זכותם של פוליטיקאים לחסום עוקבים מעצבנים
ההצעה לאסור על נבחרי ציבור לחסום את עוקביהם ברשת נובעת מחוסר הבנה של כללי המשחק ברשתות החברתיות
האם נבחר ציבור רשאי למחוק בפייסבוק תגובה שמעצבנת אותו או לחסום עוקב בטוויטר שלא בא לו טוב בעין? חברי כנסת מהאופוזיציה ואף מבקר המדינה יוסף שפירא מבקשים לאסור זאת על פוליטיקאים. עמדתם נובעת מחוסר הבנה של כללי המשחק בזירת הרשתות החברתיות.
אבהיר תחילה: אין כוונתי לגידופים, קללות, איומים ונאצות – לגבי אלה יש הסכמה גורפת שיש לחסום את כותביהם, וגם לדווח עליהם לאתר האינטרנט באמצעות מנגנון הדיווח הפנימי שלו. כמו כל משתמש, גם נבחר ציבור ארצי או מקומי מחויב לקחת חלק במלחמה להורדת רף השנאה והאלימות המילולית ברשת החברתית.
הדיון כאן מתייחס לתגובות לגיטימיות - בין אם הן מנוסחות בצורה מכובדת ושקולה, ובין אם הן זועמות ונעימות פחות לקריאה. פוליטיקאי חכם ומנוסה ידע לנהל דיון עם כל אחד, ואף לצאת ממנו כשידו על העליונה. אבל מה לגבי רוב הפוליטיקאים, שמעוניינים להשתמש באינטרנט ככלי להפצת עמדתם ולא יודעים להתמודד היטב עם ביקורת? האם אנחנו כציבור מעוניינים לחייב אותם בכל מחיר לנהל דיון על כל עניין ועם כל אדם שבעולם?
טוויטר. ובכן, את המלחמות של עולם הרשתות החברתיות עורכים ברשתות החברתיות.
צילום: SHUTTERSTOCK
אחת הטענות של תומכי ההגבלות נגד נבחרי ציבור היא שדף הפייסבוק שלהם איננו מקום פרטי, אלא ציבורי. הם שוגים בכך - פייסבוק הוא אכן אתר אינטרנט ציבורי, שבו כל אחד יכול לפתוח פרופיל משלו ולהביע עמדה, אך הדף של הפוליטיקאי הוא אזור אישי בתוך פייסבוק שבו הוא מספר את עמדתו לציבור אוהדיו. חסימת גולש מהשתתפות בדיון המתרחש בדף איננה השתקה שלו. הוא יכול לכתוב כל מה שהוא רוצה בחשבונו האישי או בדפי פייסבוק אחרים.
כשם שלא ניתן לחייב פוליטיקאי להתראיין לכל עיתונאי בכל כלי תקשורת, כך לא ניתן לחייב אותו לשוחח עם כל גולש שחפץ בך. אגב, יש גם עיתונאים שבעצמם חוסמים גולשים בפייסבוק ובטוויטר כשאלותיהם מציקות או עמדתם לא נוחה.
אף העובדה שפעילותו האינטרנטית של הפוליטיקאי מקבלת "דחיפה ממומנת" בעזרת תקציבי "קשר עם הבוחר" אין בה די כדי לחייב אותו לשמוע כל אחד, ללא יכולת סינון. אם כספי הקשר לבוחר יכולים לשמש אותו לשליחת מכתבים לתומכיו, ולא לציבור כולו, או כדי לקבל ייעוץ פוליטי להצלחתו האישית ולא להצלחת הכנסת כולה, הם יכולים גם לשמש אותו לקידום עמדותיו בפייסבוק בקרב ציבור אוהדיו.
האם זה אומר שצריך לוותר לפוליטיקאים ולתת להם לחסום את כל מי שהם רוצים על ימין ועל שמאל? ודאי שלא. בדור שבו נבחרי הציבור שלנו נגישים כל כך ברשת, בוודאי שמוטלת על הציבור חובה להיאבק על זכותו להישמע על ידי כל פוליטיקאי. לוחם אחד בארה"ב התרגז לאחר שהנציגה שלו בקונגרס חסמה אותו באמצעות 'בלוק' בטוויטר. בתגובה הוא שלח אליה למשרד מדי יום בלוק אחד של בטון, העלה תמונה שלו לרשת החברתית והפך חסימה אחת קטנה לחגיגת שיימינג גדולה.
את המלחמות של עולם הרשתות החברתיות לא מנהלים באמצעות תקנונים משפטיים שאיש אינו מסוגל לקרוא, במכתבים של יועצים משפטיים או בהנחיות של מבקר המדינה - עורכים אותן ברשתות החברתיות.
רוני ארזי הוא מנכ"ל חברת הדיגיטל 'משרוקית'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם