ראשי » חדשות » דעות

הרילוקיישן המושלם לשמאלנים ושאר הזויים: אנטרקטיקה

אמונה בעולם שטוח לא שונה בהרבה מאמונה בתיאוריה שהביאה לחתימת הסכם אוסלו. אבל אל תדאגו, יש פתרון לבעיית ההזויים מכל הצדדים

לפני כחודשיים התפרסמו בגיליון של מוסף 'דיוקן' שתי כתבות - האחת של יעל (פרוינד) אברהם והשנייה במדור 'פוקוס' של ישי פלג - שעסקו בין השאר בטענת "כדור הארץ השטוח", תיאוריית הקשר שבשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה ברחבי העולם. תיאוריה זו טוענת כי, ובכן, כדור הארץ שטוח. בשבוע שעבר הוקדשה לעניין גם כתבה בעיתון 'הארץ'.

הנה כי כן, אם חשבתם שהמדע הוכיח באופן סופי כבר בימי קופרניקוס שכדור הארץ עגול, כדאי שתצפו למשל בסרטוני היו-טיוב של מרקוס פרנקו. אותו פרנקו, גבר ישראלי ממוצע למראה שרואיין על ידי הכתב רועי צ'יקי ארד, נוסע במכוניתו ומקליט תוך כדי נהיגה מניפסטים חד-משמעיים בנוגע לצורתו של הכוכב שעליו חיים כולנו.
הנה דוגמית מדבריו: "העובדות הפיזיקליות מוכיחות שהעולם לא עגול, שהאדמה שטוחה וללא שום תנועה. זה לא ויכוח. כשתלכו לבדוק ותגלו שזה העניין, תראו שאין ויכוח. נגמר הוויכוח - העולם כבר לא עגול, זהו. הוא מעולם לא היה עגול. זה סיפור שסיפרו כדי לשלוט עלינו".
 
חלק מהתיאוריה המורכבת הזאת, סיפר ארד בכתבה, הוא שלמעשה גם אין חלל. אם אין חלל, גם אין כוכבים. ומהו הירח? אה, תרמית פוטושופ. והלוויינים? בלונים הקשורים בחוט ארצה. ותגיד, לאיפה נעלם אם כך אילן רמון? הוא חי עמנו ומסתתר בישראל, מה זאת אומרת?

קל היה לפטור את התופעה כזו שמקדמים תימהונים המאכלסים ספקטרום כלשהו מקצה לקצה. אבל האמת היא שמדובר באנשים מהיישוב, שדעתם מיושבת לפחות עד שהעניינים מגיעים לצורת כדור הארץ. הם עובדים לפרנסתם ככל האדם, ומנהלים חיי משפחה נורמליים. והם נמצאים בארץ, ובארה"ב ובעצם בכל העולם.

באמצע נובמבר 2016 הכריז מילון 'אוקספורד' כי מילת השנה היא "פוסט אמת". התופעה שבמסגרתה שקרים ואמיתות נילושים ומתערבבים זה בזה עד ללא היכר, שהייתה חלק מעולמנו (השטוח?) תמיד, הקצינה ופרחה עם התעצמות הרשתות החברתיות, והגיעה לשיא עם מערכת הבחירות בארה"ב שבה ניצח דונלד טראמפ. הנשיא החדש הצליח לטלטל את הספינה האמריקנית ולזרוע בלבול כשהוא סותר את עצמו מציוץ אחד למשנהו, לעתים בהפרשים של דקות בודדות ביניהם.
 
באופן כללי הייתה מערכת הבחירות בין קלינטון לטראמפ כה מוזרה ומלאה בדיס-אינפורמציה, עד שיש אמריקנים המשוכנעים כיום שטראמפ הוא למעשה נוסע בזמן שהגיח מהעתיד, חזר למאה ה-19 ומשם עבר לתקופתנו רק בשביל להחריב את העולם. זה נשמע הזוי, כמובן, אך תומכי התיאוריה מתבססים על אדם בשם אינגרסול לוקווד, סופר אמריקני שבסוף שנות התשעים של המאה ה-19 הוציא לאור שלושה ספרים בדיוניים: 'מסעותיו והרפתקאותיו של בארון טראמפ הצעיר וכלבו המופלא בולגאר', 'בארון טראמפ ומסעו התת-קרקעי המופלא', והספר השלישי שראה אור ב-1896 הוא 'הנשיא האחרון'.

אבל מי שחושב שהידבקות בשקרים ובניית אמונה חובקת כול, המסתמכת על מקורות מפוקפקים, מסתכמת בעולם שטוח ובדונלד טראמפ כגיבור הסרט 'חזרה לעתיד 4' – מוזמן להביט פנימה לחברה הישראלית ולגלות שלצערנו זה לא נגמר כאן.

הסתכלו למשל על השמאל הישראלי. נכון, מספר המאמינים בדת השלום עכשיו הולכת וקטנה, כצפוי וכראוי לכל בדותה. ובכל זאת, המיעוט הזה שולט על לא מעט עמדות מפתח במדינתנו. הוא ממשיך להאמין בתיאוריות מופרכות על גבול הקונספירציה, וכולנו משלמים את המחיר על כך.

מהו הסכם אוסלו, למשל, אם לא אמונה בדבר הזוי, המתבססת על עיוות כל נתוני הפתיחה שהיו בידי האנושות? האם מי שסמך על יאסר ערפאת שיביא שלום לפיסת הארץ המדממת הזאת שונה מהותית מאדם המאמין בכל לבו שכדור הארץ שטוח, ושאם רק יינתן לנו להגיע לקצה אנטרקטיקה פשוט ניפול מעדנות לתהום?

ומה לגבי אנשים החוזרים שוב ושוב על המנטרה שלפיה אין שום בעיה בתקשורת הישראלית המאוזנת, ולפעמים אף טוענים ההפך, שלימין יש בה ייצוג יתר? האם הם נשמעים לכם הגיוניים יותר ממי שטוען שדונלד טראמפ הוא בן דמותם העכשווי של מרטי מק'פליי וד"ר אמט בראון? מדוע אנשים פונים לעולם ההבל והשקר, ובורחים לתיאוריות קשר ולבדיון?
 

 
איני פסיכולוג, אך לא מופרך להניח שלא פשוט להתמודד עם מציאות שלא מתיישבת עם חזון אוטופי מסוים שאתה מאמין בו. איני לועג חלילה לאנשי השמאל הישראלי, ממש כשם שאיני לועג למאמיני תיאוריית הארץ השטוחה. משהו אמיתי מציק להם, טורד את מנוחתם, והם מוצאים מזור באמונתם ממש כמו ילד הנאחז בחבר דמיוני.

במקרה של מאמיני הארץ השטוחה, זו אפילו לא בעיה: מדובר במספר קטן של אנשים, בלי כוח אמיתי בידיים. לפחות כרגע אין בכוחם לממש את חזונם לקחת את כולנו לקצה אנטרקטיקה, ואז לתת דחיפה קטנה.

אנשי השמאל, לעומת זאת, אוחזים בכוח רב הרבה יותר - לא בשלטון, כמובן. העם חכם מספיק כדי להנחיל להם תבוסות בקלפי כבר כארבעים שנה ברציפות כמעט. אבל בחלקים גדולים של התקשורת, האקדמיה ומוקדי כוח נוספים יש עדיין לא מעט אנשים שעדיין אוחזים בתיאוריות שלום שהופרכו והפכו לבדיחה.

אז אולי מכאן תצא הבשורה. להלן הצעת ייעול מהפכנית: בואו נאחד בין ההזויים מכל הצדדים. יואילו נא אנשי השמאל הקיצוני ואנשי תיאוריית כדור הארץ השטוח להתאגד יחדיו ולנסוע לאנטרקטיקה לאיזה שנה־שנתיים. שם יוכלו הראשונים לנסות להקים מדינה פלסטינית מפורזת ושוחרת שלום, והאחרונים להגיע לקצה היבשת ולראות מה באמת יש שם. אחר כך תחזרו אלינו ונתנהג כאילו לא קרה שום דבר. דיל?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל שנבל

עיתונאי בכיר ב'מקור ראשון'

לכל הטורים של אריאל שנבל