כשישראל כץ צדק: דרושה מדיניות בסוגיית עזה
נדמה שבעידן הפייק ניוז והפוסט אמת, ראוי לחזור לאמיתות הפשוטות. שלום טוב ממלחמה ותקווה עדיפה על יאוש ולא התלמוד עיקר, אלא המעשה. אז אנחנו לא מתייאשים ומנסים להעיר את ממשלת ישראל, לקבוע אסטרטגיה לאזור ולקדם את טובתנו
לפני שלוש שנים, בסוף "צוק איתן", בנינו מאהל מחאה מול בית ראש הממשלה. הייתי חלק מקבוצה נהדרת שהקימה את "התנועה לעתיד הנגב המערבי". במהלך קבלת השבת שלנו שם, קיבלנו ידיעה נוראית. דניאל טרגרמן, בן ארבע מנחל עוז, נהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר. ממש בכניסה לביתו. מדובר בטרגדיה שהפכה ברגע מפרטית לקהילתית. כולנו הרגשנו שתי תחושות הפוכות: כאב ויאוש מחד, וכוח ותחושת שליחות מחודדת מאידך.את השבת עשינו שם ובמוצאי השבת ערכנו הפגנה. בשיאה מסרנו הזמנה לראש הממשלה. ביקשנו ממנו לבוא ולהסביר לנו מה המדיניות של ממשלת ישראל בסוגיית עזה. אנחנו פטריוטים לישראל ולנגב המערבי, כתבנו. אנחנו רוצים לדעת לאן אתם לוקחים אותנו.
מאז עברנו שלוש שנים, ועד עכשיו לא קיבלנו שום תגובה מראש הממשלה וממשרדו, למרות שהזמנו אותו שוב ושוב. ובעיקר, ממשלת ישראל לא התכנסה והחליטה מה המדיניות ומה הפתרונות שלה לסוגיית עזה.
ילדים בשדרות. אנחנו מבינים מה הפירוש של עוד סבב מלחמתי נוסח ''צוק איתן''.
צילום: יהודה פרץ
חושבים שזה עניין של "שמאלנים"? אז קבלו את חבר הקבינט המדיני-בטחוני הבכיר, ישראל כץ. ישראל כץ התבטא ברוח הזו בדיוק לפני כחודש, בכתבתה של דנה וייס בחדשות 2. ממשלת ישראל לא קבעה מדיניות בסוגיית עזה, אמר והסביר שהמחירים של הוואקום הזה, כבדים. כץ בעצמו מציע לבנות אי מלאכותי מול חופי עזה, להעברת סחורות והקלת המצור על הרצועה.
ומי משלם את המחירים על חוסר ההחלטיות של הממשלה? תושבי האזור. משני צידי הגבול. גם תושבי עזה וגם אנחנו, החיים בעוטף עזה. המצב כיום בעזה גרוע מהמצב ערב "צוק איתן". יש אספקת חשמל לבתים במשך שש שעות ביממה בלבד. למעלה ממאה אלף קוב ביוב זורמים מדי יום לים, מכיוון שהטיפול בשפכים לא פעיל, ומזהמים גם את החופים שלנו. בברזים אין מי שתייה ראויים. בנוסף לכל, האבטלה ברצועה מגיעה לסביבות ה-50% והיתרי כניסה לישראל, כולל לטיפולים מצילי חיים, לא ניתנים. דוחות האו"ם קובעים כי בתוך שלוש שנים עזה לא תהיה ראויה לחיים אנושיים.
תחנות הכח בעזה. בתוך שלוש שנים עזה לא תהיה ראויה לחיים אנושיים.
צילום: AP
זו תוצאה של הנהגה גרועה. של חמאס ושל הרשות הפלסטינית, המתקוטטת איתו. זו תוצאה של העדר המדיניות של ישראל ושל המצור המתמשך על עזה. ומה אכפת לנו כל זה? ראשית, אכפת לנו כי אנחנו בני אדם ויש לנו ערכים אוניברסליים ויהודיים. ואם יש כאב וסבל כל כך גדולים כמה קילומטרים מהבתים שלנו, אכפת לנו. והכי חשוב: אכפת לנו מהילדים שלנו. הילדים שלי מטופלים במרכז החוסן בשער הנגב וזו המציאות השכיחה. אנחנו מבינים מה הפירוש של עוד סבב מלחמתי נוסח "צוק איתן". מדובר בסכנה אמיתית לחיינו הפיזיים. מדובר בפגיעה ודאית בבריאות הנפשית שלנו ושל ילדינו. והאמת שכבר כעת, המצב בו החופים שלנו מזוהמים ומחלות מדבקות מסתובבות על הגבול, כבר פוגע בנו.
במשפחה הדתית-ימנית שלי למדתי את האמת הפשוטה: עדיף שלום על מלחמה. נדמה שבעידן הפייק ניוז והפוסט אמת, ראוי לחזור לאמיתות הפשוטות. שלום טוב ממלחמה ותקווה עדיפה על יאוש ולא התלמוד עיקר, אלא המעשה. אז אנחנו לא מתייאשים ומנסים שוב. להעיר את ממשלת ישראל, לקבוע אסטרטגיה לאזור ולקדם את טובתנו. אנחנו לא מתייאשים ומנסים להאיר בזרקור את המצב בעזה, שמקרין עלינו ישירות.
לשם כך התארגנו לקמפיין, "תקווה במקום מלחמה". ביום שישי הקרוב ניפגש בשדרות לאירוע ציבורי ראשון. נשמח שתהיו שם. תיתנו גב ותצטרפו לקידום שינוי מציאות בנגב המערבי, שאנחנו כל כך אוהבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם