ראשי » חדשות » דעות

קריסת הקונספציה: הדרת היהודים מההר עלתה לנו ביוקר

מי שמעולם לא התפרעו בהר או השליכו בו אבן קיבלו מהשלטונות את המסר שעצם עלייתם ההרה היא פרובוקציה מתמשכת. סידור יהודי נתפס כנפיץ ומסוכן, בעת שלתחום ההר מוגנבים רובי 'קרל גוסטב' מאום אל-פחם

מאז ראשית כהונתם נמנעו מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והשר הממונה עליו גלעד ארדן מלעלות להר הבית, בשל חשש מופרך מהפרשנויות בתקשורת הערבית שיתלוו לעליית סמל ריבוני ישראלי להר. ביום שישי שעבר הם עלו אליו לראשונה, לא בהזדמנות חגיגית, כמובן, אלא כדי להתעדכן על רצח פקודיהם במקום.

בעל כורחם, ובעיקר בעל כורחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נאלצו השניים לנעול את ההר בפני המוסלמים ליומיים וחצי, ולחטט בלשכותיהם ובספריותיהם של מי שזכו עד כה לחסינות מפני החוק הישראלי בחיפוש אחר אמצעי לחימה. בורות מים מימי הבית שלא נפתחו מאז המאה ה-19 נבדקו כעת מחשש להסלקת נשק חם.

התיעוד המלא של הפיגוע בהר הבית (צילום: דוברות המשטרה)

 

הקונספציה הישראלית בהר הבית קרסה בבוקר שישי שעבר בקול רעש אדיר ובמטחי ירי. היא חוסלה בהתנקשות. עד לשעה 7:10 באותו בוקר, במשך עשרות שנים, שלטה בקרב הרשויות ההנחה שהווקף הוא בן בריתנו, ושהאינטרס הישראלי הוא לחזק אותו עוד ועוד. מכאן נולדה התפיסה שההר הוא מעין ותיקן אסלאמי שמוטב להטריד את בעליו בדרישות ישראליות מעט ככל האפשר.

מכאן נגזר הכול, מכאן ההתנהלות הבעייתית שהביאה אנשי שב"כ ומשטרה להעלים עין מחתרנות ומטרור אסלאמי במתחם המקודש בעולם, ולאורך שנים גם מהבריונות השיטתית של המורביטאת, המורביטון והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. במקביל כילו אנשי הביטחון את זמנם וכוחותיהם באיתור יהודים המבקשים להגניב אליו דגל ישראל, ספר תהלים או תפילין.
  
רק כאן בהר המסיתים ומעודדי האלימות צוידו במכשירי קשר, והעניקו הוראות לשוטרים הישראלים. האזנות סתר ומעקבים, מיטב מודיעין השטח ויכולות הסייבר של מדינת ישראל גויסו כדי להשתיק את כמיהת הלב היהודי למקום הקדוש – הרי כמיהה יהודית נחשבה ועדיין נחשבת בקרב רשויות ההר לסכנה הגדולה באמת. התפיסה המגמתית הזו הביאה בימי שלטון נתניהו להכפלה ולשילוש של מספר שומרי הווקף, ומכאן ההפקרות הכללית והנמכת הצללית הישראלית במתחם.

פעמון האזעקה היה צריך לצלצל מזמן: כשלפני למעלה מארבע שנים שוטר נפצע מבקבוק תבערה שהושלך מאל-אקצה, או כשהוצתה בהר נקודת המשטרה בידי פורעים אסלאמים לפני כשלוש שנים. נכון, לא היו אז קורבנות בנפש כי השוטרים נמלטו על נפשם מבעוד מועד, אבל הכתובת נרשמה על הקיר בענק, בפחם השרפה שעוד נותר שם כשנה אחר כך. בעצם, כבר כשהוחרבו עתיקות בהר ב-1999 ושוב ב-2007 היו צריכים במשטרה להתעורר. במקום שמשמידים בו עתיקות ירצחו בבוא העת גם שוטרים. המובס בהר – מושפל בארץ כולה.
 
באופן שוטף, בכל חג ומועד מוסלמי הרשויות הישראליות מאפשרות בהר הפגנות תמיכה בגורמי טרור, הנפת דגלי אויב ושלטי תמיכה בשהידים. חיזב א-תחריר, לדוגמה, פופולרי מאוד באתר הזה. עם הזמן למדו במשטרה להכיל התפרעויות אסלאמיות במקום בלי תגובה משמעותית. כל עוד מטח האבנים מההר לא הגיע לרחבת הכותל וקול צווחות השנאה לא נשמע בתחומים היהודיים של ירושלים, הרשויות נשכו שפתיים והבליגו. לגורמי תקשורת הם תירצו את המדיניות הזו בפעילות סיכול ענפה שמתנהלת לכאורה במקביל מאחורי הקלעים, אבל מבחן התוצאה מראה אחרת.

היו במשטרה מי שהפכו את התפיסה הזו, קונספציית ההכלה, לתורה מסיני. רק לפני כחודש וחצי התראיין ל'מקור ראשון' מפקד מחוז ירושלים במשטרה, יורם הלוי, והכריז על ניצחון שיטת ההתעלמות: "יותר משנה וחצי אין אבנים בהר הבית", הוא התבטא שם. "הבנו שאם זורקים עלינו אבנים ואנחנו מיד פורצים, אנחנו רק מסלימים את המצב. המצב בהר הבית טוב", החמיא לעצמו הניצב רגע לפני רעידת האדמה, והתגאה גם בכך ש"הגענו למצב שיש יותר מורחקים יהודים מערבים בהר הבית".

ביום ראשון שאחרי פרסום הריאיון כבר נאלץ הלוי לסגור את הר הבית למוסלמים לזמן קצר אחרי השלכת אבנים מאל-אקצה לעבר יהודים. כעת, אחרי שפך הדם בקודש הקודשים היהודי, ברור שהנחת היסוד הייתה מוטעית כולה מלכתחילה. האידיליה לכאורה הסתיימה בנעיצת סכין בגב.

 
פעם אחת, מול עיני יהודים בהר, נצפה מפקד ההר באותה עת מחליף נשיקות עם מנהל הווקף. לא בטוח שאחרי השבוע שעבר עוד מתחשק לשוטרים לנשק את אנשי הווקף, שהנהלתם גינתה את הצבת המגנומטרים בכניסה אבל לא את הרצח שהביא להצבתם.

כך או אחרת, המשטרה והווקף ניהלו עד כה יד ביד את רדיפת היהודים שומרי המצוות בהר. יחד קיימו מסע השפלה שיטתי שלהם ודיכוי של שאיפותיהם הדתיות - לא רק הצקה מתמשכת בהערות אינסופיות, בהטרדה כמעט פלילית שממאיסה את הביקור בהר על המבקר הסביר ועל האזרח הטוב, אלא שותפות ממשית לדרך, כריתת ברית במטרה להותיר את ההר אסלאמי.

מצלמות הווידאו המשטרתיות כוונו רק לעבר היהודים, כאילו השתחוויה או לחישת תפילה יהודית היא המידע המודיעיני החשוב ביותר שרשויות החוק צריכות להביא מההר. מי שבניגוד למוסלמים מעולם לא התפרעו בהר או השליכו בו אבן קיבלו מהמשטרה את המסר שעצם עלייתם ההרה היא פרובוקציה מתמשכת. סידור יהודי נתפס כנפיץ ומסוכן, וזאת, מתברר במבט לאחור, בעת שלתחום ההר מוגנבים רובי 'קרל גוסטב' מאום אל-פחם.

אבל לא רק רשויות המדינה צריכות לקיים השבוע חשבון נפש, אלא גם חלק מהרבנים. בבוקר שישי שעבר, כך דווח, בעת שגופות שלושת המחבלים המתינו על רחבת כיפת הסלע לפינוי, התיר רב העיר העתיקה הרב אביגדור נבנצל לאנשי זק"א לעלות אל ההר לאחר טבילה וללא מנעלים, כדי לפנות את גוויות הרוצחים. הרב נבנצל הוא מהמתנגדים החריפים ביותר לעליית יהודים להר הבית, אבל לצורך המטרה הזאת התיר בכל זאת לעלות אל ההר.
 

 
כך אכן נכתב בתוספתא למסכת כלים (א', ח'): "הכול נכנסים – לבנות, ולתקן ולהוציא את הטומאה". אל קודש הקודשים נכנס רק הכוהן הגדול אחת לשנה, ביום הכיפורים, אבל כשיש צורך לתקן את המבנה או לסלק ממנו דבר מה טמא, רשאי כל אדם להיכנס לשם כך לפניי ולפנים.

התוספתא ממשיכה לדון את מי עדיף לשלוח בנסיבות כאלו אל הקודש פנימה: "מצווה בכוהנים (אולם אם – א"ס) אין כוהנים – נכנסים לוויים. אין לוויים – נכנסים ישראלים. מצווה בטהורים: אין טהורים – נכנסים טמאים. מצווה בתמימים: אין תמימים – נכנסים בעלי מומים. מצווה שייכנסו בתיבות (סגורות, כדי למעט ככל האפשר בחשיפה אל הקודש פנימה. אולם אם – א"ס) אין שם תיבות – נכנסים דרך פתחים. וכן הוא אומר (דברי הימים ב', כ"ט): 'ויבואו הכוהנים לפנימה בית השם לטהר, ויוציאו את כל הטומאה'".

מה שהורה הרב, אם כן, טוב ויפה, כשר ונעשה על פי דין, אולם בכל זאת נשאלת השאלה: אם לשם טיפול יהודי בגופות מחבלים מותר להעפיל אל ההר, מדוע מתנגד כל כך הרב לעליית יהודים יראי שמיים אליו בימים כתיקונם? ככלות הכול, גם הם עולים רק כדי לסלק את הטומאה מן הקודש. טוב, אולי גם כדי להוסיף בו מעט קדושה.

גם מרחיקי הראות בקרב שוחרי הר הבית לא דמיינו את מה שהפך השבוע למציאות – מצב שבו הווקף אוסר ביוזמתו על מוסלמים לעלות להר הבית. העובדה שהציבור האסלאמי התנדב השבוע להדיר את רגליו מהר הבית היא אירוע שייתכן שיתברר בעתיד כנקודת מפנה בקנה מידה היסטורי.
 

 
עוד לא ברור אם ההחרמה המדהימה של ההר בידי המוסלמים תסתיים בהתקפלות, ואם כן – מאיזה צד תגיע. אבל כבר עכשיו קשה להתעלם מהתחושה שזהו צומת נוסף ברשימת הצמתים המתארכת במאה השנים האחרונות שבהם בחרו הפלסטינים לפנות לכיוון הלא נכון.

כפי שסירבו לקבל את החלטת החלוקה של האו"ם ולכן הפסידו לבסוף את האפשרות להקים מדינה עצמאית, כפי שהתעקשו לפתוח במלחמת ששת הימים כדי להשמיד את המדינה הציונית ובסופו של דבר הביאו רק להתעצמותה, כך מתוך רצון עז לבלעדיות בהר הבית הם מוותרים כעת כליל על השליטה בו.

נכון, זה יכול להצליח להם הפעם, להכריח את נתניהו לסלק את המגנומטרים הציוניים ולהשיב עטרה אסלאמית ליושנה. אבל בהחלט קיים גם סיכוי שהתרגיל יסתיים במקרה הזה באובדן הר הבית לאסלאם. המופתי הגדול של ירושלים אמור לקחת זאת בחשבון. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

ארנון סגל

עיתונאי המתמחה בהר הבית

לכל הטורים של ארנון סגל