המדינה מתמהמהת יותר מדי בטיפול בניצולי שואה
אם סבלם המתמשך של ניצולי השואה אינו כבד דיו כדי שניחלץ למענם בכל כוחנו, האם מובטח לנו שנמצא את המחויבות והכוח הנחוצים לתמיכה במגזרים אחרים שסבלם חמור פחות מהשואה?
לאחרונה הציעה שרת המשפטים, איילת שקד, שהממשלה תקבל על עצמה אחריות לתשלום קצבאות חודשיות לכמה אלפי ניצולי שואה אשר קיבלו אותן עד כה מהחברה להשבת רכוש. מדובר בחברה ממשלתית שהוקמה לפי חוק כדי לאתר בעלים של רכוש יהודי שנגזל בשואה. ברכוש שאין לו בעלים נעשה שימוש לטובת רווחתם של ניצולים. החברה סיימה את תפקידה הסטטוטורי, וניצולים רבים נשארו ללא הקצבאות שקיבלו ממנה. הצעתה של שרת המשפטים חיובית מאוד, אולם היא גם חושפת כישלון לאומי ומוסרי בל-ייאמן.החברה להשבת רכוש פעלה לאורך עשור. מי סיפק את צרכי הניצולים שבהם תמכה לפני עשור זה?
אחת לכמה חודשים אנו נחשפים לסיפורם של ניצולים שלא קיבלו עד כה את המגיע להם, או שהמגיע להם נקבע בצורה חוקית אך בלתי-צודקת. בשנים האחרונות תוקנו במידה מסוימת זכויותיהם של ניצולים שעלו ארצה אחרי 1953, ניצולים יוצאי רומניה, אסירי מחנות כפייה לשעבר, וכן ניצולים ששהו בעת השואה בארצות ערביות כגון מרוקו ועיראק.
ניצולי שואה. שום קבוצה אנושית איננה ידועת סבל כניצולי השואה.
צילום: אי.פי.איי
שום קבוצה אנושית איננה ידועת סבל כניצולי השואה. אחת השאלות שאינן עולות על סדר-היום הציבורי אצלנו בהקשר זה היא, כמה ניצולים אשר היו אמורים להיות זכאים לסיוע הממלכתי החדש יחסית הלכו לעולמם בטרם קיבלה המדינה את ההחלטה החדשה. כמה ניצולים חיו עשרות שנים בדלות ובתחושה של חוסר צדק, עד שהתעוררנו להכיר בסבלם לאחר שנפטרו מן העולם?
חשוב להדגיש שהידע ההיסטורי, המונח בבסיס ההחלטות החדשות, עמד לרשותנו גם לפני 20, 30 ו-40 שנה. גם מצבה הכלכלי של ישראל איפשר לה לטפל בנושאים אלה דור שלם מוקדם יותר.
שר הרווחה, חיים כץ, אמר פעמים רבות שהמדינה צריכה לשאת באחריות הישירה לרווחת הניצולים. אולם יודעים העוסקים בתחום זה שהמגזר השלישי קיבל על עצמו את התפקיד משום שהמדינה העלימה עיניה מבעיות אנושיות רבות מספור. הדברים אמורים גם בארגון שבראשו עומד כותב שורות אלה, ארגון עמך, שאותו הקימו ניצולים מהולנד ומפולין משום שהמדינה עצמה מצאה פתרונות חלקיים מאוד לקשייהם הנפשיים של הניצולים.
העובדה שכיום מכירה המדינה באחריותה – טובה היא. תבוא הברכה על הממשלות האחרונות, החל בממשלת אולמרט וכלה בממשלות נתניהו. יחד עם זאת, כאזרח המדינה אני מודאג עד מאוד מהאיטיות הבלתי-מוסברת שבה טיפלנו בהיבטים רבים של סוגיה כאובה זו. אם סבלם המתמשך של ניצולי השואה אינו כבד דיו כדי שניחלץ למענם בכל כוחנו, האם מובטח לנו שנמצא את המחויבות והכוח הנחוצים לתמיכה במגזרים אחרים שסבלם חמור פחות מהשואה?
עלינו ללמוד את לקח האיטיות המשוועת הן לטובת הניצולים המהלכים בינינו, הן למען כל אדם סובל אחר אשר זקוק ויזדקק לידה המושטת של המדינה בהווה ובעתיד.
הכותב הוא יושב ראש ארגון עמך, המרכז הישראלי לתמיכה בניצולי השואה ובדור השני, המציין כעת מלאת 30 שנה להקמתו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם