ראשי » חדשות » דעות

ליפול בקטנות: נתניהו צריך שמישהו יטלטל אותו

עם רשימת כישורים והצלחות כמו של בנימין נתניהו, ולאחר שכבר נכווה ברותחין בעבר, סדרת הפרשיות והתיקים מחייבת לשאול במלוא העוצמה: איך זה קורה לך?

לפעמים, אני מודה, בא לי לתפוס בצווארון את ראש הממשלה נתניהו, או את ראש הממשלה לשעבר אולמרט, או את שר הביטחון ליברמן, או כל פוליטיקאי אחר שענייניו התגלגלו לחדרי החקירות במשטרה או למשרדי היועץ המשפטי לממשלה. זו תהיה תפיסה מטלטלת, כמו של הג'ודוקא אורי ששון באולימפיאדת ריו לפני איזה ווזארי הגון. ואני לא ארפה, עד שהם יענו לי על שאלה אחת: "תגידו, מה יש לכם?" או לחלופין: "מה אין לכם?"

אני רואה את עצמי כמי שמכיר לא רע את נתניהו. ליוויתי אותו מיום שחזר לארץ באמצע 1988. יש לי ימים ושעות ארוכות איתו בארץ ובחו"ל. אין הרבה פוליטיקאים אינטליגנטים כמוהו, אנשי תרבות, בעלי השכלה רחבה וידע אינסופי. האם מישהו בממשלה או בכנסת קרא את הביוגרפיה עבת הכרס של אלכסנדר המילטון, מאבות האומה האמריקנית, שנתניהו התעמק בה לאחרונה? נתניהו גם מעריך השכלה ורוחב אופקים. באחת השיחות בינינו הוא ביקר את בני משפחת המלוכה הבריטית, המקבלים חינוך מוגבל ממורים פרטיים שלא רואים את התמונה הרחבה.
  
נתניהו מילא את משאת נפשו והפך לראש הממשלה. מבחינתו, הנוכחות שלו שם היא הפרס של כולנו. לאורך השנים טיפח נתניהו את ערכו העצמי. אחרי הקדנציה הראשונה הוא סבר שרק בעלי תכונות מיוחדות יכולים להיות ראשי ממשלה בישראל או נשיאים בארה"ב. היום הוא משוכנע שרק לו יש התכונות הנדרשות להנהיג את המדינה.

עכשיו יבוא הטלטול הראשון. למה נתניהו החכם והאינטליגנטי, בעל היכולות הנדירות, צריך לסכן בשלומיאליות כזו את כל מה שהגיע אליו? מה הוא צריך את החברויות הללו עם מיליונרים מפוקפקים שרק מסבכים אותו? למה הוא צריך את המתנות מהם, גם אם לא נתן שום דבר בתמורה? מי שצריך תכונות־על ועצבי ברזל כדי להיות ראש ממשלת ישראל, לא יכול לגייס קצת כוח נפשי כדי לרסן את הגרידיות?

וחוץ מזה, מה החברים האלה נתנו לו באירועים בווילה בקיסריה? אני מכיר מישהו שהשתתף מדי פעם במפגשים החברתיים הללו עם מילצ'ן, גלובוס, מוטי גלעדי וכל האחרים. בני השיח של נתניהו הם עשירים, זה נכון, אבל לא כולם בני שיח בעלי עומק, ענקי רוח, חוקרים דגולים או מומחים יוצאי דופן בתחומים שיכולים להעשיר את ראש הממשלה. מדובר בעיקר באנשים בעלי ממון, שהתחברו אל ראש ממשלה שמעריץ את הכסף הגדול. החיבור הזה הוליד את תיק 1000 המיותר, שהיום הורס לנתניהו את הבריאות ומחייב אותו לערוך מפגני תמיכה מגוחכים.

נתניהו נכווה ברותחין ולא נזהר בצוננין. אני זוכר אותו בימים שבהם האשימו אותו בגנבת מתנות מהמדינה, בסוף כהונתו ב־1999. כתבתי אז שצריך לסגור את התיק, כי הוא באמת נראה לי קטנוני. נתניהו היה אז שבר כלי. הוא קיבל מהמדינה משרד לא מרשים בתלפיות, שונה לחלוטין מלשכת ראש הממשלה שבה התארח עד שהפסיד לאהוד ברק (בהמשך עבר למשרד נאה יותר בגן הטכנולוגי). חקירות המשטרה והפרסומים עליו ועל רעייתו הוציאו אותו מדעתו. היה לו מה לומר על השיטות והתרגילים של החוקרים, ולא מדובר במחמאות מפליגות. כל אדם מן היישוב היה בורח ממתנות כמו מאש אחרי אפיזודה טראומטית כזו. נתניהו נסחף אליה שוב.
 

ראש ממשלת ישראל מחזיק בידיו עוצמה אדירה. התנאים שבהם הוא חי מדהימים. המשכורת מעולה, המגורים נהדרים, ההוצאות שלו ושל בני משפחתו המאובטחים משולמות ביד רחבה. כסף לא חסר שם. בימים שבהם נתניהו היה אזרח מודאג הוא עשה מיליונים מהרצאות בעולם, בזכות התואר "ראש ממשלת ישראל לשעבר". בכסף הזה הוא רכש את הווילה הנאה בקיסריה, שלוש קומות עם בריכה. מדוע ולמה, ישאל המטלטל, אי אפשר להסתפק במה שאחרים יכולים רק לחלום עליו?

ומה תיק המעונות הזה? למה שווה לריב עם כל העולם בגלל כמה אלפי שקלים על מטפלת לאביה היקר של שרה נתניהו, או ריהוט גן או כסף לחשמלאי. למה צריך לספוג כל כך הרבה עוגמת נפש בחקירות המשטרה, להמתין להחלטת הפרקליטות במשך שנה, לספוג השמצות ארסיות מדי יום בתקשורת הישראלית, ולהתעסק עם אב הבית לשעבר מני נפתלי שדווקא מעורר אמון בציבור. ואנחנו רק בתחילת הדרך, לפני השימוע, לפני כתב האישום המסתמן נגד שרה נתניהו, לפני משפט מתוקשר ומביך שיעלה לבני המשפחה הרבה יותר כסף מההוצאות שלא נידבו מכיסם. איפה ההיגיון?
 

נעבור לאבסורד שנקרא תיק 2000. בנימין נתניהו הוא אשף תקשורת. על המיומנות שלו בהופעות טלוויזיה ומול קהל בנאומים גדולים או במגע בלתי אמצעי, אפשר להעביר קורס מתקדם בחוג לתקשורת בכל אוניברסיטה יוקרתית. "הקופסה הזו תעשה אותי ראש ממשלה", אמר נתניהו בלי היסוס כאשר היה סגן שר החוץ, והצביע על מכשיר הטלוויזיה שהיה תלוי על הקיר לצדו. הוא צדק. הקופסה הפכה אותו לכוכב בינלאומי, וסייעה לו להפוך לראש ממשלת ישראל בגיל 47. הקופסה, שהפכה בינתיים למסך פלזמה דק, הפילה אותו גם לקרשים פעמים אחדות, אבל את השימוש המדהים במדיה נתניהו עדיין עושה באופן שאי אפשר לחקות. להזכיר, את הבחירות האחרונות במרץ 2015 הכריע נתניהו בפוסט אחד בפייסבוק, שהניע מאות אלפים מתומכיו לקלפי והזניק את הליכוד לניצחון מכריע עם 30 מנדטים.

כאן יבוא המטלטל וישאל את ראש הממשלה: "מה לעזאזל קורה לך?" המצרך היקר ביותר של ראש ממשלת ישראל הוא הזמן, ונתניהו משחית זמן ומאמץ אדירים שלא לצורך על התקשורת במדינה, כמו פוליטיקאי זוטר שזקוק לחשיפה חיובית. שעות ארוכות הוא יושב לשיחות עם נוני מוזס, והשניים מדברים על דיל שערורייתי: סיקור אוהד ב'ידיעות אחרונות', תמורת הגבלה של 'ישראל היום' באמצעות חקיקה או מספרי הפצה. למה האיש החכם נתניהו צריך סיקור אוהד בידיעות, ועל הדרך לאבד את עיתון הבית שלו? לא היה עדיף להחליף את הימים והשעות הבעייתיות הללו עם מוזס בזמן איכות לאומי אחר, או אפילו בחופשה לניקוי ראש?

ובכלל, מה אכפת לך כל כך? הרי התקשורת העוינת בסך הכול עובדת לטובתך. מה יקרה אם תתעלם ממנה או תמשיך להשתמש בה לגיוס קולות, כפי שאתה עושה כל השנים? אתה בעצם יכול לנצח עם התקשורת שאוהדת אותך, שבינתיים איבדת גם אותה, פלוס המדיה החברתית, והכול כהרף עין. משרד התקשורת הוא בסך הכול תיק רגולטורי ומזמין צרות. שרי התקשורת בשנים האחרונות התייחסו לתפקיד כמו אל תחנה לא הכרחית בדרך לכיבוש יעד מיניסטריאלי רציני אחר. אבל נתניהו התעקש להחזיק את התיק הזה בעצמו, הפך הסכמים קואליציוניים כדי להבטיח לעצמו שליטה במשרד, ומינה למנכ"ל את מקורבו מומו פילבר שעכשיו מסובך עם הבעלים של בזק שאול אלוביץ' בחקירות ובמעצרים.
 
ועל הדרך העקומה הזאת שקע נתניהו בצרה נוספת, מיותרת, והגיש תצהיר כוזב שבו הסתיר את חברותו עם אלוביץ' בשעה שכיהן כשר התקשורת. התצהיר הזה עשוי להוביל לחקירה נוספת, בחשד להסתרת ניגוד עניינים והפרת אמונים. זה מה שחסר לו?

מנהיג אמיתי צריך תכונות מיוחדות, זה נכון. בעיקר מנהיג במדינת ישראל. אבל הכישרון החשוב ביותר הוא להפריד בין עיקר וטפל, לפנות זמן ולחלק מאמץ כדי להתרכז בעניינים החשובים למדינה וגם לראש הממשלה עצמו, ובעיקר - להתגבר על היצר ועל תחושת הגדלות שגוררים למחוזות אסורים. נתניהו כשל בכל אלה. נדמה שהוא כבר לא מצליח להבחין בין אריה ליתוש, ומתעקש לעסוק ברעשי הרקע הצורמים שהוא עצמו מעורר. מי שלא מסוגל לכפות על עצמו סדר עדיפויות נדרש ונורמלי, כנראה אינו יכול לקבל החלטות מהותיות שמחייבות ניתוח גורלי ועמוק. אנחנו באמת צריכים טלטלה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי