פרשת ילדי תימן: חיקרו, והניחו לשואה
אשכנזים הם לא נאצים, בן־גוריון הוא לא היטלר והרופאים בארץ לא היו ממשיכי דרכו של מנגלה. עם כל הכאב ולמול החרפה שמעוררת חשיפת הניסויים בילדי תימן - חובה לבחור את המילים הנכונות
איפה הייתם מעדיפים לקבל טיפול: בישראל של 1948 או אצל ד״ר מנגלה באושוויץ? מתברר שיש לא מעט אזרחים שמבחינתם אין הרבה הבדל. זה, לפחות, מה שעולה מהתגובות של רבים לחשיפה בשבוע שעבר ב"ישראל היום" על אודות הטיפולים הניסיוניים שניתנו בידי רופאי ישראל לילדי תימן ב־1949.
אי אפשר להישאר אדישים ליחס שעולה מהעדויות, בעוד הטיפולים פגעו בילדים וניתנו ללא הסכמת ההורים. לכן החשיפה מוסיפה נדבך חשוב בדרך לעשיית צדק עם העלייה מתימן. בה בעת, היה מצמרר לקרוא תגובות ברשת ומחוצה לה שהתנקזו לנוסחה: אשכנזים=נאצים, בן־גוריון=היטלר, הרופאים בארץ=ד"ר מנגלה. שהרי עם כל הכאב ולמול החרפה, צריך לזכור שההבדלים חשובים לא פחות מהדמיון. והבדלים ברורים - בכוונות, בתוצאות, בהקשר, בהיקפים.
ועדת חטופי תימן בכנסת (ערוץ הכנסת)
קחו דוגמה. לניסויים באושוויץ הרפואה היתה רק תירוץ כדי לבדוק את גבולות הסבולת האנושית; "רופאים" כמו מנגלה השליכו אחרי גוום את העיקרון Primum, non nocere ("ראשית, אל תזיק") והיו מוכנים לעשות כל ניסוי - ממש כל ניסוי - מתוך מטרות הנאצים. ודאי שלא טובת החולה היתה לנגד עיני מנגלה ועוזריו, שלא לדבר על כך שלא היה מדובר בחולים אלא באנשים בריאים שרופאי אושוויץ הפכו אותם לנכים או בחרו לשלוח אותם למשרפות. להבדיל, על פי החשיפה האחרונה, הטיפולים הניסיוניים אמנם היו כושלים, אך נועדו דווקא לעזור למטופלים (טיפול חדשני בחלבון יבש) או לצורך עריכת מחקרים (בפרסום מוזכרת האנמיה החרמשית).
נכון מאוד: הטיפולים לא קיבלו אישור מההורים וזה היה לא מוסרי (בוודאי בסטנדרטים שלנו היום) וכנראה לא חוקי ("כנראה" משום שפרוטוקול הלסינקי המסדיר מחקר בבני אדם התקבל רק ב־1964, אף שקדם לו "קוד נירנברג" הראשוני כבר ב־1947). כך או כך, אין בעדויות שנחשפו עד כה אף לא רמז לכוונות זדון של הרופאים, בוודאי לא תוכנית להשמיד את מושאי המחקר שלהם. משתמע בהחלט שהם אכן התייחסו ללא־אירופאים כאנשים מדרג ב', וזה אווילי וגורם עוול, אבל לא כל עוול הוא שואה.
העדויות המצמררות נחשפות. איני מתכוון לגמד את העוול כלפי עולי תימן, אבל תבחרו מילים.
שנית, בישראל בימי קום המדינה אכן היה עיסוק בגנטיקה חברתית. זו היתה רוח התקופה, והציונות, כתנועת תחייה לאומית שנולדה בה, לא היתה חסינה מפניה. רק חישבו על האתוס של יהדות השרירים מבית היוצר של מקס נורדאו או עיינו במחקרים של רפאל פלק ונורית קירש בנושא. אך מכאן ועד להגיד שישראל פעלה כגרמניה הנאצית נדרשת קפיצה כמותית ובעיקר איכותית, תוך השלכת ההבדלים בכוונות ובמטרות. כאמור, דמיינו אם הייתם מעדיפים להגיע לישראל ב־1948 - או לפולין ב־1943. לכן להגיד שבן־גוריון לא היה שונה מהיטלר ולראות בכל עוולה - אפילו של יוצאי אירופה כלפי יוצאי אסיה - שואה, זה לפעול על פי השטחיות של תנועות ה־BDS, שרואות בישראל נאצים ובעזה אושוויץ. והכל - משום ש"כולם סבלו".
אז אנא, גם אני איני מתכוון לגמד את העוול כלפי עולי תימן, אבל תבחרו מילים. היו עוולות רבות, אבל לא הכל שואה. להגיד שבן־גוריון לא היה שונה מהיטלר ולראות בכל עוולה "שואה" זה לפעול על פי השטחיות של תנועות ה־BDS, שרואות בישראל נאצים ובעזה אושוויץ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם