החרדים צריכים לחבור לנרדפי בג"ץ האחרים
נגמרו הזמנים שאת הזירה משפטית החרדים יכולים להשאיר ליריב לוין, משפטן חילוני אשכנזי, בציפייה שיעשה עבורם את העבודה. למאבק בבג״ץ יש לחרדים שותפים מצוינים, הגיע הזמן לחבור אליהם
יותר מ-15 שנה עברו מ'הפגנת המיליון' ההיסטורית של הציבור החרדי נגד בג״ץ, אבל נראה שלא הרבה השתנה. הציבור החרדיה התקהל אז על כל גווני ופלגיו, כשהוא מכוון את אש המחאה ישירות נגד מגדל השן בירושלים, שלדבריו הפך ל״אויב היהדות״ הגדול ביותר מאז קום המדינה. 15 שנה חלפו ומאבקי בג״ץ והחרדים לא השתנו, הם רק התחלפו בכל פעם סביב הנושא התורן.השיטה של החרדים בנויה על עבודה קואליציונית. הח״כים החרדים חרוצים מאד. מי שלא יודע לספק את הסחורה ב-100% זז הצידה ומפנה את הדרך. הם עובדים קשה על חוקים וסעיפי תקציב ותתי-סעיפי תקציב וכמובן גולת הכותרת הם ההסכמים הקואליציוניים, שם הם אשפים מיומנים. ואז מגיע בג״ץ וטוען כי החוקים שלהם אינם חוקתיים וכי המדינה חייבת להיות יותר דמוקרטית ופלורליסטית מיהודית, ובכל פעם זה נגמר בהורדות ידיים הדדיות.
לכן הח״כים החרדים לא נבהלו מהחלטת בג״ץ לבטל את התיקונים לחוק הגיוס שחוקקו בקדנציה האחרונה. ״אז נחוקק חוק חדש״, הם יאמרו. מבחינתם זה רק סיבוב נוסף בקרב הבלתי נגמר חרדים-בג״ץ. ובכל זאת, משהו השתנה הפעם. החרדים מרגישים שבג״ץ רומס אותם ברגל גסה, מצפצף על המשחק הדמוקרטי ולא ״סופר״ אותם כקבוצת מיעוט.
לא במקרה בדיוק השבוע פורסמה גם החלטת בג״ץ השוללת מהרבנות להחליט איזו מסעדה נחשבת כשרה, ורק לאחרונה התערב בג״ץ במתווה הכותל לטובת הפרובוקציות של התנועה הרפורמית, שמשתמשת בכותל כשדה קרב לצורכי תעמולה פוליטית על דעת הקהל. תוסיפו לזה נסיונות לפתוח תחבורה ציבורית בשבת, לחייב הכרה בנישואים חד-מיניים, הכרה בזרמים הרפורמיים ולחייב גיוס בנות. רצף הזה גורם לציבור החרדי להרגיש כי יש מגמה ברורה: בג״ץ ״מחלן״ את המדינה ופוגע בהם בצורה מכוונת.
אם עד כה, ניסו החרדים ללכת עם ולהרגיש בלי - גם תקפו את בג״ץ בכל פעם שהוא התעמר בהם וגם לא רצו לעמוד בחוד החנית של המלחמה בבג״ץ - נראה שההחלטות האחרונות לא מותירות להם ברירה אלא להתעמת פנים אל פנים עם בג"ץ. נגמרו הזמנים שאת הזירה משפטית החרדים יכולים להשאיר ליריב לוין, משפטן חילוני אשכנזי ממודיעין, בציפייה שהוא יעשה עבורם את העבודה. האם החרדים באמת יפנימו את הלקח?
האסטרטגיה שלהם עד היום הייתה לעבוד בלי אסטרטגיה, עם טקטיקה בלבד. כל ח״כ חרדי שעולה לשידור ברדיו מבטיח שיום יבוא ובג״ץ יחזור לגודלו הטבעי ויפסיק לפגוע בהם, אבל אין לו אף תוכנית עבודה איך מגיעים אל היום הזה. בג״ץ מבטל את קווי המהדרין? הם יזעקו חמס, ינאמו בפאתוס מעל בימת הכנסת וידרשו צדק, אבל יתמקדו במאבק הספציפי שהתגלגל לידיהם כחלק מהתגוששות שתוכרע בסופו של דבר ממאבק ועוד מאבק. עד היום הם האמינו ש"בסוף הדברים יסתדרו". זו גישה אופטימית אולי, אבל בעיקר גישה שלא מובילה לשום מקום, בטח לא כשלצד השני יש תכנית עבודה מאד מסודרת.
רק לפני שלוש שנים קיימו החרדים 'הפגנת מיליון' נוספת - הפעם ההיא הייתה נגד חוק הגיוס של יאיר לפיד, שלדעתם היה דרקוני ולא התחשב כלל במצבם. שלוש שנים חלפו, ממשלה נפלה וקמה ושוב הם מול שותק שבורה, בדיוק באותו נושא. ככה זה כשאין אסטרטגיה. בהסכמים הקואליציוניים הם העדיפו לדרוש מכחלון עוד יחידות דיור לציבור החרדי בפריפריה מאשר כיפוף ידו של בג״ץ.
אולי הפעם הח״כים החרדים יתעוררו ויבינו שיש רק דרך אחת לסיים את הורדת הידיים המתמשכת הזו. במקום לארגן הפגנות נגד גיוס בחורי הישיבות, הם צריכים לחבור אל נרדפי בג״ץ הנוספים: הציבור הימני בכלל והמתנחלים בפרט, תושבי שכונות דרום תל אביב, אבות גרושים וכל מי שחש נבגד מבית המשפט הגבוה לצדק. הם צריכים לעסוק בחקיקה חרוצה לצמצום כוחו של בג״ץ, כמו שהם יודעים לעשות בכל תחום אחר. הם לא יכולים לתת לבג״ץ מתנות חינם ולצפות שיזכור להם חסד בבא העת, וגם לא לצפות שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה. הם יצטרכו לשלם מחיר, לוותר על דרישות קואליציוניות אחרות ולשלם בחוקים עליהם יצטרכו לחרוק שיניים, אבל אין דרך אחרת.
למאבק בבג״ץ יש לחרדים שותפים מצוינים. פעם, בימי מנחם בגין למשל, היה בג״ץ מגן החלשים, היום הוא רודף אותם. זו הסיבה שתושבי דרום תל אביב מצאו את עצמם לאחרונה מייסדים מסורת חדשה - האלטרנטיבה ל"כל מוצ״ש אצל היועמ״ש" של השמאל - מול ביתה של נשיאת מגדל השן (בקרוב "לשעבר") מרים נאור. ואגב שיתופי פעולה אפשריים נגד בג״ץ: את פסל המחאה של נאור הציבו מאי גולן, פעילת שכונות חילונית מדרום תל אביב, יחד עם תלמידי הרב גינזבורג מיצהר. ברוח זו, ביום שח״כ מאיר פרוש יגיע להביע סולידריות עם הפגנת התושבים במוצ״ש מול ביתה של נאור ברחביה, יתחיל המאבק האמיתי של החרדים בבג״ץ.
אקו"ם