לא עניין פוליטי: הליכודניקים החדשים - תופעה פסולה
בדרך להנהגת מפלגת העבודה היה לאבי גבאי לא מעט מזל, כעת הוא מקווה שימשיך לשחק לטובתו בדרך להפוך למנהיג יחיד. וגם: השמאלנים שתופסים טרמפ על הליכוד
קשה לומר על אבי גבאי שהוא לא בר מזל. האיש גדל בשכונת עוני בצפון תלפיות (וזו באמת הייתה שכונת עוני), הצליח בלימודיו בגימנסיה, אובחן כמחונן (גם לזה צריך מזל ומורה שאכפת לו), רכש השכלה, הלך למשרד האוצר בתפקיד די זוטר (רפרנט באגף התקציבים ומרכז צוות תקשורת). בגיל 32 קפץ לבור הכסף והזהב שנקרא בזק, ובתוך ארבע שנים מונה למנכ"ל. אחרי עשר שנים נוספות הוא עזב את החברה כשהוא סופר בדרכו החוצה 52 מיליון שקל. שכיר שהוא גם מולטי־מיליונר. לא רע.
המזל שיחק לו גם בדרכו הפוליטית. הוא פגש את משה כחלון, שהיה שר התקשורת כאשר גבאי היה בבזק. כחלון הפך את גבאי לשר. פוליטיקאים מבזבזים עשרות שנים בטיפוס אינסופי במדרג מפלגתי מעצבן. הם מחויבים לטפח קשרים עם עסקנים מסניף יקנעם־עילית או מוצא־תחתית, לצאת למסעות ברחבי הארץ ולחוגי בית מתישים, להשתלב במרכזי מפלגה ובוועדות ארגון וחוקה פנימיות, שלא לדבר על סיוט הפריימריז שעליהם הם שופכים לפעמים את כל חסכונותיהם. רבים מהם נופלים בדרך, כושלים, נשברים, או נגררים למעשי שחיתות בלתי נמנעים, והכול כדי להיבחר לכנסת, ואפילו לספסל האחורי. והנה בא אדם שעוקף את כולם בסיבוב בלי להתאמץ או להוציא שקל אחד מההון החלומי שצבר, ונוחת על כורסת עור הצבי בממשלה כאילו הייתה ספת הטלוויזיה בסלון שלו בגבעתיים.
גבאי עזב את הממשלה ואת הכוח. קצת קשה להסביר למה ומדוע. מה שכן, אפשר להאמין שהוא לא היה מסוגל לראות בתפקיד שר הביטחון את אביגדור ליברמן שהחליף את משה (בוגי) יעלון. על המורשת הפלילית של ליברמן וחבריו אפשר לקרוא בספרה של הפרקליטה אביה אלף שישבה על התיקים שלו, וגם בכתבי האישום המתגבשים נגד מקורביו בישראל ביתנו: פאינה קירשנבאום, סטס מיסז'ניקוב, דאוד גודובסקי ואחרים (אגב, כיצד ייתכן ששר הביטחון לא נסע שלשום עם ראש הממשלה לרוסיה, לפגישה האסטרטגית החשובה עם הנשיא פוטין? מוזר).
ובחזרה לגבאי. קשה לי להאמין שהדיונים העקרים בממשלה הם שהוציאו אותו מדעתו, ובהמשך מהממשלה, כפי שהוא מספר בהזדמנויות שונות. מה שכן, אי אפשר להתעלם מאלילת המזל הפוליטית שליוותה אותו גם אחרי שהתפטר מתפקיד השר לאיכות הסביבה.
גבאי בא מבית ליכודניקי, אבל הוא לא סגור על עצמו אם הצביע לליכוד או לא. לפני שמונה חודשים הוא הצטרף למפלגת העבודה. בעצם, אין שום קשר בינו ובין העבודה, אבל גם כאן הקלפים הסתדרו לו בדרך מעוררת פליאה. העבודה הידרדרה בסקרים לתחתית. הפריימריז עמדו בפתח, והמועמדים, איך לומר, הדהימו בעיקר את עצמם אבל לציבור הבוחרים בעבודה הם נראו כמו אסון אלקטורלי מתקדם. אבי גבאי בדיוק עבר בסביבה, החבר'ה אמרו "וואלה, איש נחמד, עושה רושם טוב", והעמידו אותו בראש הפירמידה. "עכשיו לך תביא לנו שלטון", הם דרשו. אני בטוח שגבאי עדיין משפשף את עיניו כאשר הוא בוחן את הסטטוס הפוליטי החדש או את חשבון הבנק שלו. נסים כאלה לא קורים לכל אחד.
הניסיון הפוליטי שלו מתמצה בשנתיים בכולנו, שזו לא בדיוק מפלגה אלא גוף פוליטי סגור של איש אחד. מפלגת העבודה, לעומת זאת, נוסדה ב־1930 ומחזיקה ממסד היסטורי מקובע, נדל"ן, מערכת סניפים, ועדות וארגונים, מוסדות ומחנות וגם הסתדרות שלמה שעומדת לרשותה לאורך השנים. כדי לשלוט במפלגה הזו אתה צריך להכיר אותה, לחצות אותה לאורך ולרוחב, ללמוד את מוקדי הכוח ואת אורח החיים העסקני. גבאי עשה שיעור טוב בפריימריז, אבל מועמד הוא עדיין לא מנהיג. עכשיו גבאי לא רוצה להיות המנהיג, הוא מבקש להיות מנהיג יחיד.
אפשר להניח כי גבאי שעשה את הבלתי ייאמן עד היום משוכנע כי המזל ישחק לו גם בהימור העצום שהוא לוקח. הוא מבקש לבעוט במפלגה שבחרה בו; לסלק מתפקידו את המזכ"ל ערן חרמוני; לבחור שרים מקצועיים מבחוץ שעליהם הוא סומך; לשריין חברי כנסת משלו ברשימה; ולקבוע בלי בחירות מי יהיה יו"ר הסיעה ומי ישולב בכל ועדה בפרלמנט. את מכלול השינויים הללו, ורבים נוספים, דורש גבאי להכניס לחוקת המפלגה. ועידת המפלגה תתכנס בתחילת ספטמבר כדי לאשר את החוקה החדשה של גבאי, שמפרקת את המבנה הקיים. חברי הכנסת בעבודה אמרו לי השבוע שהתוכנית של גבאי היא "רשימת החיסול שלנו", לא פחות.
אין לי מושג למה הוא הכניס את עצמו לקרבות הבוץ הללו בתוך המפלגה, שעליהן הוא כבר מתחיל לשלם (עזי נגר, חבר ועידה מירושלים, מחתים על עצומה שקוראת להדיחו). אני משוכנע שהוא צבר מספיק אשראי ביום שנבחר כדי לעשות מה שהוא רוצה בלי שינויי חוקה מפליגים ומפלגים. פוליטיקאי מיומן עוקף בתחכום את החוקה ולא נכנס בה. אף אחד גם לא ישלח אותו לבית סוהר אם יפר על הדרך את סעיף 15 ב' בחוקה הזו. אבל גבאי בחר להתעסק עם הדינוזאור הזה, וכמו בפארק היורה, בהתחלה הוא נראה חביב, ידידותי ומאיר פנים, אבל בהמשך הוא מפחיד עד אימה ועלול להטיל אותך למקום שממנו תתקשה לקום. בקיצור, גבאי צריך שהמזל הטוב לא ייגמר לו עכשיו, כי אם ייכשל בוועידה הוא יהפוך גולה במפלגת שהוא מוביל. יהיה מעניין.
לא משנה אם אתה איש שמאל או ימין. אתה צריך פשוט להיות איש הגון כדי לפסול את התופעה שנקראת "הליכודניקים החדשים". זו איננה דמוקרטיה במיטבה, אלא אנטי־דמוקרטיה במרעה. אנשים שלא מסוגלים להשיג תמיכה ציבורית בגלל דעותיהם, באים להשתלט על מפלגה פופולרית שעמדותיה הפוכות משלהם. טרמפיסטים מהסוג הזה לא רשאים להגיע ליעד.
הליכודניקים החדשים הם תומכי העבודה ומרצ שרוצים להצטרף למפלגת הימין הגדולה, לתפוס בה את השלטון ולקבוע מי ינהיג אותה. זה לא תקין. פעמים רבות כתבתי כאן נגד תופעת משה פייגלין ומנהיגות יהודית, שהייתה פסולה באותה תכלית. פייגלין הגיע לליכוד עם תורה מדינית וחברתית מחרידה, שאותה ביטא בעשרות מאמרים שכתב והיא נפרשה בהרחבה גם בספרו של מוטי קרפל, 'המהפכה האמונית'. ההשקפות הטרנספריסטיות והאחרות של פייגלין את קרפל מנוגדות לעמדות הליכוד, אבל הוא ניסה לכפות אותן בכוח על מפלגת השלטון בעזרת אלפי חברים חדשים שפקד. רבים מהם, כפי שהוכח, אינם מצביעים כלל לליכוד.
הפרויקט של פייגלין בליכוד נחל כישלון חרוץ, אף שהושקעו בו כסף ומאמץ רב. המפלגה הוציאה את פייגלין משורותיה, הוא פנה לדרך עצמאית, הקים מפלגה משלו ובבחירות הקרובות נראה מה כוחו האמיתי. יש לי תחושה שהוא לא יגרד את אחוז החסימה.
ומה עושים כדי למנוע לחלוטין מצב שבו חברי מפלגה לא מצביעים בעבורה, אבל מתפקדים אליה מתוך אינטרסים זרים? הפתרון ברור ופשוט למדי. ביום הבחירות האזרח ייגש לקלפי הממוחשבת ויבחר בליכוד, בעבודה, בבית היהודי או בש"ס. מיד ייפתח חלון, והבוחר יסמן גם את חברי הכנסת שהוא רוצה שיכהנו מטעמה. זוהי דמוקרטיה אמיתית, המונית, נקייה, בלי פריימריז מושחתים, בלי ועדות מסדרות, ובלי ועדי עובדים. וגם בלי בתי משפט, שכבר שלחו כמה קבלני קולות לכלא או לעבודות שירות.
אקו"ם