חושבים שיש 'כיבוש' ו'הדתה'? תארזו מזוודות
אלה שמנפחים את בועת ההדתה באוויר חם, הם גם אלה שמיוסרים מרוב כיבוש. וצר לי לומר זאת אבל הם צודקים – כשהזהות היהודית שלך כל כך ריקה אז אין הצדקה אמיתית להיות כאן במקום אלה שהעפת מהבית שלהם. ואני לא מתכוונת להתנחלויות אלא לקיבוצים
אני אפצח בווידוי מביך – בכל פעם שאני משדרת עם אראל סג"ל בגל"צ, אני מתפללת שלא יהיה אייטם על יהדות. במידה שעולה אייטם כזה אני מהמהמת בכובד ראש מול גייזר הידע הבלתי נתפס שיוצא מאראל ומקווה שאף אחד לא ישאל אותי שום שאלה.לפעמים, כלומר לעיתים קרובות ממש, אראל נוטה להכניס איזו תובנה יהודית מארסנל הידע שלו גם באייטמים שלא קשורים לכך. אתם מבינים – מבחינתו היהדות היא ממשק של פילוסופיה, תרבות, ביקורת התבונה הטהורה ומאגר בלתי נדלה של אתיקה אנושית.
מבחינתי מחשבת ישראל היא בר כוזיבא שאמר לבר זומא או להיפך, זה כתוב בתורה אולי בגמרא לכו תשאלו את הרבי כי מה אני יודעת מהחיים שלי.
יש לי תואר שני בפילוסופיה אנליטית, אני יכולה לדקלם לכם את ההוכחה האונטולוגית לקיום האלוהים של דקארט ולהסביר לכם על הדרך את ההבדל בין אונטולוגיה לאפיסמולוגיה, אבל בכל מה שקשור ליהדות ומחשבת ישראל אני בורה ועאמת הארצות.
רק, ואך ורק דרך ההיכרות שלי עם אראל הבנתי מה אני מפסידה, לפני כן חשבתי שאני בקיאה לחלוטין. זה גם הזמן לציין שאני בוגרת מצטיינת של מערכת החינוך הממלכתי של ישראל ואילו אראל סג"ל הוא בוגר מערכת החינוך הדתית. זה גם הזמן לציין (במידה רבה של תסכול וקנאה) שלצערי הוא לא נופל ממני בשימוש בשפה האנגלית, בידע היסטורי, פילוסופי, ספרותי או מוסיקלי וכשאני אומרת לא נופל אני מתכוונת לבקיא הרבה יותר.
את תחושות הקנאה והתסכול אני מפילה על החברים החילונים שלי שעושים את טעות חייהם ומתארחים מדי פעם לארוחת קידוש אצל ההורים שלי כדי לטעום ממטעמי המטבח הפרסי האקזוטי. האומללים האלה שגם למדו במערכת החינוך הלא דתית וגם גדלו בבתים חילוניים לגמרי הם קרקע שימושית מאוד לדאחקות – הם תמיד שואלים אותי בלחישות מבהולות 'למה שותים את היין מפה לפה?', 'למה לא חותכים את החלה באופן מסודר?', הם קמים כשצריך לשבת ויושבים כשצריך לקום וכשהם מפטפטים בזמן שבין נטילת הידיים לבין הקידוש על הלחם כולנו עושים להם "ששששש..." של חדר מורים והם בתמורה נבהלים למוות להנאתנו המרובה. לפעמים אנחנו משתעשעים בהם ומבקשים מהם להרביץ לעצמם על הפדחת עם ענף של פטרוזיליה זכר לחורבן בית המקדש והם לגמרי עושים את זה.
צריך לומר את האמת – הישראלי החילוני הממוצע שלא גדל בבית מסורתי ולא עבר דרך מערכת החינוך הדתית יודע מעט מאוד על הזהות היהודית שלו.
יש כאלה שיתחכמו ויגידו שאין דבר כזה "יהדות אחת" ושגם ההתפעלות מעלה שצומח על עץ זה סוג של יהדות. זה כמובן נכון חלקית כי עם כל הכבוד לעלה שצומח על העץ, היהדות היא מפעל רוחני אמיתי וקיים שמאגד בתוכו ספרים רבים שרובנו לא יודעים מה כתוב בהם.
יש אחרים שמבינים את זה בשלב מאוחר בחייהם וזה מכה בהם בהפתעה בלתי נעימה בעליל, כמו חברה שלי למשל שגדלה בקיבוץ ובמסגרת של טיול אחרי צבא נסעה למשפחה שלה בחו"ל – דודים חרדים שאצלם התארחה מספר ימים. דרכם היא הבינה שכדי ללמוד על ההיסטוריה והתרבות שלה היא הייתה צריכה לצאת מגבולות ישראל. תחושות המבוכה והחסך היו כל כך גדולות עבורה עד שהיא לא חזרה בתשובה אמנם, אבל כל ילדיה לומדים היום בבתי ספר מעורבים, כלומר דתיים וחילוניים גם יחד – היא פשוט החליטה להעניק להם את מה שנלקח ממנה.
אני מסתכלת עלינו היום לעומת מה שהיינו פעם ואין לי אלא להכריע כי המרחב הציבורי בישראל איננו עובר הדתה אלא החלנה – כשהייתי ילדה בשנות ה70 היה רק ילד אחד בכיתה שההורים שלו אכלו חזיר, או לכל הפחות רק ילד אחד שהסכים להודות בזה. לפעמים עלינו לרגל למקרר שלו רק כדי לראות איך חזיר נראה וכששאלנו אותו מאיפה הם השיגו את זה הוא סיפר שיש קיבוץ רחוק רחוק שהם נוסעים אליו כדי לקנות.
הילדים שלי לעומת זאת יודעים היטב איך נראה חזיר על שלל בייקוניו, זה נמצא בסופרים מרחק יריקה מכל בית ואם לא בסופרים אז כמעט בכל בית קפה שמכבד את עצמו ואם לא בבית קפה אז בתכניות בישול ישראליות שבהן המשתתפים המבשלים כשר, הם מיעוט זניח.
וזה נכון לגבי עסקים שפתוחים בשבת וזה נכון לגבי חמץ בפסח וזה נכון לגבי התבוללות ואיזה יופי שדניאלה פיק התארסה עם טרנטינו ואף מילה על זה שהוא גוי והרי בשנות השבעים כולם היו מתעסקים רק בזה. אני לגמרי בעד אגב – חופש זה דבר חשוב וכל עוד הילדים שלי אוכלים כשר ולא מתחתנים עם גויים – כולם מוזמנים לעשות מה שבא להם. אני רק תוהה ביני לבין עצמי – איך זה יכול להיות שכל הממצאים מעידים על ההיפך ובכל זאת בועת האוויר הריקה של "הדתה" תפסה כזאת תאוצה. הרי אנחנו משמרים בקפידה את אותה בורות במערכת החינוך ואף אחד כבר לא צריך לנסוע לקיבוץ רחוק רחוק כדי לרכוש חזיר. אז למה?
התשובה נוגעת בשאלת הזהות – שימו לב שאלה שמנפחים את בועת ההדתה באוויר חם הם גם בדרך כלל אלה שמיוסרים מרוב כיבוש. וצר לי לומר זאת אבל הם צודקים – כשהזהות היהודית שלך כלכך ריקה (או אפילו מקוממת) אז אין לך הצדקה אמיתית להיות כאן במקום אלה שהעפת מהבית שלהם ואני לא מתכוונת להתנחלויות אלא לקיבוצים.
כאילו, אם אין לך סיבה ממש ממש טובה לומר "הבית הזה הוא שלי", אז איזה מין אדם בלתי מוסרי אתה? לקחת לערבים את הסלון, התיישבת להם על הספה ואתה מוכן לפצות אותם במסדרון קטן משנת 67'?
לאנשי "ההדתה" מהשמאל החילוני אני רוצה לומר – אתם מיוסרים בצדק רב, הכיבוש שלכם הוא איום ונורא וכמו שאני רואה את זה יש לכם רק שתי אופציות מוסריות: או לארוז מזוודה ולטוס הרחק מכאן תוך התנצלות בלתי פוסקת מול הפלסטינים במשך עשרות שנים על העוול. או לאמץ את הזהות היהודית שלכם שהיא, אגב, ההכשר המוסרי היחיד שיכול להיות לכם לשבת על האדמה הזאת. תבחרו.
אקו"ם