ראשי » חדשות » דעות

הפער בין בית המשפט לציבור מתקרב לנקודת האל-חזור

על רקע הטבח בנווה צוף ואינתיפאדת המגנומטרים, המוסרנות שעולה מהכרעת השופטים בערעור אזריה מאבדת קשר למציאות. דווקא ליברמן ואיזנקוט, שרמזו כי החייל היורה יקבל חנינה, היטיבו לקרוא את הלך הרוח הרווח שלפיו מחבלים אינם צריכים להישאר בחיים

נשים רגע בצד את חוסר הרגישות של השופטים בדיון בערעורו של אלאור אזריה. במקום לנהוג 'כמנהג שופטים יהודאין' ולהבהיר למשפחת אזריה היגעה והמותשת כבר בפסקה הראשונה את ההכרעה הסופית שלהם, בחרו דייני בית הדין הצבאי לערעורים למתוח אותם כמו מסטיק במשך שלוש שעות מתישות, ולענות אותם באינספור דקדוקים ארכניים עד שיבינו שהילד שלהם הולך לכלא. אפשר להבין את השופטים שרצו להשאיר את הכתבים במתח ולנצל את זמן המסך שניתן להם עד תום, אולם חמלה מתבקשת למשפחה שגורלה לא שפר עליה לא נראתה פה.
 
נשים בצד גם את התוצאה המשפטית המשעממת, שלא לומר די צפויה: פסק הדין בערעור לא חידש כלום. אמנם מקובל שערכאת ערעור ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשית, אולם התחושה היא שהשופטים לא ניסו בכלל לצאת מאזור הנוחות ולבחון לעומק את טענותיו של אזריה.

כתב ההגנה שהציג החייל המשוחרר חשף סדקים עמוקים בטענות התביעה, כמו למשל ששחזור והקלטות מוכיחים כי המחבל לא היה מנוטרל; שהעובדה שהמ"פ שינה את גרסתו בעקבות עדותו של רב"ט מ' מטילה צל כבד על מהימנות הגרסה שאותה הוביל, שלפיה עדותו של רב"ט מ' בעצמה זוהמה בעקבות הלחץ שהפעילו עליו המפקדים; שהיום ברור שלא היה באמת תחקיר מבצעי רצינית בסמוך למועד התרחשות האירועים בשטח; ושההודעה שהגיעה למצ"ח, וכן ההצהרות שפורסמו מטעם דובר צה"ל, היו משוללות יסוד עובדתי. כל אלו לא באו לידי ביטוי בהכרעת הדין.

אזריה מגיע לבית הדין

 

אך מה שמעניין במיוחד בפסק הדין הזה הוא דווקא מה שהתרחש מחוצה לו, והכוונה היא לתגובות של הרמטכ"ל גדי איזנקוט ושל שר הביטחון אביגדור ליברמן. למרות הצהרתו של הסנגור יורם שפטל, ליברמן כמעט התחנן היום למשפחת אזריה לסיים את הסיוט שעובר עליו ועל צה"ל ולהימנע מהגשת בקשה לערעור נוסף.

"אני מבקש ממשפחת אזריה לא להגיש ערעור נוסף ולפנות לרמטכ"ל בבקשת חנינה", צייץ שר הביטחון בחשבון הטוויטר שלו. "אין לי ספק כי הרמטכ"ל יתחשב בכל הנסיבות הקשות ובהיותו חייל מצטיין". והרמטכ"ל איזנקוט הוסיף: "אם יבחר סמל אזריה להגיש בקשה להקלה בעונש, היא תישקל בכובד ראש, תוך בחינת מכלול השיקולים הנוגעים בדבר ומתוך מחויבותי אך ורק לערכי צה"ל, ללוחמיו ולמשרתיו".
 
אין לטעות בדברים. הרמטכ"ל ושר הביטחון לא ביטאו פה חמלה אנושית על החייל מהפריפריה שמצא עצמו יום אחד בעינה של סערה ציבורית עצומה. הסיפור הוא אחר לגמרי: לשניים הללו יש חושים פוליטיים מחודדים, והם קלטו שהתזמון של הכרעת הדין בעיצומה של אינתיפאדת המגנומטרים מעמיד בעיני רוב הציבור את סיפורו של אזריה באור שונה לחלוטין.

מי שקורא את פסק הדין מוצא שם הטפות מוסר ארכניות של השופטים. "האם רשאים אנו לאבד צלמנו וכבודנו רק אם כך מבכר אויבנו לנהוג כלפינו?", תוהה רטורית השופט צבי סגל, ועונה: "תשובתנו מוחצת: לאו! טוהר הנשק לא יקופח תחת עננת הטרור, לא יוזנח ולא יידום. חשבון נפש מעמיק נדרש ואף מתחייב לאורך השדרה כולה, ממפקד ועד אחרון החיילים. האם נדרשה מצלמה על מנת להבטיח זאת? לתומנו סברנו כי כל אחד מחיילי וקציני צה"ל, ללא יוצאים מן הכלל, נושא בקרבו מצלמה פנימית נעלה מכל טכנולוגיה ושיטת שידור, המגולמת במצפון האישי ובצדקת הדרך הקולקטיבית. עדיין הננו מאמינים בכך".
 

אלא שאירועי השבועות האחרונים מטילים עננה כבדה על הנחרצות הטהרנית הזו: החל מצילום פיגוע הרצח בהר הבית שבו נראה מחבל 'מנוטרל' מתרומם וממשיך לנסות לרצוח שוטרים, וכלה בתחושת הבטן העמוקה של רוב אזרחי ישראל אל מול תוצאות מסע השחיטה בליל שבת בנווה צוף. שלושה חפים מפשע נרצחו בדם קר, בעוד תמונתו של המחבל הזוכה לטיפול יהודי מסור בבית החולים מדרבנת את אלפי תומכיו המשולהבים מעל גבי הרשתות החברתיות.

התחושה העמוקה של רוב הישראלים היא שמחבלים אינם אמורים לסיים רצח או ניסיון רצח כשהם נושמים בכוחות עצמם, גם מסיבות מעשיות – שהאיום לא נעלם עד שהמחבל מחוסל, וגם מסיבות מוסריות – ש"לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו". הפער בין השפה המשפטית לבין האינטואיציה העמוקה הזו שהולכת ותופסת את הקונצנזוס – הולך ונעשה בלתי נסבל.

אף אחד לא רוצה לחיות במדינת אנרכיה שבה איש הישר בעיניו יעשה וחיילים או אזרחים נוטלים את החוק לידיים, אולם הדרג המדיני מתחיל לקלוט שיש פה פרדוקס: אי אפשר גם להתנגד לאורך זמן לעונש מוות וגם לרדוף עד חרמה חיילים שהביאו מחבל אל המקום שאליו הוא אמור להגיע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח