שוברים את שוברים שתיקה: רוח חדשה בקיבוצים
הפסקת הרצאתו של פעיל שוברים שתיקה במזרע היא חלק מגל שעובר על רוב קיבוצי השומר הצעיר. לקיבוצניקים נמאס שמנצלים את צה"ל למטרות פוליטיות, הם קצו בשקרים והבינו מי הרעים
אירוע חשוב התרחש בקיבוץ מזרע ביום חמישי שעבר. אירוע שנשמע קטן ואזוטרי, אבל מדובר בסיפור ענק. בלב העמק, בלב קיבוץ של השומר הצעיר, כמעט הופסקה הרצאה של ארגון 'שוברים שתיקה'. הקיבוץ הקשיש, אוטוטו בן 100, החליט שנמאס לו. הסיפור הגדול הוא שהוא לא לבד.הפגנה נגד הרצאה של שוברים שתיקה במזרע. צילום: אורן עינב
"הקיבוץ ושברו - מזרע כמקרה בוחן", כתב לאחר ההרצאה עידו אבן פז, רכז הפעילות החינוכית של הארגון, האיש שהגיע להרצות בקיבוץ. "אני מוכרח להגיד, לצערי הרב ולהפתעתי, שזאת הייתה ההרצאה הכי קשה והכי גרועה שהייתה לי בחיים... קבוצה גדולה של אנשים בוגרים שגדלו בקיבוץ של השומר הצעיר לא נותנים לי להוציא מילה ולא מפסיקים להפריע במשך הרצאה שלמה, כזה עוד לא היה לי בחיים".
לא רק 'שוברים שתיקה' צריכים לראות במזרע מקרה בוחן, כולנו צריכים. במשך שנים היו אנשי 'שוברים שתיקה' אורחים רצויים בקרב הקיבוצניקים. הקיבוצים, השייכים רובם למחנה השמאל, חיבקו את הארגון וראו בו פעמים רבות מצפן מוסרי. גם כשמדינת ישראל סערה, הקיבוצים נשארו הפינה החמה של אנשי הארגון. הם הוזמנו לדבר אצלם, במפעלים חינוכיים ובפני נוער לפני גיוס. אבל בתקופה האחרונה משהו נסדק.
הסדק הראשון התחיל לפני כשנתיים, כשתמר, נערה בכיתה י"א מקיבוץ כפר־גלעדי נרעשה בעקבות הזמנת הארגון לאירוע ה'רפסודיה'. מדובר באירוע חינוכי מרשים ורב משתתפים של התק"ם, שהתקיים זמן קצר אחרי פרסום דו"ח עדויות הארגון על מבצע 'צוק איתן'. בפוסט שפרסמה בפייסבוק חיפשה הנערה מישהו שיוכל להעמיד משקל נגד. הראשונים להתייצב היו אנשי 'האמת שלי', ארגון צעיר ודל־תקציב. הם הוזמנו לאירוע והציגו לנוער זווית אחרת, שיקוף של אתגרי השירות הצבאי מתוך ניסיון, אבל ניסיון אוהב.
כאן התחיל השינוי והוא לא קרה מעצמו. אנשי 'האמת שלי' והמייסד אביחי שורשן דבקו בקיבוצים וכיתתו רגליהם לכל אירוע שאליו הוזמנו. אם לא הוזמנו - הם התקשרו להציע את הזווית החשובה והשונה שלהם, חיילי מילואים בעצמם. הקיבוצים מצדם פתחו את הדלת ואת הלב.
וכך, בעוד אנשי 'האמת שלי' (וארגונים נוספים כמו 'מילואימניקים בחזית') ביקשו דיאלוג, 'שוברים שתיקה' ביקשו השתקה. כשהראשונים מבקשים שיח ודיון, האחרונים מסרבים באופן עקבי לכל פאנל או שיח עם ארגונים אחרים. דמוקרטיה ופלורליזם מן השפה ולחוץ, כוחניות ואטימות עמוק בפנים. כך בתקשורת, באקדמיה וגם בקיבוצים. כשאנשי הקיבוץ מציעים להם להביא איזון, הם מזדעקים, מבטלים את האירוע או מסרבים בתוקפנות. כשהקיבוצניקים העזו להתקומם נגדם, הם הפכו אותם ל"אחרוני הבריונים", "מורעלים במידע קונספירטיבי" וכל מיני מילים שהיו מותרות עד אז רק כלפי מתנחלים ואוהדי בית"ר ירושלים.
נתן אלתרמן כתב בזמן מלחמת העצמאות את שירו המפורסם "על זאת", על טוהר הנשק. זה לא מובן מאליו לכתוב שיר תוכחה (אוהב, אבל תקיף) כשהתותחים רועמים. עוד פחות מובן מאליו היה הצעד של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון, שהחליט להפיץ את השיר בקרב חיילי צה"ל, הצבא שזה עתה נולד. בטרם הובן אם הצבא הזה ישרוד - הצביע בן־גוריון על שתי אבני הבניין של הצבא: חוזק ומוסר.
אנשי 'שוברים שתיקה' מרבים לדבר על מוסר ועל פשעי מלחמה, אבל מוסר לא מעניין אותם וגם לא טוהר הנשק. המוסר התגייס למאבק פוליטי ב"כיבוש", אפילו כשאין "כיבוש" - כמו בעזה של אחרי 2005. במאבק הפוליטי הרדיקלי של 'שוברים שתיקה' הכול מותר: גם פגיעה בחיילי צה"ל וגם שימוש ציני במוסר לחימה. תהום עמוקה פעורה בינם לבין אלתרמן ובן־גוריון, וכמו בעבר, גם הקיבוצים גרסת 2017 בחרו שוב בדוד בן־גוריון.
שלא נתבלבל, הקיבוצניקים לא הפכו בן לילה לתומכי התנחלויות ולא עוברים מחר דירה לבית־אל, הם היו ונשארו שמאל אידאולוגי חזק. הם פשוט הבינו שאנחנו בקרב לא־קטן בזירה הבינלאומית, ובקרב הזה 'שוברים שתיקה' הם עם הרעים, רעים מאוד. בקרב הזה אין 67', הרוב זה 48'. בקרב הזה אין מורכבות, הכול שטוח. בקרב הזה כל שביב עדות מנותק הקשר של 'שוברים שתיקה' מגויס מיד לנרטיב הרואה בחיילי צה"ל רוצחים. כל סיפור על חייל שטעה או סרח מגויס היטב לדימוי השטני של ישראל, וישראל היא כולנו.
'שוברים שתיקה' מאכילים את הנמר. לפעמים במודע, לפעמים אולי מתוך נאיביות. מה שבטוח הוא שאי אפשר להדליק מדורה באמצע היער, ואחר כך להתפלא שפרצה שרפה. אי אפשר לספק תמונה מעוותת של ישראל ואז להתפלא שנמר ה־BDS טורף אותך. "העניין היחיד הוא השחרת הפנים שאתם גורמים למדינה, לחיילים ולנופלים... להוציא את דיבתנו בעולם באופן מוגזם ובשילוב חצאי־אמיתות?" כתב אסא, בן קיבוץ מזרע, לנציג 'שוברים שתיקה'. זה לב העניין.
לקיבוצניקים נמאס, ואלה בשורות מצוינות למדינת ישראל. נמאס להם שמנצלים את צה"ל למטרות פוליטיות, נמאס להם מההשמצות בעולם, נמאס להם מהעמדת הפנים ומחצאי האמיתות, נמאס להם מזריקת הבוץ הממומנת היטב מכספי ממשלות זרות. אנשי הקיבוצים, מלח הארץ, בוני הארץ, אינם מוכנים שיירקו להם בפרצוף. אנשי מזרע, חלק מרכזי כל כך בסיפור הציוני, אינם מוכנים שיחריבו את מה שהם בנו בעשר אצבעות.
החיילים מצדם רואים ומחזירים אהבה לקיבוצים. "אנחנו גאים בכם על ההחלטה הזאת", כתב סמ"פ מחטיבת הבקעה הודעה לאחד החברים בקיבוץ נווה־אור זמן קצר אחרי ביטול ההרצאה של 'שוברים שתיקה'. "אנחנו מרגישים חובה וזכות לשרת את המדינה של כולנו. לא היינו רוצים ששום ארגון ישתמש בטעויות של חברנו לנגח את המדינה שעליה אנחנו שומרים. תמסור לכל חברי הקיבוץ יישר כוח ותודה שהם שמרו עלינו ממש כמו שאנחנו שמרנו עליהם".
מה שהתחיל כאדווה הוא היום גל גדול. הקיבוצים מענית, שפיים, מעלה־גלבוע, מזרע, נווה־אור, טללים ועוד שסערו בעבר סביב הזמנתם של 'שוברים שתיקה', חלקם סירבו לערוך את האירוע במקום השייך לקיבוץ, חלקם סגרו את הדלת. זו מהפכה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם