קמפיין "ההסטה" של התקשורת לא יעבוד
ז'אנר חדש של הסתה הגיח למחוזנו - ההסתה נגד התקשורת. אני מבין את המבוכה. הרייטינג יורד והציבור מתגלה כפחות מטומטם ממה שחושב "ההמון העיתונאי", אבל תשכחו מזה, שום דבר לא ימנע מאיתנו להצביע על תחלואי התקשורת
זה לא חדש. בתקשורת הישראלית אוהבים מאוד להכניס כל התבטאות חריפה שמקורה בימין, בין אם מדובר באנשי ציבור ובין אם מדובר בסתם איזה דביל בפייסבוק תחת הכותרת "הסתה". זה לא תהליך שהחל היום, נדמה שביום שבו רצח יגאל עמיר את יצחק רבין ז"ל הוא גם רצח את היכולת של אנשי ימין להתבטא בחריפות מבלי שמיד יזכירו להם למה חריפות יכולה לגרום. זאת כמובן תוך התעלמות מוחלטת כמעט מהמורכבות של המחאה נגד רבין באותה תקופה ומהעובדה שברובה הייתה זו מחאה יותר מלגיטימית.אנו חיים בעידן שבו כל ביקורת על בגץ מימין, נתפסקת מיד כהסתה ומתקפה שלוחת רסן במוסדות החוק, אנו חיים בעידן שבו כל מתיחת ביקורת על הרמטכ"ל בפרשת אלאור אזריה נתפסת כהסתה נגד צה"ל ונסיון לשנות את ערכיו. אנחנו חיים בעידן שאפילו התבטאות אומללה כמו כינויו של הרמטכ"ל "שמן", זוכה למכתבי גינוי מעשרות עורכי דין כאילו שמדובר בקריאה להוציאו להורג.
לקלחת ה-"הסתה" המוגזמת הזו נכנס לאחרונה נסיון לייצר סוג חדש של "הסתה", אם תרצו ז'אנר, "הסתה נגד התקשורת". הנסיון לפמפם את הז'אנר הזה החל לפני כשבועיים בערך בהלוויית צעיר ביפו שבמהלכה ספג כתב הפלילים של ערוץ 2 מכות ממה שהוא כינה בפוסט שכתב על האירוע "המון יפואי". את הפוסט חתם שלמור בקביעה כי הלינץ' שעבר על ידי "המון יפואי" בוצע בגלל שיש הסתה נגד התקשורת ונגד עיתונאים.
ביבי הצטרף לסיבוב נגד התקשורת מאוד מאוחר.
צילום: AFP
לאחר מכן הגיע הכנס של נתניהו שהטיח בתקשורת האשמות קשות, ואתמול (א') בבוקר, פתחתי ידיעות אחרונות והגעתי לעמוד 4 שם נמרח על חצי עמוד טורו של העיתונאי בן דרור ימיני תחת הכותרת "לעצור את ההסתה". בטורו עוסק בן דרור בפוסט שכתב איש ימין ובו נראית משפחתו של כתב ערוץ 2 גיא פלג ובטקסט נכתב "הבה נאחל להם מה שהם מאחלים למשפחת נתניהו, ואפילו כפול!". אז נכון, מסכים ,שימוש באישה וילדים של עיתונאי זה אקט עלוב ואם יש חשד לפלילים (לטעמי לא) שיעצרו את האיש.
אבל אם לבן-דרור או לחבריו ב-"המון העיתונאי" יש איזושהי מחשבה שבזכות התקרבנות הם יצליחו לגרום לנו להפסיק לשבת להם על הזנב בכל פעם שהם יהפכו את הבמה העיתונאית שהם קיבלו לבמה פוליטית, הם טועים. בטור הציג בן-דרור את העובדה שראש הממשלה שיתף מתיחה שבה החקיין אלי וידר עבד על אמנון אברמוביץ' והתחזה לאהוד ברק כסוג של הסתה, ואני מצטט "פלג, דיין ואברמוביץ' עושים בדיוק את מה שהם צריכים וחייבים לעשות". רק שבמקרה של אברמוביץ' למשל, מחוייבויותיו העיתונאיות כפופות קודם כל לאג'נדה. לא אני אומר את זה, הוא אמר את זה כשקרא לאתרג את שרון רק כי תכנן לגרש יהודים מהבית.
אמנון אברמוביץ'. עובד באג'נדה שלו.
צילום: Eyalbenyaish
הנסיון לתת לביבי את הקרדיט על חשיפת ערוותה של התקשורת ועל הסתה כלשהי נגדה מגוחך. ביבי הצטרף לסיבוב הזה מאוד מאוחר, והוא גם אחראי לכך שאין בשוק התקשורת תחרות אמיתית. המחאה נגד אברמוביץ', ערד ניר, נוני מוזס התחילה מהצד השני. במשך שנים אף עיתונאי כמעט לא העז לסקר את מעלליו של נוני מוזס בזמן שנגד שלדון אדלסון פורסמו עוד ועוד תחקירים.
אני מבין את המבוכה. הרייטינג יורד והציבור מתגלה כפחות מטומטם ממה שחשבתם, נמאס לו לספוג עוד ועוד אג'נדה במסווה של עיתונאות וביקורת בלתי מרוסנת כלפי מגזרים מאוד ספציפיים אבל קמפיין "ההסטה" של השיח באמצעות התקשורת - לא יעבוד הפעם. אני אאחל לגיא פלג ומשפחתו כל מה שאני מאחל לי, בריאות, הצלחה עושר ואושר. אבל אין סיכוי שבאמצעות טורים מתקרבנים ופחדניים כמו של בן-דרור, נפסיק להצביע על תחלואי התקשורת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם