ראשי » חדשות » דעות

פרשת שרה נתניהו: העובדות לא מעניינות אף אחד

השיח הציבורי כה הושחת עד שרוב הדוברים לא מתייחסים לעובדות – לא האלדד יניבים משמאל ולא מגיניו האוטומטיים של נתניהו מימין. השמאל לא מפנים שאת השלטון מחליפים רק בבחירות, והימין מתקשה להבין שטוהר המידות של נבחרי ציבור הוא אינטרס של כולם

באחד התדרוכים שנתן היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בסמוך לכניסתו לתפקיד הוא נשאל על מדיניותו בנוגע להגשת כתבי אישום נגד נבחרי ציבור. "אין שום מדיניות או קביעת יעדים", ענה אז היועץ הטרי, "החיים שלנו פשוטים מאד כי הדבר היחיד שמעניין אותנו הוא חומר הראיות. אם יש ראיות יש כתב אישום, אם אין ראיות אין כתב אישום". הנורמה הזו – שאמורה להיות פשוטה עד טריוויאלית במדינה דמוקרטית עם שלטון חוק – התאדתה כמעט לחלוטין מהשיח סביב תיקי ראש הממשלה.

כשהיועץ החליט להגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו (בכפוף לשימוע) הוא בחר באסטרטגיה של שקיפות. כתבי המשפט והפרשנים קיבלו סקירה ארוכה ומפורטת של החשדות בהן נחשדה גב' נתניהו תוך פירוט אילו תיקים הבשילו להחלטה על הגשת כתב אישום ואילו תיקים הוחלט לסגור.
 
היועמ"ש מתאר את פרשת הזמנת הארוחות, בה פעלה לכאורה נתניהו יחד עם עזרא סיידוף "ליצירת מצג שווא שלפיו במעון הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים לא מועסקת מבשלת, למרות שבפועל לאורך כל התקופה הועסקו במעון מבשלות... בדרך זאת התקבלו במרמה מהמדינה מאות ארוחות ממסעדות ומשפים בשווי של כ-359 אלף שקלים". בפרשה אחרת העסיקה לכאורה נתניהו "מלצרים באמצעות חברת 'מיקוד', אשר שכרם אושר על ידי משרד ראש הממשלה על בסיס מצג שווא לפיו מדובר בעובדי ניקיון או עובדי תגבור, וכן על בסיס מצג שווא בנוגע למספר שעות העבודה שביצעו המלצרים בפועל, כך שהתאפשר לשלם להם שכר שעתי גבוה יותר מהשכר המשולם בדרך כלל על ידי המדינה לעובדי ניקיון או עובדי תגבור". לעומתן, תיקי החשמלאי, העובדות הסיעודיות, הבקבוקים הממוחזרים וריהוט הגן נסגרו.

התיקים שהבשילו לכדי הגשת כתב אישום כוללים אפוא עברות מרמה והפרת אמונים שאי אפשר לטעות בהן: המכנה המשותף שלהם הוא דיווחים כוזבים במטרה להשיג כסף לא כשר תוך מודעות מלאה לכך שהדבר אסור על פי חוק.
 
ומה קורה בעולם המקביל של השיח הציבורי? המרחב הזה כה הושחת עד שרוב הדוברים לא מנסים בכלל להתייחס לעובדות – לא האלדד יניבים משמאל ולא מגיניו האוטומטיים של נתניהו מימין. הראשונים מנהלים קמפיין ציני מכוער נגד ראש הממשלה, והחקירות הפליליות עבורם אינן אלא עוד קרדום לחתור בו תחת יסודות הבית שברחוב בלפור.

ההוכחה החריפה ביותר לחוסר היושרה שלהם היא ההפגנות מול ביתו של מנדלבליט. אלו לא נפסקות גם כאשר הוברר מעל לכל ספק שהיועץ עושה עבודה יסודית, חותר לחקר האמת ולא מנסה לטשטש או לטייח את הפרשות למרות שהוא חב אישית את מינויו לראש הממשלה. הם שואלים איך אפשר לטעון שבנימין נתניהו לא יודע דבר וחצי דבר על מעשיה של אשתו. בימין עונים שגם אהוד ברק ויהודה ויינשטיין יצא צחורים כשלג מהאישומים נגד נשותיהם, וההיטפלות לנתניהו היא חלק מהרדיפה שלו, אך התשובה הפשוטה היא שבאמת לא הגיוני שמנהיגים עם רמה כזו של ריכוזיות וירידה לפרטים לא יודעים מה קורה להם מתחת לאף, אולם בדין הפלילי נדרשת הוכחה שלמעלה מכל ספק סביר לכך שהם ידעו וזו לא נמצאה.
 
האחרונים החליטו להגן על נתניהו בכל מחיר ולכן יורים אש ארטילרית מסביב מבלי לדון בעניין עצמו. למה לא חקרו גם את פרס על ניפוח הוצאות? הם שואלים, למה עושים עניין מכסף קטן? למה נטפלים לשרה נתניהו, היא הרי איננה נבחרת ציבור?

אפשר לענות תשובות נקודתיות: שפרס קיבל אישור להוצאותיו ולא נחשד על מסירת דיווחים כוזבים, ש-400 אלף שקל אינם כסף קטן ושגם אם היו כסף קטן הדין העברי מלמדנו שדין פרוטה כדין מאה, ושמיצוי הדין עם גב' נתניהו מוכיח את שאיפתו של שלטון החוק בישראל להיות עיוור צבעים ולעשות דין אחד לכל.

אבל הבעיה הרבה יותר עמוקה. הבעיה היא שהשמאל לא מבין מהי דמוקרטיה, לא מפנים שאת השלטון אפשר להחליף רק בבחירות, ושמי שרוצה להציב אלטרנטיבה לא יכול לקצר את הדרך וחייב לשכנע את הבוחר שיש באמתחתו אלטרנטיבה רצינית. הימין מתקשה להבין שטוהר המידות של נבחרי ציבור הוא אינטרס יסודי של כולם. השחיתות האישית מזהמת את תהליך קבלת ההחלטות ומי כמו אנשי הימין יודעים זאת על בשרם. הדברים כתובים הרי בדם ובדמעות על ספר דברי הימים של המלך אריאל שרון, תחת הכותרת 'כעומק החקירה כך עומק העקירה'.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח