שחרור אולמרט: החלטה ראויה ומידתית
הפרקליטות ציינה שעבירת המשמעת היחידה שביצע אולמרט בעניין דפי הספר שניתנו לעורך דינו נגועה "בדפוס המרמה המאפיין את המעשים בגינם הוא נדון למאסר", אולם ההחלטה לשחרר אותו מתייחסת למכלול התנהגותו במהלך כל תקופת מאסרו
החלטתה הראויה של ועדת השחרורים לקצר את מאסרו של אולמרט בשל התנהגות טובה הולמת את עיקרון השוויון בכך שהיא מתייחסת אל אולמרט באופן זהה לכל עבריין צוארון לבן אחר שנשקל שחרורו בשל התנהגות טובה. החלטה זו נעוצה בדחיית עמדת הפרקליטות, לפיה עבירת המשמעת היחידה שביצע אולמרט בעניין דפי הספר שניתנו לעורך דינו נגועה "בדפוס המרמה המאפיין את המעשים בגינם הוא נדון למאסר". קריאה זהירה של ההחלטה אף מגלה ביקורת על שירות בתי הסוהר ורשויות הביטחון בכל הנוגע להתנהלותן בסוגיה.על פי חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 על מנת שוועדת השחרורים תקצר את מאסרו של אסיר בשליש עליה להשתכנע כי "האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור".
התנאי הראשון מדגיש את ההיבט האישי הנוגע לאסיר והתאי השני נותן משקל לאינטרס הציבורי הכללי. החוק מאפשר לוועדת השחרורים לשקול שיקולים רבים ומגוונים הכוללים בין השאר את העבירות שבגינן הוטלו עונשי המאסר; הרשעות קודמות; התנהגות חיובית או שלילית בתקופת המאסר ובכלל זה התייחסות לאסירים אחרים, יחסו של האסיר לעבודה שימוש בסמים ועוד; חוות דעת שנותנות המשטרה, השב"ס ורשויות הביטחון; חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר וכן נתונים אישיים של האסיר לרבות גילו ומצבו המשפחתי. בטרם אסביר מדוע לדעתי איזנה הוועדה כראוי את השיקולים השונים, אפנה תחילה לתקציר האירועים הקודמים.
אהוד אולמרט - סיכום האירועים:
אוהד אולמרט נדון למאסר של 27 חודשים בגין שלוש פרשיות שונות "טלנסקי", "מרכז ההשקעות" ו"פרשת הזרע". בנוסף לעונשי המאסר בפועל הוטלו עליו מאסרים מותנים ועונשים כספיים בסכומים נכבדים – אשר שולמו במועדם. עד ליוני 2016 כל חוות הדעת של המשטרה, גורמי השב"ס והרשות לשיקום האסיר הנוגעות לאולמרט היו חיוביות.
המפנה חל בעקבות אירוע בו לטענת הפרקליטות ב17.5.17 האסיר ניסה להעביר באמצעות אחד מעורכי דינו אל מחוץ לכלא, דפים מספר שהוא עוסק בכתיבתו ואשר מתייחסים לאירוע בטחוני שהצנזורה אסרה את פרסומו. בחוות הדעת של מפקד הכלא נאמר כי אולמרט פעל בניגוד חמור להוראות שניתנו לו בעניין. לחוות דעת זו צורפו מסמכים חסויים שלדעת הפרקליטות וגורמי השב"ס מצביעים על עבירת משמעת חמורה שבגינה אולמרט נענש בשלילת חופשה והוטלו עליו מגבלות נוספות. יתרה מזאת הפרקליטות טענה כי יש לראות את התנהלותו של אולמרט בעניין דפי הספר "כנגוע בדפוס המרמה המאפיין את המעשים בגינם נדון למאסר".
עמדתם הקיצונית של שירות בתי הסוהר והפרקליטות מעידים לכאורה על זלזול כה בוטה בהנחיות ברורות עד כי הפרתן עולה כדי מרמה. אלא שוועדת השחרורים, אשר קראה בעיון את החומר הגלוי והחסוי שהונח בפניה, מצאה כי לא היו כל הנחיות שניתנו לאסיר מטעם גורמי הביטחון.
יוצא לחופשי. נותר לקוות כי הפרקליטות לא תבחר לערער על ההחלטה.
צילום: אמיל סלמן
כתיבת הספר הסתיימה למעשה במרץ 2017 כולל הערות הצנזורה שניתנו לאולמרט עם תיקונים שיש לערוך. עד אז דפוס ההתנהלות היה שאולמרט מסר את הדפים שכתב לעורך דינו לבדיקת סוגיות משפטיות, עורך הדין העביר אותן להוצאה לאור וההוצאה לאור העבירה לצנזורה. כל זאת בידיעת גורמי האכיפה. על כך אמרה ועדת השחרורים כי "אין צורך להכביר מילים על כך שרשויות הכלא יכלו בנקל להפסיק את הוצאת החומר מהכלא אילו רק רצו בכך. נאמר בזהירות המתחייבת כי אם היה מחדל באכיפת ההוראה אין לגלגה לפתחו של האסיר בלבד". לאור זאת, למרות שלגבי התאריך 17.5 ועדת השחרורים קיבלה את עמדת הפרקליטות לפיה אולמרט הפר הוראה מפורשת שניתנה לו – הוועדה ראתה בכך הפרה נקודתית, להבדיל ממתמשכת, אשר בהתייחס אליה אולמרט נענש.
בבואה לאזן את מכלול השיקולים ועדת השחרורים התייחסה לכך שהעבירות שבהן הורשע אולמרט נעברו לפני למעלה מעשור, דהיינו תקופה מסוימת מתוך חייו הציבוריים וכי על כך הוא שילם מחיר אישי כבד. עוד הניחה הוועדה כי עצם המאסר היווה עבור אולמרט גורם מרתיע שלא לחזור על טעויות העבר. אולמרט עבר תהליך שיקום בכלא ואף הביע נכונות להמשיך בתכנית השיקום. כל אלה מאיינים – בצדק – לדעת וועדת השחרורים את הסיכויים שיסטה מדרך הישר. לפיכך הוועדה התייחסה להפרת המשמעת הבודדת הנוגעת להעברת הדפים על רקע התנהגותו הטובה על הרצף של כל שהותו בכלא.
החלטת ועדת השחרורים היא ראויה ומידתית. היא מתייחסת לאסיר כאדם שיש לראותו כמכלול על רקע התנהגותו במהלך כל תקופת מאסרו. הוועדה מתייחסת אל האירוע הנקודתי באופן פרופורציונלי, על רקע מחדלי אכיפה קודמים שלשב"ס יש אשם תורם בהם ולאור העובדה כי הספר כולו כבר עבר צנזורה באופן השולל כל מוטיבציה לפגיעה בביטחון. ההר אכן הוליד עכבר. כל שנותר הוא לקוות כי הפרקליטות לא תבחר לערער על ההחלטה. ערעור שהוא כשלעצמו בבחינת עינוי דין נוסף לאסיר ולמשפחתו.
פרופ' מיכל טמיר, מומחית למשפט ציבורי, המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם