קולוניאליזם 2017: אירופה יודעת מה טוב לנו
בריטניה, בלגיה וגרמניה משקיעות משאבים, אנרגיה ותשומת לב באירועים כאן שלא קשורים אליהן. ההתנשאות הזאת היא הדרך הבטוחה לאבד את האמון של ישראל
הוי אירופה, אירופה. בין צוללות להפגנות, בין חקירות לחזרה ללימודים, קרו עוד כמה אירועים בזמן האחרון. הם אמנם לא תפסו כותרות אבל הם עיקר ועקרוני. המכנה המשותף של כל האירועים הוא התערבות אירופית בוטה ומתנשאת בתוככי החיים שלנו כאן.העובדה שאירופה מרגישה כאן בעלת הבית אינה דבר חדש. המימון הנדיב של ממשלות אירופה לארגונים לא־ממשלתיים בישראל, כמו בצלם, שוברים שתיקה ועוד, הוא חדשות ישנות. בכל זאת, ההתערבות האירופית לובשת שמלה נוספת ולא מסתפקת רק במימון עמותות ישראליות; היא גם לא מסתפקת בעיסוק בענייני ה"סכסוך" בלבד. בעולם נורמלי היינו חושבים שהאירופים צריכים להפנות את כל מרצם וכספם לטיפול בטרור המאיים עליהם, או בהגירה המוסלמית השועטת אל היבשת ומציבה אתגרים וקשיים אמיתיים. אבל בעולם שלנו, מדינות אירופה מרגישות צורך להשקיע משאבים, אנרגיה ותשומת לב לאירועים שלא קשורים אליהן בכלל.
הנה שלושה מקרים, משלוש מדינות, וזו רק טעימה ממה שקורה.
הראשונה, בריטניה. השבוע נצפו נציגי הקונסוליה הבריטית של ירושלים בין בתי השכונה הירושלמית נחלת שמעון (שייח'־ג'ראח). הם לא הגיעו ליהנות מהאוויר הצלול של ירושלים, אלא כדי למחות נגד פינויה של משפחה ששהתה באופן בלתי חוקי בבית לא שלה, לא שילמה דמי שכירות ופונתה על ידי ההוצאה לפועל. פרוצדורה חוקית פשוטה ואלמנטרית של מדינה. אלא שהמשפחה שפונתה הייתה ערבית והמשפחה שנכנסה כחוק היא יהודית. זה לא מצא חן בעיני הבריטים, ונציגי הקונסוליה נשלחו למיני־הפגנה נגד ממשלת ישראל. האם אי פעם ממשלת ישראל הייתה מעזה להשתמש באותו דפוס כלפי בריטניה?
המדינה השנייה היא בלגיה. עיניי צדו ידיעה קטנה בכותרת "בלגיה דורשת פיצוי מישראל", ביני לבין עצמי תהיתי מה מדינת ישראל העזה לעשות שדורש פיצוי. מתברר שישראל החליטה לאכוף את החוק ולהרוס פרומיל מהמבנים הבלתי חוקיים שנבנים במימון אירופי בשטחי C בעבור הערבים. זה לא סוד שמדינות אירופה סימנו את שטחי C כבר לפני כמה שנים כיעד אסטרטגי ל"טיפול". הם משקיעים שם עשרות מיליוני דולרים במטרה לתפוס כמה שיותר שטח ולהפקיע אותו דה־פקטו מידי ישראל. על אותם שישה מבנים שנבנו בניגוד לחוק ונהרסו בידי ישראל דורשת עכשיו בלגיה "הסבר ופיצוי". גם עוברים על החוק, גם מפרים את הסכמי אוסלו, וגם יש להם החוצפה לנזוף ולדרוש פיצויים. החוצפה אולי מקוממת, אבל מה שמעורר תמיהה הוא העובדה שבלגיה היא אחת המדינות המאוימות ביותר על ידי האסלאם הרדיקלי באירופה, והם עסוקים בישראל.
אחרונה חביבה, ושם זה רק קצה הקרחון, היא גרמניה. על ההתערבות הגרמנית לבדה אפשר לכתוב מאמרים שלמים שמעידים על אובססיה עמוקה כלפי מה שמתרחש בישראל. הגרמנים כבר מזמן לא מתעסקים רק ב"סכסוך", הם עברו להתערבות פנים בתוך ישראל הקטנה, ובמקרה הזה - התעסקות בתכנים שנלמדים במערכת החינוך הישראלית. אחד הדו"חות האחרונים של ארגון השמאל הקיצוני 'מולד', הדו"ח שהכניס לעולמנו את המושג "הדתה", נקרא "עושים נפשות - כיצד השתלט הימין הדתי על החינוך לערכים בבתי הספר הממלכתיים".
הקול הוא קול אנטי־דתי (יש יאמרו אנטי־יהודי), הידיים ידי הממשלה הגרמנית. איך אני יודעת? זה כתוב: "פרסום זה הופק בתמיכת הנציגות בישראל של קרן רוזה לוקסמבורג, במימון המתקבל מהמשרד הפדרלי הגרמני לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח". הבנתם את זה? ממשלת גרמניה מממנת מחקר שמטרתו לדון ברמת לימודי היהדות בבתי ספר יהודיים בישראל. זה רע בדיוק כמו שזה נשמע, כולל הקונוטציות ההיסטוריות שקופצות לכולנו באופן טבעי, כי מה לעשות, 72 שנה הן פרק זמן קצר מאוד בהיסטוריה האנושית. זה עדיין טרי.
מדי פעם שולפים נציגי הקרנות הגרמניות ומנפנפים בחשיבות היחסים של ישראל עם גרמניה, על הכסף, הנשק, הצוללות, שיתופי הפעולה. בואו נבהיר את זה רגע. כשגרמניה מוכרת צוללות לישראל (נושא רגיש בימים אלו), זו לא פילנתרופיה. כשגרמניה מקיימת עם ישראל שיתופי פעולה, זה מצב של win־win, כי שני הצדדים מרוויחים. כשגרמניה מעניקה פיצויים למדינת ישראל או לניצולי שואה, זו לא תרומה, זה חוב היסטורי חומרי ומוסרי וגם הוא מהווה אחוז קטן של פיצוי ממה שאי אפשר לפצות. אפשר להעביר ביקורת על ישראל, אפשר גם לא להסכים. אנחנו מצדנו לא נשלוף מיד את אושוויץ מהבוידעם על כל בדל של ביקורת, אבל כשממשלת גרמניה מתעסקת עם חינוך יהודי בבתי ספר יהודיים בישראל, זה מדיף ריח אחר. זו לא ביקורת לגיטימית על ישראל, בטח ובטח שלא מצד גרמניה.
אין לי כוונה לזלזל באירופה. אירופה היא חשובה, נקודה. גרמניה, בלגיה, בריטניה ומדינות נוספות ביבשת הן בעלות ברית חשובות. הן חשובות לישראל בגלל היבטים כלכליים של הסכמי סחר וייצוא סחורות, בגלל שיתופי פעולה טכנולוגיים, אקדמיים, צבאיים ודיפלומטיים, ולא נקל ראש גם בשוקולד הבלגי המשובח. אנחנו לא צריכים לזלזל בהן או לנתק קשרים בהינף יד, אבל אנחנו גם לא צריכים לכופף את הראש לכל קפריזה של מדינה, חשובה ככל שתהיה. עידן הקולוניאליזם האירופי במזרח התיכון נגמר מזמן. דווקא משום שהן חשובות, כדאי מאוד שנעמוד על שלנו ולא נתכופף בפני הזלזול וההתנשאות המתמשכים פעם אחר פעם.
ומילה אחרונה לנציגים של אותן מדינות אירופיות: ככל שתנסו לחנך אותנו, כך תשיגו את היעד ההפוך. אל תתנשאו עלינו הישראלים, אל תזלזלו, גם אם זה מה שלוחשים לכם הרבה פעמים נציגי ארגוני השמאל שאיתם אתם עובדים. הדרך הבטוחה לאבד את הישראלים ואת האמון של הציבור כאן, וזה כבר קורה, היא לנסות לחנך אותו, להתערב לו בחיי היומיום ובעתיד ילדיו. הציבור בישראל הוא ציבור חכם, עצמאי, בודק וחשדני, יש לו זיכרון היסטורי וידע ביחסים בינלאומיים. הציבור בישראל יודע מה טוב לו, קוראים לזה דמוקרטיה.
אקו"ם