ראשי » חדשות » דעות

אכיפה פנימית: מדוע בישובים הערביים מתנגדים להקמת תחנות משטרה?

הציבור הערבי מביע התנגדות תקיפה להקמת תחנות משטרה בתוך הכפרים. לעומתם, ראשי המועצות המקומיות במגזר, דווקא מאמצים בחום את תכניתו של השר ארדן להגברת נוכחות כחולי המדים

כמו מיזמים חברתיים רבים אחרים גם משטר התקינות הפוליטית בא להיטיב ונמצא מקלקל. אם במקור נתבקשנו לשמור על לשוננו מפני פגיעה במגזרים שונים, עם הזמן נראה שחשש היֵתר הפך לחרב פיפיות. במקום למנוע פגיעה הוא מונע תיקון. לא רק מילות גנאי וכינויים מקטלגים יצאו ממילון השפה המותרת אלא גם ציון דפוסי התנהגות אופייניים לקבוצות שונות.

נכון, אין מקום בשום אופן לשפוט את האחד על פי מוצאו או מגזרו, ואי אפשר להסיק ממקום מגוריו או דתו של אדם על אישיותו ומעשיו; ובכל זאת לסטטיסטיקה יש סיפור משלה, והיא יודעת לספר לנו כמה דברים לא נעימים על עצמנו ועל אחרים. המספרים מדברים והטבלה גם במקרה הזה לא משקרת: למרבה הצער יש בחברה הישראלית קבוצות סיכון, כמו בכל חברה אחרת; יש אחוזי פשיעה אופייניים לאזורים שונים וגם למגזרים.

כשאסור לדבר על זה, אסור למעשה גם לטפל בזה. אלא שבדומה לכל חולי אחר, גם חולי חברתי לא עובר אם רק מתעלמים ממנו. רצח על רקע כבוד המשפחה כמו גם נורמת גניבות ושימוש בסמים הם לא שפעת של 24 שעות, הם מחלה ממארת.
 
ג'סר א־זרקא היא המועצה המקומית בעלת אחוזי הפשיעה הגבוהים ביותר בישראל. בכל זאת, לא מעט תושבים שם מתנגדים נחרצות לתוכנית הדגל של השר גלעד ארדן שבשיתוף עם המפכ"ל רוני אלשיך מבקש להקים תחנות משטרה בכמה שיותר יישובים ערביים ולהביא לשינוי משמעותי בחברה הערבית־ישראלית. בכפר כנא – הכפר ממנו יצא הניצב המוסלמי הראשון במשטרה, ג'אמל חכרוש – חתמו 500 איש על מסמך רשמי המתנגד להקמת תחנה כזו. לא רק נוכחותם של שוטרים בכפר מדאיגה אותם, גם פרויקט גיוס שוטרים ושוטרות לשורות מערכת הביטחון הישראלית לא בדיוק מחממת את לבם. מבחינתם מדובר בניסיון לחינוך מחדש, לא יותר. מעין קולוניאליזם חינוכי של החברה הישראלית שמבקשת לשנות סדרי בראשית.

כפר קאסם: ניידות משטרה הוצתו, מפגין נורה למוות

 

חוסר אמון מול משטרת ישראל הוא ביסודו של הדי־אנ־איי הישראלי כמעט. אנחנו מתרגזים על שוטר התנועה שנותן את הדו"ח, אבל מקללים את ההוא שעוקף אותנו בסערה, מתפללים שתכף ייתפס; אנחנו מזדעזעים עד העצם כשמפנים אותנו בקשיחות בהפגנה אבל מול תמונות של מפגינים אחרים, חוסמי כבישים או סתם מקטרגים אלימים, אנחנו מייחלים שייכנסו בהם. אנחנו רוצים חוק וסדר, ביטחון ברחובות ובכבישים, בתנאי שזה לא אומר לקלקל את המחאה שלנו וגם לא את הנורמה החברתית שלנו. דו"חות על מהירות מופרזת? בטח. רק לא ברחוב הקרוב למקום מגורינו. גם על חגורת ביטחון או שיחה בנייד אתם מתבקשים להבליג. את זה תשמרו לכבישים רחוקים. אחרי שנגמור את השיחה שלנו.
 
מי שדווקא מעודדים את השינוי של ארדן הם ראשי המועצות הערביות. שם, על השולחן במשרדים של הראשים נערמות התקלות החברתיות ושם מכירים את המספרים ואת משמעותם. שם יודעים היטב שאם רוצים לתת לתושבים איכות חיים, הורדת אחוזי הפשיעה מגיעה הרבה לפני בניית גן שעשועים או מגרש כדורגל. הביטחון האישי כמו גם החינוך לצמיחה מתחילים בשביל הארוך מבית הספר הביתה. כדאי מאוד שהשביל הזה יעבור סמוך לתחנת משטרה ולא למאורת סמים.

תיאוריית החלונות השבורים של ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג פורסמה כבר לפני 35 שנים באטלנטיק, אבל את עיקר זוהרה קיבלה בזכות ראש עיריית ניו־יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני, שאימץ אותה בעירו בשנות התשעים. התיאוריה טוענת שבמקום שבו מצויה הזנחה תתפתח פשיעה.
 

דירה נטושה שחלונותיה מנופצים תהפוך במהרה למאורת סמים. השלב הבא הוא פשיעה של מסוממים חֲפצי מזומנים, שתביא לגניבות, מעשי שוד וגם לאינוס תחת השפעת ההיי או הקריז. שיטת אפס הסובלנות לפשיעה רכה מביאה על פי התיאוריה לדילול משמעותי של פשיעה קשה. אם כל חלון מנופץ יתוקן, האווירה בשכונה תהיה של עולם מתוקן; אם כל ונדליסט שמשליך אבנים על חלונות יטופל ברצינות הראויה על ידי רשויות החוק, הפורצים והגונבים יחשבו שוב לפני שהם לוקחים את החוק לידיים. תחת הנהגתו הצליח ג'וליאני להוריד את אחוזי הפשיעה בניו־יורק בכמעט שישים אחוזים. מקרי הרצח ירדו ב־65 אחוזים והעיר הוכרה בתקופתו כעיר הגדולה הבטוחה ביותר בארצות הברית.
  
את התפיסה הזו מבקשים לאמץ גם ברשויות הערביות בישראל. תחנות המשטרה ביישובים אלה לא מוצבות שם להגן על הציבור הרחב מפני הערבים, אלא לשפר קודם כל את חייהם של התושבים בתוך הכפר או העיר. כשאלה ייהנו ממדרכות ופינות רחוב נטולות פסולת מופקרת, הם יעלו לעצמם מיידית את איכות החיים. כשדו"חות חנייה ונהיגה רשלנית יטופלו בהקפדה במועצות אלה, הם גם יאריכו ימים.
 
מותר להאמין שלא השוויון באכיפת החוק הוא המטרה של השר לביטחון פנים אלא שינוי פני החברה הישראלית כולה. לא ההענשה עומדת לנגד עיניו של מפכ"ל המשטרה אלא רצון אמיתי להוריד את אחוזי הפשיעה במגזר וממילא בכל מקום שאליו מגיעים תושבי המקומות המועדים.

שוטרים מוסלמים, כאלה שיידעו לדבר את השפה על כל הניואנסים שבה, כאלה שמכירים את המנטליות המקומית ויכולים לדבר אליה בגובה העיניים ובאופן נטול זרות הם בדיוק המתכון הנכון לשיפור פני החברה הערבית־ישראלית. באין גיוס גורף במגזר זה לצה"ל, המשטרה היא בעלת הפוטנציאל הגבוה ביותר להיות כור היתוך לחברה שמתקשה להזדהות עם החברה הישראלית הכללית.
 
זה אולי לא יגרום להם לשיר את כל מילות התקווה בדום משמעתי, אבל זה ודאי יכול להועיל לתדמיתם. מדינה ששפתה הרשמית היא גם עברית וגם ערבית, צריכה להשקיע את משאביה לטובת החברה המופלה לרעה הזו. כל טיפול לשיפור ולשדרוג הסביבה בכפרים הוא חובתה של מדינת ישראל. הבונוס הוא שזו בשורה טובה מאוד לחברה הערבית, ובשורה מצוינת לחברה הישראלית בכלל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אורלי גולדקלנג

סגנית עורך מקור ראשון

לכל הטורים של אורלי גולדקלנג