נשים למנכ"לות בתי הדין, אבל למה במחטף של בג"ץ?
החלטת בג"ץ לאפשר לנשים להתמודד על מנכ"לות בתי הדין הרבניים חשובה וראויה, אולם בדרך אליה נחצו גבולות האקטיביזם השיפוטי תוך התעלמות מהמחוקק ותפקידו
מינוי אישה לתפקיד מנכ"לית בתי הדין הרבניים עשוי להיות בשורה גדולה של תיקון עולם. מועמדת תלמידת חכמים ויראת שמים עשויה לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ואת הזוגות הנישאים והמתגרשים לבתי הדין. אבל התיקון הזה צריך לעבור בדרך המלך, קרי חקיקה ראשית של נבחרי הציבור בכנסת, ולא במחטף של בג"ץ.
העותרות, עו"ד בתיה כהנא־דרור מ'מבוי סתום', עו"ד גלי עציון מ'נעמת' ועו"ד עירית גזית מ'ויצו', דרשו לאפשר לנשים להתמנות למשרת מנכ"לית בתי דין. החוק בנושא ברור: הוא קובע שלמשרה יכול להתמנות רק אדם בעל תעודת כושר לדיינות או לרב עיר. מסלול הדיינות האינטנסיבי דורש השקעה של שבע עד עשר שנים מלאות, אולם גם כדי להתמנות לרב עיר צריך לעמוד בשורת בחינות בהלכה מטעם הרבנות הראשית, או לחלופין לכהן כרב צבאי ראשי, פיקודי או חילי, לאחר קבלת סמיכה רגילה לרבנות מהרבנים הראשיים לישראל.
בשיח סביב האקטיביזם השיפוטי כולם מדברים על אהרן ברק, אף אחד לא מדבר על אליקים רובינשטיין. על מה שעשה שלשום כלאחר יד המשנה לנשיאה הפורש, מבשר המהפכה השיפוטית לא היה מעז אפילו לחלום. בפסק דינו קבע רובינשטיין כי 'תעודת כושר לרב עיר' לצורך מינוי לתפקיד מנכ"ל יכולה לכלול מעתה גם בעלי רישיון טוען רבני, או עורך דין בעל תואר שני במשפט עברי או בתלמוד ושבע שנות ניסיון בהופעה בבתי הדין רבניים.
מדוע זוהי שערורייה? כי שופט, חכם ככל שיהיה, אמור לפסוק על פי החוק ולא להמציא חוקים מדעתו. "לפעמים יוכל אולי השופט לנהוג חירות בחוק החָרות כדי להגיע להחלטה שהיא מתאימה לצדק וליושר, אבל לחירות הזאת יש גבולות", הזהיר נשיאו הראשון של בית המשפט העליון משה זמורה, בכנס חנוכת בית המשפט העליון בשלהי תש"ח. "אם השופט יראה שאיננו יכול להתגבר על החוק הקיים, אין לו דרך אחרת מאשר לפסוק על פיו ולהפנות את תשומת לב המחוקק לכך שהחוק טעון תיקון".
נכון, את פריצת הגבולות בין השופטים למחוקקים עשה ברק כשהמציא את המושג 'פרשנות תכליתית'. ברק הסביר שאפשר לפרש את החוק לא רק בהתאם לניסוחו הגלוי, אלא גם בהתאם לערכים הליברליים המופשטים של 'האדם הנאור'. אלא שגם ברק הבין שיש גבול לכל תעלול, ושלפרשנות היצירתית חייבת להיות איזושהי אחיזה בלשון החוק שקבעה הכנסת. רק כאשר מדובר בטקסט דו־משמעי יכול השופט לבחור בפרשנות מרחיבה התואמת את האג'נדה שלו. אפילו ברק לא העלה בדעתו שהשופט יכול להמציא חוק מאפס, כפי שעשה השבוע רובינשטיין.
רובינשטיין מביא את עמדת היועמ"ש, הקובע שעל פי החוק המנכ"ל חייב לעבור בחינות סמיכה לרבנות עיר, אולם מבהיר כי אין סיבה להפלות אישה מתפקיד זה, ולכן יש להורות לרבנות לאפשר לנשים לגשת לבחינות ההסמכה. השופט גם מעיר שוועדת החוקה דנה בהצעה לפתוח את התפקיד לטוענים רבניים, אולם מציין שההליך לא הבשיל להחלטה. המשמעות היא הודאה עקיפה של השופט עצמו שאין בסיס חוקי להחלטתו.
אפילו הייעוץ המשפטי של הכנסת הזדעק בבג"ץ: אם מתעלמים מהחוק, הסבירו נציגיו, למה להיצמד דווקא לרשימה המומצאת של רובינשטיין? אגב, השופט התעלם מהעותרות שביקשו לפסול את החוק משיקולים חוקתייים, מכיוון שהוא מפלה, מדיר ופוגע בזכויות יסוד. הוא יכול היה לנסות לצעוד בנתיב הזה, אף שקשה לפסול חוק ישן שחוקק הרבה לפני חוקי היסוד של 1992 בעילות חוקתיות, אבל בחר במהלך הרבה יותר רדיקלי ואגרסיבי.
הצעתו של רובינשטיין הגיונית כשבוחנים אותה בפני עצמה. אבל העובדה ששופט מתעלם באופן בוטה מהכנסת ונכנס לנעלי המחוקק, צריכה להדיר שינה מעיני מי שעתידה הדמוקרטי של ישראל חשוב לו. צאו וראו מה קורה בוונצואלה, שבה הנשיא פיזר את הפרלמנט והעביר את סמכויותיו לבית המשפט העליון. הדרך לגיהנום רצופה בשופטים עם כוונות טובות.
מבחינה מעשית, לא בטוח שיש להחלטה משמעות. המינוי הזמני של המנכ"ל הנוכחי שמעון יעקובי יסתיים ב־10 באוקטובר, אולם הממנה הוא עדיין השר לשירותי דת והוא צריך להגיע להסכמות עם נשיא בית הדין הגדול הרב יצחק יוסף. אם הם יסכימו על מינויו של דיין (יעקובי אינו דיין), הם יוכלו לסגור את המינוי ביניהם; אם יבקשו למנות מועמד שאינו דיין, יצטרכו את אישור הוועדה לבחירת דיינים. בג"ץ דורש מהם לבחון בנפש חפצה גם נשים לתפקיד, אך קשה לראות את הרב יוסף חותם על מינוי כזה. בעקבות פסק הדין הטרי ייתכן שהפוליטיקה הש"סית תתעורר ותבקש למנות דיין מטעמה כדי למנוע סיבוב נוסף בבית המשפט, מה שעלול בעקיפין לפגוע באינטרס הציבורי. גם ארגוני הנשים הרדיקליים יודו שיעקובי עושה עבודה חשובה בפתרון בעיית מסורבות הגט והעגונות, ובהנגשת בתי הדין לציבור.
גל פ' הוא קצין שנכנס לאחרונה לשירות קבע בחיל הים. במהלך טיול בארה"ב רכש פ' מרצדס ישנה במחיר מציאה וביקש להעלותה ארצה במסלול ייבוא אישי. כמו אזרח טוב הוא נכנס לאתר משרד התחבורה, פעל לפי ההנחיות והגיש את כל הטפסים הנדרשים. הוא העלה את הרכב על מכולה ושלח אותו ארצה, אך כשהצעצוע הגיע לנמל גילה פ' שמשרד התחבורה לא מאשר לו לפרוק אותו.
מה הסיבה? פ' לא הביא דו"ח של חברה אמריקנית פרטית בשם 'קאר־פקס', המחזיקה במאגר נתונים באשר להיסטוריית הטיפולים ברכבים ישנים בחלק ממדינות ארה"ב. פ' טען שהחובה הזו לא הופיעה ברשימת הדרישות באתר משרד הרישוי, אולם המנהלת סימה הסבירה לו שזו דרישה חדשה וכעת הוא חייב להביא את האישור. הוא הלך להביא את המסמך, אבל שם היה כתוב שהרכב הוא SALVAGE. סימה הסבירה לו שמשמעות המושג היא רכב שעבר שחזור, כנראה בעקבות תאונות קשות, והודיעה לו שרכב כזה לא יעלה על כבישי ארץ הקודש.
לכאורה הגיוני, אלא שפ' בדק שוב וגילה שהרכב הוגדר ככזה רק במשך תקופה קצרה בשנת 1985. כיצד ייתכן שרכב שעבר שחזור שב למעמדו המקורי לאחר זמן מה? מתברר שבמדינת אורגון, שם נרכש הרכב, משתמשים במונח גם לתיאור רכבים מעוקלים ששוחררו מההוצאה לפועל, ולרכב עצמו אין עבר תאונתי משמעותי. בדו"ח הקאר־פקס אין שום תיעוד לאותן 'תאונות קשות', אבל סימה אמרה - זה לא נכון, כי בדו"ח יש סעיף עם הכותרת "damage report", ו־damage זה נזק באנגלית. אביו של פ' הגיע מחו"ל לשימוע מיוחד אצל סימה, והסביר לה שכאשר רוצים לכתוב תאונה באנגלית כותבים accident, והמונח שהיא מצאה מתייחס להיסטוריית הטיפולים של הרכב, ואין במסמך שום אזכור לתאונה. פ' הסכים להתחייב להכניס את הרכב לבדיקה מעמיקה במוסך מורשה של מרצדס, כדי לבחון אם ישנם נזקים כאלו. אבל לא זה לא, וסימה אמרה לא.
הקצין הנואש ערער לבית המשפט המחוזי והסביר שסימה טעתה בתרגום, אבל אז באו נציגי הפרקליטות והסבירו שבגלל תת־סעיף בחוק רק בג"ץ יכול לדון בהחלטותיה של סימה. השופט התפלא מדוע משרד התחבורה רוצה לגרור אזרח עד בג"ץ בשל שאלת תרגום פשוטה, אך קיבל את הדרישה. פ' הגיע לבג"ץ והמתין שנה וחצי נוספות לדיון. הוא הסביר שלא הגיוני שמשרד ממשלתי משנה את הנוהל ופוגע באזרחים שפעלו בהתאם לנוהל המחייב באותה שעה. אי אפשר לשנות את החוק ולגרור אדם להתדיינויות משפטיות בטענה שהוא לא נשמע לחוק.
מה אמר בג"ץ? שמדובר במקרה פרטי, ולא סביר שבג"ץ יטפל בכל מקרה פרטי. הוא רמז לפ' למשוך את העתירה כדי שלא לחטוף הוצאות, וכך חסכו השופטים מעצמם אפילו את הטרחה שבכתיבת פסק דין. מסקנה: אל תעצבנו את סימה.
המאחז הפלסטיני הבלתי חוקי ט'אהר אל־מאלח שוכן בסמיכות ליישוב שקד שבצפון השומרון. המאחז מעולם לא חובר לרשת חשמל סדירה, והמנהל האזרחי קידם תוכניות להלבנתו. ארגון 'רגבים' שייצג את היישוב שקד הגיש התנגדויות, שכן התוכניות נוגסות בנתחים משמעותיים מהתב"ע של שקד ומתוכניות ההרחבה שלו. במקביל הגישו ארגוני השמאל 'במקום' ו'רופאים למען זכויות אדם' עתירה לבג"ץ כדי שיורה למדינה לחבר את המאחז לחשמל. בג"ץ נענה לעתירה, ולפני שבוע חובר המקום לרשת החשמל הארצית.
ב'רגבים' טוענים שפסק הדין עשוי לחייב את המנהל לחבר גם את עשרות היישובים והשכונות היהודיות הלא מוכרות לרשת החשמל. יישובים אלו מתחברים היום למונה קצה, או לצובר חשמל שמחובר ליישוב שכן. הפתרונות המאולתרים מובילים לנפילות מתח חוזרות ונשנות, פוגעים בבטיחות ומעמיסים על התושבים הוצאות גבוהות, שכן הם נאלצים לספוג גם את הפחת של הזרם ברשת ההולכה מהצובר ועד הבתים שלהם.
אקו"ם