מבזקים

ככה אנחנו, שונאים חינם, אוהבים ביוקר

אני אוהב אייטמים הזויים בסוף החדשות, שונא אנשים שחושבים שהמכונית שלהם יכולה לדבר, אוהב מילים בעברית, שונא טורים שמסתיימים במוסר השכל

דווקא נחמד, השבוע הזה בין ט' באב לט“ו באב. אם תרצו, השבוע החמוץ־מתוק של לוח השנה העברי. שני רגשות עזים שנפגשים במרחק של כמה ימים: מצד אחד שנאת חינם, מצד שני אהבה שבדרך כלל עולה קצת יותר. אז נכון, אין לשבוע הזה באב את הפאתוס והיח“צ של השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ובין יום העצמאות, אבל זו לא תחרות בין שבועות פה. אז רגע לפני שאני מוסיף עוד TWO כאב, הנה כמה שנאות מינוריות ואהבות קטנות שלי, ממני אליכם.

אני שונא את הקטע החדש של החזאים, שאומרים שמחר יהיו 34 מעלות אבל "ירגיש כמו 38". איך אני אמור להיערך לזה? אם נרגיש 38 מעלות, למה אכפת לי שמדדו 34? גם אם משעמם לכם בקיץ בישראל, ובינינו יכולתם לשים שלט בתחילת יולי שאומר “יהיה חם עכשיו חודשיים“, זו לא סיבה להתחיל להמציא שטויות כמו “ירגיש 38“. גם ככה חם מדי בשביל זה.

אני אוהב את זה שמאז שפרסמתי שיש לנו תאומים בדרך, אני מקבל תגובות משני סוגים: מכאלה שיש להם תאומים ומספרים לנו כמה קשה זה עומד להיות, ומכאלה שאין להם תאומים ומספרים לנו כמה קשה זה עומד להיות. ה“מזל טוב“ של אנשים ששומעים שיש לנו תאומים נשמע קצת יותר כמו “תהיה חזק אחי“. באופן כללי, אני יכול לומר שעד עכשיו החלק הכי מפחיד בתאומים הוא שאין מי שמלחיץ אותך בנוגע לזה יותר מהורים לתאומים.

מצד אחד שנאת חינם, מצד שני אהבה שבדרך כלל עולה קצת יותר. איור: יבגני זלטופולסקי

אני שונא את זה שבתל־אביב, באיזשהו שלב בקיץ, מתחיל להיות לגיטימי ללכת בלי חולצה ברחוב, גם כשלא מדובר בחוף הים או אפילו קרוב אליו. לא מבין את הקטע הזה. מצד שני אני גם לא מבין למה לבוא לעבודה בכפכפים משדר חוסר רצינות. כאילו, מה בכף רגל חשופה אומר “אני מתכוון לבצע את התפקיד שלי פחות ברצינות היום“?

אני אוהב לדמיין איך היה נראה הסיפור של קמצא ובר קמצא היום. האם באמת היו מגרשים את בר קמצא, או שבעידן שבו מנה באירוע עולה 400 שקלים כבר היו משאירים אותו שיכסה את מה שאכל? וחשוב מכך, האם בצלם היו מפרסמים סרטון ערוך בו רואים את הוצאתו של בר קמצא מהאולם?

אני שונא ימי הולדת, ושלי מתקרב. 35. הזדקנתי השנה שאין דברים כאלה. לפני יומיים ישבתי לארוחת צהריים ובשלב מסוים בארוחה פיהקתי ונתפס לי שריר בפה שלא השתחרר במשך שעה, ודפק לי את כל הארוחה. אתם קולטים? אני במצב פיזי רעוע כל כך שאני לא מספיק בכושר כדי להיות עייף. מה השלב הבא? יתחיל לכאוב לי לנמנם?

אני אוהב ימי הולדת, בעיקר את האחרונים. פעם, משיקולי קמצנות, כששירן הייתה שואלת אותי לפני יום ההולדת שלי מה אני רוצה, הייתי עונה שכלום, שיש לי הכול. לפני יומיים ישבנו על הספה בסלון עם העולל, והיא כמו תמיד שאלה אותי מה אני רוצה ליומולדת. הסתכלתי עליה ועל הבטן הגדולה ועניתי, “כלום, יש לי הכול“. ואשכרה האמנתי בזה.

אני שונא אנשים ששמים את המזגן על 25 מעלות כדי לחסוך בחשמל. תקשיבו לי רגע נודניקים, אתם בישראל. זה סוג של מדבר קטן שמוקף במדבר גדול. אין שום סיבה להדליק מזגן על טמפרטורה גבוהה יותר מ־19 מעלות, וכן, אני יודע שחברת החשמל מפרסמת שעדיף לשים את המזגן על לא פחות מ־25. שמעתי את זה וזה עצבן אותי ועשה לי חם אז הורדתי את המזגן ל־18.

אני אוהב את זה שאנשים אומרים לי שרזיתי.

אני שונא את זה שאני שומע את זה רק מאז שהתחלתי לקנות חולצות במידה אחת גדולה יותר.

אני אוהב את זה ששירן לא חייבת שאני אקנה לה תכשיט יקר כדי לדעת שאני אוהב אותה מאוד. רוצה אמנם, אבל לא חייבת.

אני שונא את זה שכבר מלא זמן לא הייתי עם שירן בחו“ל, ועם הרחבת המשפחה לא נראה לי שזה יקרה בקרוב. בעצם זה יקרה עוד כל כך הרבה זמן, שבטח יש מדינות שקיימות היום וכבר לא יהיו קיימות כשנוכל לנסוע.

אני אוהב מהדורות חדשות בימים שאין חדשות. ימים כאלה שלא קרו בהם מספיק דברים, ובסוף המהדורה פתאום מכניסים איזו כתבה על תחרות אגרוף עם קנגורו באוסטרליה, שברור לך שהעורך אלתר ברגע האחרון כי היו חסרות לו שתי דקות.

אני שונא שאנשים שמים על המכונית שלהם שלט “מוכרים אותי“. תקשיבו, אין לי בעיה שאתם ממש רוצים למכור, אבל זה לא גורם לי לסמוך עליכם יותר כשאתם מאנישים קופסת מתכת שברור לי ולכם שלא באמת מסוגלת לדבר. זה דבילי בערך כמו לקנות את המכונית הזו עם צ'ק ריק ולהגיד שהוא כבר ימלא את עצמו.

אני אוהב מסעדות טובות. הבעיה היא שאני כל כך לא אנין טעם, שיש מצב שהמסעדות שאני ממש אוהב הן לא באמת טובות ופשוט הסטנדרטים שלי ממש נמוכים.

אני שונא אפונה. לא יודע למה, פשוט שונא אפונה. אגב רק בצורתה העגולה והמחליאה. תטחנו לי אותה למרק ואני זורם. אבל אפונה במצבה הטבעי, השילוב המוזר שקורה שם בין הצבע לצורה, משום מה נראה לי כמו גללים של שד. סלחו לי על ההשוואה, חובבי אפונה שכמותכם.

אני אוהב לקבל מדי פעם דוא"ל מכם על טעויות בטור. בהזדמנות זו אני רק רוצה לציין שאני לא באמת טועה, אני רק בודק שאתם ערניים.

אני שונא שאני מרגיש שכל טור חייב להסתיים באיזה מוסר השכל עמוק. הלוואי שהייתי יכול לסיים כל טור, לא משנה במה הוא עוסק, בסתם מילה בעברית שאני אוהב מאוד. פומפייה.