ראשי » חדשות » דעות

אנרכיה בחסות בג"ץ: שלטון העם יורד אל הכביש

יש לאכוף מדיניות של אפס סובלנות כלפי הטרדת עובדי מדינה, נבחרים או ממונים. אחוז אחד של קיצונים משמאל ומימין משתלטים על השיח הציבורי בישראל. איך בג"ץ נתן רישיון לאנרכיה הזו?

החלטת בג"ץ לתת צו ביניים המאשר הפגנות בסמיכות לביתו של היועץ המשפטי לממשלה היא עוד מסמר בארון שלטון החוק בישראל. ההחלטה מאזנת לכאורה בין אי הנוחות של תושבי השכונה לזכות היסוד להפגין, אך מתעלמת לחלוטין מהניסיון המתמשך להלך איימים על היועץ המשפטי לממשלה. לעתירה ביקשו להצטרף גורמי ימין קיצוני והיא מתפרשת כאישור דה פאקטו להפגנה מול בתיהם של משרתי ציבור, והראיה היא הפגנת תושבי דרום תל אביב מול ביתה של הנשיאה נאור. זו לכן, הזדמנות לדיון ציבורי בשאלה, האם יש לאפשר הפגנות מול ביתם של משרתי ציבור.

לטעמי, יש לאכוף מדיניות של אפס סובלנות כלפי הטרדת עובדי מדינה, נבחרים או ממונים. להפגין מול משרד ממשלתי זה לגיטימי מאחר וזו הפגנה מול "המשרה", לא מול האדם. להפגין מול ביתו של אדם, היכן שמתגוררת משפחתו ושם זכותו לקצת שקט ומנוחה, זה פשוט להטריד ולהלך אימים על משרתי הציבור.
 
מה המסר של המפגינים מול ביתו של מנדלבליט 40 שבועות רצופים? לא נעזוב אותך, אתה "תרגיש" אותנו בין אם תרצה ובין אם לא, לא נרד ממך וממשפחתך עד שתעשה כרצוננו ותגיש כתב אישום נגד נתניהו. יש ליועץ משרד ברחוב צלאח א-דין בירושלים, מדוע לא להפגין מולו? הפגנה מול ביתו של מנדלבליט עלולה להעביר מסר פסול של איום על משפחתו של עובד ציבור. הרי מספיק מטורף אחד מבין 500 מפגינים שומרי חוק כדי שיקרה אסון!

האם לא אנושי להניח שזה בדיוק מה שעובר במוחו של היועץ? כך אנו רוצים שיקבל החלטות? ואיך בדיוק לדעתם של המפגינים ובג"ץ, אמור הימין לקבל כתב אישום המוגש על ידי יועץ הנמצא תחת לחץ פסול ואיומים 40 שבועות רצופים? הציפיה של המפגינים שצד אחד יסחט מהיועץ כתב אישום והצד השני פשוט ישב בשקט, מגוחכת. כך בדיוק מייצרים השוליים מהומה במדינה. רק כללי המשחק ההוגן בדמוקרטיה, מאפשרים לכולנו להכיל החלטות שנויות במחלוקת. כאן, נשברים הכללים בחסות בג"ץ.

עכשיו, עזבו רגע את ההקשר הפוליטי והאמוציונאלי של העניין, ותשאלו את עצמכם איפה עובר הגבול? האם מותר למשפחתו של נאשם בפשע להפגין מול ביתו של שופט שעומד לגזור את דינו? האם סביר להפגין מול ביתו של מפקד תחנת משטרה מקומית שלדעתו של אזרח לא מטפל בתלונה כראוי? ומה עם ביתו של פקיד השומה? או מנהל בית חולים שלמשפחת אחד החולים בו ישנן השגות מהטיפול הרפואי? אולי נסתיר בחוק את שמותיהם של חברי וועדת סל התרופות כדי שיוכלו לקבל החלטות בהיגיון ולא מסחיטה רגשית?
 
איך הייתם נוהגים במקומם אם היו מפגינים מול ביתכם? מלווים את הילדים בדרך לבית הספר ולחוגים? מבקשים מהמשפחה לא לצאת בשעות רגישות מהבית? אולי סתם הייתם מוותרים כדי שיעזבו אתכם בשקט או מתפטרים. גם בדמוקרטיה, החופש המקודש להפגין, אינו הפקרות חסרת גבולות. בישראל לא היה מקובל עד היום להפגין מול בתים פרטיים של אנשים. הנורמות האלו, משתנות עכשיו נגד עינינו, כך שההזמנה לאנרכיה שוגרה לכולנו באופן רשמי. תכירו, כך נראה המדרון החלקלק גם אם כרגע זה נראה לכם רחוק.

השאלה הכי מדהימה בסיפור, היא איך בג"ץ נתן רישיון לאנרכיה הזו. האם השופטים לא מבינים מה באמת מנסים לעשות המפגינים בפ"ת? תרשו לי לנחש שהשופטים לוקים בשילוב של טהרנות עם הרבה מאוד "לא נעים" וכן, חולשה מאוד מפתיעה. כמי שמתנגד לאקטיביזם השיפוטי חשבתי שהוא מגיע בעיקר בגלל חולשת הפוליטיקאים, כאשר אל הוואקום נכנסים שופטי בג"ץ הכוחניים עם אידאולוגיה נחושה ומקבלים את ההחלטות שהממשלה והכנסת נמנעות לקבל. פסק הדין השערורייתי מפגין חולשה מטרידה, ומרמז, כי אפשר ששופטי בג"ץ אולי פחות חלשים מהפוליטיקאים, אך עדיין חוששים מהמילייה שלהם, מדעת הקהל ומהתקשורת. מבית המשפט בירושלים ועד אולפני הטלויזיה היה אפשר לשמוע את חששם של השופטים, "מה יגידו עלינו אם נוציא פסק דין שמגן על עצמנו מהפגנות", כאשר ברקע, הכל יודעים על ההפגנה המתוכננת של תושבי דרום תל אביב מול ביתה של הנשיאה נאור, שלושה ימים אחרי הדיון בבג"ץ (מאבקם צודק מאין כמותו, מיקום ההפגנה לא). תקינות פוליטית היא, כאמור, הרס עצמי.

אחוז אחד של קיצונים משמאל ואחוז אחד של קיצונים מימין משתלטים כמעט על כל השיח הציבורי בישראל, וסוחבים עימם 98% של אנשים נפלאים ושומרי חוק לתהום, וכמו בשירו של מאיר אריאל, שלטון העם, באמת יורד אל הכביש, ולוקח איתו את בג"ץ, שומרי הסף וההנהגה הפוליטית המשותקת מחקירות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח