מי חף מפשע? המסקנה העיקרית של פרשת אזריה
הצבא, המערכת הפוליטית וגם התקשורת - כולם זקוקים לחשבון נפש. שום גורם אינו חף מפשע. וגם: האם היחסים הביטחוניים החמים עם הודו מתקררים?
בדצמבר 1956, פחות מחודשיים אחרי מלחמת קדש, נחשב מפקד גייסות השריון, תת־אלוף אורי בן־ארי, אחד המועמדים לרמטכ״לות. הוא היה ממצביאי המלחמה המוצלחת ועתידו נראה מבטיח, אלא שאז משהו השתבש: אחד מפקודיו, שנשפט על גניבת שק סוכר, טען שבן־ארי ידע על כך אך לא עשה מאומה עם המידע. בעקבות זאת הציב ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון בפני בן־ארי את הברירה הבאה: לעמוד לדין בעצמו, או לפרוש מצה״ל. בן־ארי פרש.
בראי ההיסטוריה, פרשת שק הסוכר הייתה בין המשפיעות ביותר על דמותו של צה״ל ועל ערכיו. אי אפשר לומר דברים דומים על משפטו של אלאור אזריה, שהגיע השבוע להכרעה בערעור. כאן אין אמת פשוטה וברורה שמסקנה בצדה אלא אוסף של בלופים, תבשיל שרקחו יועצי תקשורת מתוחכמים, ובליל של אינטרסים, רובם פוליטיים.
הפרשה הזו, שנכון לעכשיו תסתיים בשליחתו של אלאור אזריה לכלא, נולדה בראש ובראשונה משום שמעשיו תועדו במצלמות של פלסטינים ושוחררו לתקשורת. סביר להניח כי בתולדות צה״ל היו לא מעט מקרים חמורים יותר של ירי לא מוצדק או מוגזם שלא נחקרו מעולם, כמו גם פרשיות ישנות חמורות הרבה יותר, שחל עליהן חיסיון עד היום.
כפי שנחשף בעבר בטור זה, הדעה השלטת בפיקוד המרכז לאחר שנודעו פרטי האירוע הייתה שיש להעמיד את אזריה לדין משמעתי מהיר, ובכך לסגור עניין. החלטתם הנחרצת של שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל איזנקוט הייתה שהטיפול בפרשה צריך להיות חריף ונוקב. זאת בשל סיבות ערכיות של 'טוהר הנשק', ועל מנת לדחות את הטענה בקהילה הבינלאומית שלפיה מערכת המשפט הצה״לית איננה אמינה.
הראשון שטעה בגדול בפרשה הזאת היה יעלון. עוד לפני שבצבא ערכו חקירה מעמיקה בעניינו, שר הביטחון דאז לא הסתפק באמירה שמביעה אמון במערכת החקירה והמשפט הצבאית, אלא בחר להוקיע את אזריה בפומבי. במהלך הזה הוא גם כרה לעצמו בור פוליטי.
משלב זה הפך אזריה לכלי משחק של כוחות אדירים ממנו. הראשון שזיהה את ההזדמנות היה אביגדור ליברמן שחשק בתפקיד שר הביטחון. גורמים שהיו מקורבים מאוד לאזריה טוענים שליברמן היה מעורב בגיוס כספים מהיר למען החייל. לטענתם, הוא גם מינה את שרון גל, לשעבר ח״כ בישראל ביתנו, להוביל קמפיין תקשורתי בעד אזריה ונגד יעלון וצמרת צה״ל (מלשכת שר הביטחון ליברמן נמסר בתגובה: ״השר לא היה מעורב מעולם בשום תרומה או גיוס כספים עבור אלאור אזריה״). כך או כך, סביר להניח שאפילו ליברמן לא שיער שימצא את עצמו במהירות כזו בלשכת שר הביטחון, כמי שנדרש לגבות את צה״ל.
הקמפיין התקשורתי למען אזריה היה מהיר ואגרסיבי. האינטרנט הוצף בפוסטים ממומנים ובעצומות למען החייל. היו גם אנשי מקצוע שמיהרו לאסוף מידע שלילי על גורמים בצמרת צה״ל, על השר דאז יעלון, ובהמשך גם על חלק מהשופטים בפרשה. ידיעות חדשותיות למען אזריה, שעל פניהן נראו אותנטיות, הציפו את התקשורת.
למעשה מתברר כי מדובר ביוזמות מתוכננות של כרישי תקשורת. מפרוץ הפרשה ועד להכרעה במשפט השבוע, השיח היה רצוף בספינים. הדמיון בין השיח הזה ובין מה שהתברר בבית הדין קלוש ביותר. שם המציאות פשוטה למדי: כשבוחנים את העובדות לגופן, ברור כי אלאור אזריה פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש וגם בניגוד לערכי צה״ל. יש הרבה נסיבות מקלות שיכולות להסביר את התנהגותו, אבל העונש שקיבל נראה מידתי.
לסיכום, אזריה הוא לא גיבור, ועל בסיס הפרשה העגומה הזאת לא נקבעו נורמות חדשות בצה״ל. הפקת הלקחים צריכה להיעשות גם בתקשורת וגם במערכת הפוליטית.
ולנושא אחר לחלוטין: באחרונה נכתב לא מעט, גם בטור זה, על פריחת היחסים הביטחוניים בין ישראל להודו, שהתעצמה גם בביקור ראש ממשלת הודו בישראל בחודש יולי האחרון. אבל מתברר שעל רקע גל עצום של שיתופי פעולה ועסקאות בין המדינות, יש גם חדשות רעות. ראש ממשלת הודו החליט על מדיניות Made In India, ובמדינה המרוחקת בוחנים כעת מחדש פרויקטים רבים מתוך כוונה שהייצור יהיה כולו על אדמת הודו.
מהסיבה הזו החליטו ההודים לאחרונה לבטל שני מכרזים גדולים לאספקת מערכות הגנה אקטיבית לכלי רכב משוריינים ולהגנה נגד מטוסים. בשני הפרויקטים האלה הייתה 'רפאל' מועמדת בכירה לזכות. ההחלטה ההודית מעוררת אכזבה גדולה בישראל, וגם חשש שההודים יבטלו מכרזים פעילים נוספים.
ויש גם בשורות טובות, הפעם מגיאנה הצרפתית: השיגור המוצלח השבוע של שני הלוויינים מתוצרת התעשייה האווירית הוא נקודת ציון חשובה של תעשיית החלל, בעיקר לאחר המכה שספגה עם השיגור הכושל של לוויין התקשורת עמוס 6 מאדמת ארצות הברית.
מנכ"ל התעשייה האווירית יוסי וייס, שנכח בשיגור, אמר לאחרונה את הדברים הבאים, המתפרסמים כאן לראשונה: "אחרי אובדן הלוויין, הודענו למקבלי ההחלטות שלא יהיו יכולות תקשורת בלי פרויקט מסודר לשנים, ואני שמח שמשרדי הממשלה הרימו את הכפפה והכינו תוכנית כזאת. מדובר בגופים כמו משרד המדע, משרד הביטחון והמועצה לביטחון לאומי. הם התוו תוכנית רב־שנתית, שבמסגרתה פעם בשלוש־ארבע שנים ישוגרו לוויינים לפי הצורך שהמשרדים יגדירו. בכל המדינות בעולם עובדים ככה". התוכנית שעליה דיבר וייס עדיין לא תוקצבה, אך בעקבות השיגור המוצלח של הלוויינים הוא קורא לממשלה להוציא אותה לפועל.
שיגור של שני לוויינים מאותו משגר הוא עניין נדיר. גיאנה הצרפתית, שממנה נערך השיגור, נמצאת בצפון אמריקה הלטינית, ממש על קו המשווה. אחד משני הלוויינים ששוגרו מיועד לחיל האוויר האיטלקי, והוא דומה ללוויין שמשמש את צה"ל. הלוויין השני ששוגר הוא צרפתי־ישראלי ומיועד לניטור חקלאי, במסגרת פרויקט המכונה 'ונוס'. כרגע נראה ששיתוף הפעולה הישראלי־אירופי בתחום החלל צפוי להימשך.
אקו"ם