התרגלנו, זכויות אדם לא חלות על מתנחלים

יש חוקים ופסיקות שהם לא צודקים ולא מוסריים. בראי ההיסטוריה מבינים את זה. עכשיו כששדה בעז על המנגל, צריך לומר: להרוס לאנשים את הבית - זה לא מוסרי. אם היו עושים את זה לערבים, כל העולם היה נעמד על הרגליים. אז למה עם יהודים זה בסדר?

טל גלעד | 10/9/2017 10:29
תגיות: מתנחלים ,שדה בעז, דעות
כשהיינו ילדים המורה הייתה אומרת על העתקה במבחן ״זה מתחיל מזה״. צחקנו עליה. כשאתה מתבגר, לא נעים לך להודות שיש בזה משהו. המשהו הזה נקרא הרגלים.

הרגלים זה אופי, התנהלות, הצלחה או כישלון בחיים. זה בא לידי ביטוי לא רק אצל פרטים, אלא גם כחברה: ברוב ארצות אירופה צריך לקרות משהו מאוד יוצא דופן כדי שתשמע צפירה בכביש, בעוד בקייפטאון שבדרום אפריקה אף אחד לא מתרגש מזה שרצחו את השכן ממול. רצחו עוד מישהו, ביג דיל. בימי הביניים הכנסיה שרפה כופרים, זה היה נראה בסדר, כי אנשים הורגלו לכך שזה בסדר. במהלך הדורות אפשר היה לבצע רצח עם באינדיאנים, להשמיד שישה מיליון יהודים בתאי גזים, לסחור בעבדים מאפריקה במשך מאות שנים ולהלקות את מי שמנסה לברוח. מתרגלים שזו הנורמה.

אדם הוא יצור סתגלן, לא ייאמן למה אפשר להתרגל, והחיים ימשיכו כסדרם.
 
צילום: מירי צחי
עשן מיתמר מבית הכנסת בעמונה צילום: מירי צחי

אפשר לגרש אלפי תושבים מימית ״תמורת שלום״ ואת עשרת אלפים תושבי גוש קטיף תמורת כלום, ובפעם-פעמיים הראשונות האדמה רועדת. כאשר אחר כך מפנים את עמונה תוך מכות רצח למתיישבים, התגובות קשות אבל מעורבות, כבר היה תקדים. וכאשר מנסרים בתים בבית אל, כבר יש רק מינימום סביר של מחאות זמניות מצד כמה אנשים שזה עדיין אכפת להם, וזה עובר. כולם יודעים שזה יעבור. זה כבר קרה כמה פעמים והשמיים לא נפלו. מתרגלים.

עכשיו שדה בועז על המנגל בדיונים משפטיים, ואני חושד שרבים אפילו לא יודעים על מה מדובר. אז ככה - עומדים לגרש עוד יהודים מבתיהם. לא חדשות. כי הרוב יגיד: אה, חבל. מה יש לארוחת ערב? והשלושה אחוזים האיכותיים וההומניים מלאי החמלה ואהבת האנוש יגידו ״מגיע להם!״

כאשר אתה בודק גבולות, כמעט אין לזה סוף. אפשר לעשות המון דברים, והעולם ימשיך להסתובב, ויהי ערב ויהי בוקר. זה לא אומר שצריך לעשות את הדברים האיומים האלה. אדם רציונלי, מוסרי, אפילו שופט, צריך להבין מה לא עושים.

בארה״ב במאה ה-19 היה לא חוקי לסייע לעבד לברוח. הוטלו עונשים כבדים. זו הייתה גם אז מדינה דמוקרטית, אגב, והם האמינו בכל ליבם שיש לכבד את החוק בעניין - לא לסייע לעבדים לברוח- כי אחרת יהיה תוהו ובוהו. אבל יש חוקים, יש פסיקות של בתי משפט, שהם לא צודקים ולא מוסריים. בראי ההיסטוריה אנו מבינים את זה.
  
צילום: מירי צחי
שדה בועז צילום: מירי צחי

הרגלים רעים

עוד גירוש, עוד פינוי, זה לא מוסרי, זה רע. להוציא אנשים מהבית, להרוס להם את הבתים, להרוס ישוב, לסלק אותם בכוח - זה לא מוסרי. אם היו עושים את זה לערבים, ביו״ש או בישראל, כל העולם היה נעמד על הרגליים. אז למה עם יהודים זה בסדר?

הרגל. הרגל מחורבן וארור שאנו בעצמנו יצרנו. הורגלנו שיהודים אפשר לגרש בתוך ארצם. שנים של שטיפת מוח שנועדה להטמיע בנו שיש אנשים שעצם ישיבתם בבתיהם היא חטא. שהכיפות והשביס לראשם נוטלים מהם זכויות אדם בסיסיות, מאלה שכל אירגוני השמאל נלחמים עליהם כביכול. אמרנו זכויות אדם, לא זכויות מתנחל. זה משהו אחר.
  

צילום: סוכנות תצפית
מפנים את בתי דרייפוס. הרגל מחורבן. צילום: סוכנות תצפית

יו״ש הפך לאזור בו מותר לעשות הכל ליהודים. יש לגיטימציה. הרי אפילו לרצוח אותם זה לא ממש רע, נכון? יש סיבות. הרוצח, לפי התפיסה שמנסים כל הזמן להטמיע בנו, קצת צודק. משהו המקביל לציד חיות בר. לא יפה ולא חוקי, אפילו יש על זה קנס. אבל נו, לפעמים מוכרחים, אולי הצייד רעב כי הקולוניאליזם ניצל אותו או משהו.

״מתנחלים״. מתנחל כבר הפך כינוי נרדף לאורח בלתי קרוא, מישהו המתיישב במקום אסור ומסרב לזוז. משהו שלילי. ״הם התנחלו אצלי בבית״.

קחו רגע צעד הצידה והביטו על המתרחש. התבוננו. גם אתם, שונאי המתנחלים שהדם פורץ להם לעיניים ברגע שהם רואים כיפה או שומעים ארץ ישראל. רגע, ספרו עד עשר. לחשוב שכל המתנחלים מסתובבים עם M16 ויורים בערבים זה בדיוק, אבל בדיוק כמו לחשוב שכל הערבים מחבלים. הטענה שעצם נוכחותם היא המקור לבעיות זה בדיוק, אבל בדיוק נמרץ, מה שהימין הקיצוני ביותר אומר על הערבים.
  
דן שנקר
תושבי שדה בועז. לא חוקיים? הפעם זה טיפשי מתמיד. דן שנקר

אלה אנשים שגרים בבתים. משפחות, ילדים, אזרחים. יש להם עבודה, יש להם רגשות, אהבות, רצונות, יש להם חיים בדיוק כמו לכם. דמיינו רגע שעכשיו, אצלכם בבית, אתם מקבלים הודעה שיש לכם חודש לארוז הכל ולעוף. הורסים לכם את הבית ואת כל השכונה. אתם לא חוקיים.

לא חוקיים? לא בדיוק. הפעם זה טיפשי מתמיד. האדמות בשדה בעז לא שייכות לאף אחד. ביו״ש יש אדמות פרטיות, אדמות מדינה ואדמות סקר, כלומר בבדיקה. לגבי שדה בעז זה כבר נבדק היטב, אלה לא אדמות פרטיות. אין כבר מה להתנגד, כל ההתנגדויות נידחו, כל השקרים הופרכו. צריך רק להכריז על השטח כאדמות מדינה ולסגור ענין, אבל לא עושים את זה, אלוהים יודע למה. הניחוש שלי - פחדנות מדינית טיפוסית. יהיו גינויים באו״ם, האיחוד האירופי ינזוף, אונסק״ו יכריז על שדה בועז כאתר מורשת פלסטינית, טראמפ יתמוך בישראל וזה עוד יותר יבהיל את הממשלה, אחמד טיבי יאיים בזעם בלתי נשלט, והחמאס יגיד שזו הכרזת מלחמה על האיסלם.

עזבו, למה להתאמץ, אם אפשר פשוט להרוס ולגרש. כבר עשינו את זה. הרגלים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

טל גלעד

תסריטאי, סופר ומרצה, כתב לתוכניות טלוויזיה, אינטרנט ומופעי במה.

לכל הטורים של טל גלעד

המומלצים

פייסבוק