ראשי » חדשות » דעות

למה מה שאסור לליכודניקים החדשים מותר לחרדים

החרדה מ"הליכודניקים החדשים" ואימת האקדמיה מכניסת חרדים נובעות מאותו שורש. אלא שלמפלגה מותר להיאבק על דמותה, והאקדמיה צריכה להישאר על־מגזרית

האוטו רעד מהבסים, אבל לא הייתה לי ברירה. זה היה או סוזן וגה מנסה לצעוק בקולה העדין, או מצמוצים ומיני קולות משונים שהפיק הטרמפיסט שאספתי לחיקו המטונף של האוטו שלי, ברוב איוולתי. צומת הגוש מעולם לא נראה רחוק יותר. כדי לא לאבד את העשתונות באופן מוחלט, ניסיתי לסחוט מבטי אהדה מהטרמפיסטית הנוספת שישבה מאחוריי. היא הייתה יפה, עדינה, והיתרון הגדול שלה כמובן שהיא לא עשתה שום קול מוזר.

אין דבר נורא יותר מלהרגיש זר בבית שלך. לא נעים כשמישהו נכנס לך לבית, שם רגליים על השולחן, מפצח גרעינים ועושה בו כבשלו, או לחלופין יושב לצדך באוטו וגורם לך לחוש לא בנוח בבועה שלך. לא, זה לא נעים ליושבי מגדל השן כשנכנסים להם החרדים לאקדמיה ובאים עם סל הדרישות, הערכים והאמונות שלהם. לא נעים גם לליכודניקים מבטן ומלידה לחזות בליכודניקים החדשים תולים שלט על דלת הכניסה שעליו נכתב 'כאן גרים בכיף ממשיכי דרכו האמיתיים של ז'בוטינסקי. הלאה האספסוף'.
 
האמת היא שזה הרבה יותר מסתם לא נעים. זה ממש מעורר חרדה. פרויד קרא לזה "האַלְבֵּיתִי" או "המאוים" - (בגרמנית: Das Unheimliche). האלביתי הוא מושג שמתאר משהו שיכול להיות מוכר, אך בו־זמנית גם זר ודווקא הוא מעורר אימה עמוקה. הבית שבו אתה מכיר כל פינה ויודע היכן כל חפץ מונח, המקום שמעורר בך תחושת אינטימיות נעימה, דווקא בו יש פוטנציאל לחוש תחושת זרות עמוקה ביותר. בובת ליצן על מדף חדר הילדים שעם החשכה מעוררת בעתה, דמות אהובה שמתגלות בה פנים שונות. התוצאה של הפרדוקס הנוצר מעירוב ההפכים הללו היא תחושת זרות ואי־נוחות. קחו את סיפור הטרמפיסט שלי ותכפילו פי אלף.

ארנסט ינטש, אביו הרוחני של המושג, מסביר כיצד נגרמת תחושת האלביתיות: "כשהחדש מערער את יציבותו של המוכר וחודר לתוכו, הוא גורם לתחושת אי־ההתמצאות ומכאן אי־הנוחות האלביתית אל מולו, בשל הקושי לכונן את שליטת האינטלקט בדבר החדש".

"כבודן וזכותן לשוויון של נשים, סטודנטיות ומרצות הוא שעומד על הפרק", נכתב בעתירה שהגישו לבג"ץ 12 מרצים בכירים נגד השר נפתלי בנט והמועצה להשכלה גבוהה בשל מסלולי הלימוד הנפרדים באקדמיה. העותרים דורשים לסגור את מסגרות הלימוד המציעות לימודים לגברים ולנשים בנפרד, מאחר שלטענתם למל"ג אין סמכות חוקית לאשר הפרדה מגדרית ולהגביל את עבודתן של מרצות.

שוויון בין המינים זה אחלה, אם כי אני מרגישה שזו לא התמונה המלאה. אבל יודעים מה, בואו נעזוב רגע את התחושות שלי ונדבר במספרים: מתוך מחקר שבדק את ייצוג הנשים באקדמיה ב־31 מדינות, ישראל ממוקמת במקום ה־30 והלא מכובד בכלל. אף שמבין הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות נשים ממלאות יותר ממחצית, הרי שבסגל ההוראה הן פחות משליש. נתון זה נחשב נמוך במיוחד בהשוואה למדינות המערב, שבהן שיעור חברות הסגל עומד על כ־40 אחוז. כמו כן, ככל שהדרגה גבוהה יותר כך פוחת אחוז הנשים, כאשר רק 16 אחוז מהפרופסורים מן המניין הם נשים. אבל מה? החרדים! בגלל החושך שלהם לעולם לא יהיה שוויון בין המינים!
 

לכן, הסיפור הוא כמובן גדול יותר מהפרדת גברים ונשים. "הקושי לכונן את שליטת האינטלקט בדבר החדש" כדברי ינטש, נכנס לתמונה. איך באמת תשלוט האקדמיה בחרדים שבאים מעולם מקביל? לא עדיף כבר שיישארו בשטעטל שלהם ברמת בית־שמש, בגרבוני 80 דנייר?

עקרונות כמו פלורליזם, ליברליזם ודמוקרטיה מוצאים עצמם לא פעם נבוכים מקריסתם לתוך עצמם. עד כמה פלורליסט צריך להכיל את מי ששולל אותו על הסף? חילונים רבים יתארו כיצד במפגש שלהם עם אנשים אורתודוקסים, העקרונות שלהם כמו אינדיבידואליזם, חופש ושוויון, יהיו הראשונים להימחק ולהיטשטש בשל חוסר פשרנותה של הדת.

אני באמת מבינה את הפחד מהחרדים. מבינה את הדאגה הגוברת מכך שהמרחב הציבורי ישנה את פניו, את האימה מהזר והמוכר בו־זמנית. חרדים שהופכים להיות דומים "לנו", לומדים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אבל עדיין לבושים אחרת ונשמעים אחרת ולכל הרוחות עוד מאמינים בדבר הפרימיטיבי הזה שנקרא א־לוהים. מפחיד.
 
כמה הדמוקרטיה צריכה להיות סובלנית כאשר הכלים שלה מנוצלים בידי חורשי רעתה? כך חשים הליכודניקים הוותיקים אל מול התפקדות אנשי שמאל שרוצים לשנות את המפלגה מבפנים. מהבית. מהמקום המוכר שעלול להפוך לזר ולערער את כל תפיסת עולמם ואחיזתם במציאות.

בעוד האקדמיה נעמדת על רגליה האחוריות כדי שתישאר בידיים "הנכונות", קרי לבנות, חילוניות, נאורות ושמאלניות, ומנסה לטרוק את הדלת בפני השונה, המהלך שמוביל יואב קיש, האיש שהפך לח"כ בזכות מתפקדים של "הליכודניקים החדשים", מנסה למצוא פתרון לקונפליקט בין בית לחוץ.

דווקא קיש, בשונה ממצביעיה המסורתיים של הליכוד, שנכנס למפלגה כסוס טרויאני, יוזם הצעת חוק שלפיה מי שהצביע בפריימריז במסגרת מפלגה, ייחשב אוטומטית כמי שהצביע לאותה מפלגה בבחירות הכלליות. נקודת המבט שלו כ"זר" שנטמע, כאחד ששייט בין לבין, מאפשרת לו להבין שבמגרש של הדמוקרטיה והפלורליזם - אין דרך להדוף הרמטית את מי שרוצה להיכנס אליך הביתה. רק מה, הוא אומר, תהיו באמת חלק מהמשפחה.

בעוד מפלגת הליכוד היא מרחב מוגדר ובית פוליטי מובהק ולכן מותר לה לשמור על גבולות הגזרה וההגדרה העצמית שלה, האקדמיה, בהיותה נכס לאומי שאיננו שייך לסקטור מסוים, עושה שקר בנפשה כשהיא מנסה לנעול את שעריה במנעול ובריח בפני הזר והשונה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

בתאל קולמן

משוררת. עורכת את ערוץ הדעות של nrg. ספר שיריה הראשון, "תהום להיאחז בה", זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2015.

לכל הטורים של בתאל קולמן