ראשי » חדשות » דעות

בישראל 2017 עדיף לילד עני להיות אשכנזי

בעוד שבעים שנה נבקש סליחה על הוצאת ילדים עניים ובני מגזרים מופלים מבתיהם. בינתיים כדאי שנמצא את הדרך להפסיק להרחיק אותם ממשפחותיהם

סיפורה של שולמית מליק, אישה בת 83 שעבדה לפני יותר מ־60 שנה בבית התינוקות במעברה קדימה, נפרש ביום שישי שעבר ב'ידיעות אחרונות', בכתבת תחקיר מרתקת של תמר קפלנסקי שחשפה עוד טפח מפרשת חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן. שולמית סיפרה על משלחות של נשות הפועל המזרחי מארה"ב שנהגו להגיע לביקור במעברה, ואיך בבקרים שאחרי ביקור המשלחת הייתה שולמית מגיעה לבית התינוקות ומגלה שנעלם ילד.

אחד המקרים שתוארו בכתבה בהרחבה מדבר על אם ממוצא עיראקי שהיתה מגיעה בכל יום לבית התינוקות, ומתיישבת על המדרגות כדי להניק את התינוקת שלה. בוקר אחד גילתה שהתינוקת נעלמה, ונאמר לה שהיא נלקחה לבית חולים בשל חום גבוה. האמא התחילה לצרוח, להשתולל ולדפוק את הראש במדרגות, ועקב כך הוחזרה התינוקת.

האם חיה באוהל עם עוד 11 ילדים. הרשויות הניחו שהן "עוזרות" לה ולאמהות כמותה, כי הוצאת ילדים מידי אמהותיהם נחשבה כפעולה להצלתם. בן גוריון עצמו מצוטט בכתבה כמי שאמר: "להצלת הילדים דרושות כמה פעולות: אשפוז הילדים, הוצאתם מהמחנות, בידודם מהאמהות כי הן מונעות עזרה מהילדים". הסוציולוגית דפנה הירש הסבירה לקפלנסקי שאמהות מזרחיות נתפסו כמזניחות.
 
היום, שבעים שנה אחרי הקמת המדינה, יש קולות שמבקשים הכרה, צדק וריפוי לפרשת חטיפת הילדים. וייתכן שבעוד חמישים ושבעים שנה יבקשו כאן שוב הכרה, צדק וריפוי למה שנעשה היום בחסות הממסד. בעקבות פוסט של הפעילה החברתית והפנתרה השחורה ריקי כהן־בנלולו, נחשפתי למחקר של פרופ' גיא אנוש וד"ר טלי בייר־טופליסקי משנת 2014. במחקר נשאלו 105 עובדי רווחה על קבלת החלטות לגבי הוצאת ילד מהבית.

המחקר גילה שמקרים זהים שהוצגו לעובדי הרווחה בשינוי שם או מצב כלכלי הביאו לתוצאות שונות. ילדים מזרחים הורחקו ממשפחתם פי שניים מילדים בעלי שם משפחה אשכנזי; עניים נידונו להרחקה מהבית פי שניים וחצי מילדים במצב סוציואקונומי טוב יותר.

למה להוציא ילד מבית במצב כלכלי קשה? הסבר לא משכנע אומר שבמשפחה ענייה רמת המתח של ההורים גבוהה, והמתח הזה משפיע לרעה על הילדים. סיבה אחרת היא שלרוב ילדים המוצאים מן הבית מגיעים ממשפחות שכבר נמצאות על הרדאר של הרווחה: מצבן הכלכלי הביא אותן לקשר עם רשויות הרווחה, ולכן הבקרה עליהן יותר גבוהה. סיבה נוספת: כלפי משפחות ממעמד כלכלי נמוך או מקבוצות מיעוט אתני יש הטיה בעמדות ובתפיסות של החברה, וההטיה בסופו של דבר משתקפת בהחלטות עובדי הרווחה.
 
ב־2014 נערכו שני דיונים רלוונטיים בוועדה המיוחדת לזכויות הילד בראשות ח"כ אורלי לוי־אבוקסיס: דיון במסקנות ועדת סילמן, שבחנה את מדיניות משרד הרווחה בנושא הוצאת ילדים למסגרות חוץ־ביתיות, ודיון בעקבות המחקר של אנוש ובייר־טופילסקי. בדיונים דובר על כ־10,000 ילדים שנמצאים מחוץ לבית, במסגרות רווחה. נאמר בהם שעלות ילד שמוצא לפנימיה או למוסד היא כ־15 אלף שקלים בחודש.

בעקבות נתוני המחקר, בעקבות הדו"ח הלא מיושם של ועדת סילמן ובעקבות השיחה עם ריקי כהן־בנלולו עולות שאלות רבות. את מי משרתים מנגנוני הרווחה? את האוכלוסייה המוחלשת או את בעלי פנימיות הרווחה שהמדינה הפריטה, שצריכים כסף כדי להזין ולכלכל את עצמם? מה הייתה התמורה המתקבלת אם הכסף היה ניתן לטיפול בקהילה במקום למוסד או למשפחת אומנה? מה סל הכלים האמיתי שניתן לעובדים הסוציאליים כדי שיוכלו להעדיף אלטרנטיבה של השארת הילד במשפחת המקור, ועזרה בתוך הקהילה, למול הוצאתו למוסד?

כמה ילדים מגיעים למוסדות ובאמת יוצאים ממעגל נתמכי הרווחה? כמה ילדי מוסדות הם דור שני לילדי מוסדות? מה הנזק שבהשארת ילד בבית עני לעומת הנזק שבהרחקתו מהוריו בתואנה של הזנחה? מה הנזק הרגשי שילד שיוצא מן הבית חווה כשאין לו סמכות הורית? כשדמויות מתחלפות הופכות לדמויות הסמכותיות שבחייו? כשהוא חי בתחושה שהוריו נטשו אותו? למי אכפת שרוב הילדים שמוצאים אל מחוץ לבית הם ממוצא מזרחי ואתיופי וממשפחות עניות? ומתי תקום ועדה שהמסקנות שלה כן ייושמו?

ולבסוף שאלה קצת אחרת: אנחנו נחשפים לפרשות שחיתות על בסיס יומיומי. שחיתות מבוססת על סגידה לכסף, והיא בבואה של החברה שלנו. האם הסגידה לכסף ועגל הזהב מודל 2017 לא גורמים לכך שהזלזול בעניים יהיה גדול עד כדי כך שייקחו מהם את ילדיהם? האם אלו לא שני צדדים של אותו מטבע?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מירי שלם

מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית, חברת ועד מנהל ב"קולך וב"שחרית" ופעילה חברתית מבית שמש.

לכל הטורים של מירי שלם