו מדיניות יד קשה ומנעו פיגועים של דאעש ואחרים. זו גם אחת הסיבות למיעוט ההפגנות נגד המשטר בשנים האחרונות: בכל הפגנה שניסו לקיים אחרי 2009, היו יותר כוחות ביטחון ברחוב מאשר מפגינים.
סיבה נוספת היא שהאיראנים יודעים שהחופש שלהם יעלה בדם רב יותר מאשר בסוריה, והם עדיין לא הגיעו למצב שבו אין להם מה להפסיד. בין התגובות של מתנגדי המשטר אפשר היה למצוא תגובות בסגנון: "עד עכשיו אמרתם שאמנם אין לנו זכויות אדם וחופש ביטוי, אבל לפחות יש לנו ביטחון. נו, אז איפה הביטחון שלכם?".
התגובה לטיעון הזה הן החלק המסקרן ביותר בהתפתחויות העתידיות. הישארו עמנו.
ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית לאיראן במרכז האקדמי שלם וחוקרת במרכז עזרי
אקו"ם