צה"ל חייב לשים סוף לביזיון בצאלים
אין לי ספק שאותם מוחות חריפים שיכולים לתכנן מבצע אוגדתי מורכב בלבנון, מסוגלים לגבש תוכנית יצירתית ואפקטיבית למיגור גניבות הבדואים. את הקלון הזה צריך להסיר ומהר
נדרש רק רגע אחד קטן של חוסר תשומת לב כדי ששני גנבים על טרקטורון ישפילו פלוגה שלמה של לוחמי צה"ל. זה קרה במהלך אימון טנקים שגרתי שבו השתתפתי בצאלים. הסרנו את השמירה שהעמדנו על הטנקים, מכיוון שהגיעה משאית תדלוק. עשרות מילואימניקים ישבו יחד במגנן, אוכלים ארוחת צהריים. "המתדלקת סיימה" אמר לי המ"פ "שלח מישהו שישמור". לא הספקתי להרים את הראש ואנחנו שומעים רעש מנוע לא מוכר. חייל ערני קלט מיד מה קורה ורץ לעבר הטנקים אבל כבר היה מאוחר מדי. הנזק: ארגז שלם של כדורי 5.56 נעלם.זו לא הייתה הפעם היחידה: גנבים רכובים, רעולי פנים, מלווים אותנו כמעט כל אימון. כמו אוכלי נבלות הם תרים אחר טרף קל, מזנבים בנו ומחכים לנצל הזדמנות. כולם מכירים את הסיפורים. אין לוחם אחד שלא נתקל במציאות המקוממת במערב הנגב הפרוע.
בדואים בוזזים בצאלים:
אותם שניים ידעו בדיוק איפה לחכות ומתי. הם ידעו שאין שום דבר שנוכל לעשות נגדם. זה לא היה הרודאו הראשון שלהם. כך, פלוגה שלמה עם נשק ביד עמדה על גבי דיונה, צופה בטרקטורון מתרחק בחוסר אונים מוחלט.
הגנבים הללו לא ביזו רק אותנו מכיוון שזהו רק מקרה אחד מיני רבים – מדובר כבר מזמן על מחדל של ממש. הגנבים הללו ושותפיהם מבזים דרך קבע את כל צה"ל החזק ואת שלטון החוק במדינת ישראל. האחריות לכך מוטלת על ראשי הצבא ועל שר הביטחון.
הנה רק בימים האחרונים כתב סמנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני, מ"פ צנחנים במילואים, כיצד טיפסו אלמונים על משאית ציוד שנשאה ציוד אישי וצה"לי של פלוגתו במעטה הלילה והעלימו 17 תיקים. חיילים סדירים במחנה צאלים סיפרו לי על גניבות שמתבצעות דרך קבע בתוך הבסיס עצמו, לא פחות. זו כבר עובדה עצובה שמילואימניקים לא טורחים להסתובב עם מחסנית על הנשק באימון בצאלים, כי הם יודעים שהם לא יעשו בה שום שימוש. "אני אכנס לכלא כי העזתי לירות באוויר לכיוון כללי של בדואי, בלי ליווי של עו"ד צמוד?" שאל אותי פעם חבר לפלוגה. ובצדק.
בדואים עם רכוש גנוב. את הקלון הזה צריך להסיר ומהר.
צילום: באדיבות תנועת רגבים
הנשק והתחמושת שנגנבים ודאי מוצאים את דרכם לגורמים פליליים, אפשר לתאר שגם לגורמי טרור. זה לא משחק: אזרחים ישראלים עלולים להיפגע מכך ואולי זה כבר אפילו קרה.
מעבר לציוד האישי שנגנב, הפגיעה במורל החיילים שמצפים מהם להילחם בחיזבאללה ובדאעש - היא עצומה. אלו נותרים חסרי אונים מול גנבים פשוטים. מה יחשבו טרוריסטים על הצבא שלנו, שלא מסוגל אפילו להגן על עצמו בשטחו שלו? ומה יקרה אם אותם גנבים יאזרו אומץ ויהפכו לשודדים? האם צריך לחכות עד שחייל יפגע כדי להתעורר?
צה"ל טוען שהוא מתייחס לתופעה בכובד ראש, אבל אותנו לא מעניינים תירוצים – אנחנו רוצים תוצאות. שינוי הוראות הפתיחה באש אולי יסייע, אבל לא יפתור את הבעיה. יתרה מכך, הוא עלול אף לסכן את החיילים עצמם, שחלקם הגדול לא בדיוק מיומן בירי מדויק. נדרשת כאן החלטה חד משמעית לגדוע את התופעה הזו אחת ולתמיד.
מה אפשר לעשות? אפשר למשל, ששר הביטחון והרמטכ"ל יכריזו על מבצע כולל למיגור הגניבות: שיתוף פעולה עם משטרת ישראל והשב"כ יכול להעמיד מארבים לאותם גנבים. אפשר לעקוב אחריהם ולפשוט על בתיהם. במקביל, חובה להחמיר את הענישה של כל גנב שייתפס. זה רק מה שאני, חייל פשוט, רס"ל במיל', מעלה בדעתי. אין לי ספק שאותם מוחות חריפים שיכולים לתכנן מבצע אוגדתי מורכב בלבנון, מסוגלים לגבש תוכנית יצירתית ואפקטיבית אף יותר.
את הקלון הזה צריך להסיר ומהר. חיילי המילואים מגיעים פעם אחר פעם לאימונים כי הם סומכים על צה"ל. עכשיו חובת ההוכחה עליו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם