עברתי לידה שקטה, זו לא סיבה לפחד ממני
בבקשה אל תאמרו: 'לא נורא', 'יבוא אחר', או 'תשכחי מזה'. תנו לנו לבכות כשזה בא, תנו לנו חיבוק. תנו לנו להתאבל, לנשום ולדבר. בחודש אוקטובר מצויין חודש המודעות הבינלאומי לאובדן הריון, לידות שקטות ואובדן תינוקות רכים. אל תעלמו לנו, תהיו איתנו באובדן שלנו
אומרים שאין טביעת רגל קטנה מדי מלהשאיר חותם בעולם הזה. זה נכון. תעיד כאלף עדים כל אם שעברה לידה שקטה. גם אני שהצטרפתי למעגל לפני כתשע שנים יכולה להעיד: ב-3 בנובמבר 2008 עברתי לידה שקטה, לידה שבה קול הוולד אינו נשמע. זה היה קצת לפני יום הנישואין הראשון שלנו, הריון ראשון שלי.ככל שעוברות השנים אני לומדת לחיות לצד האובדן ולא עמוק בתוכו, אבל גם לי יש את רגעי השבירה שמגיעים מעת לעת ומזכירים את מה שאיננו כאן. והנה הגיע חודש אוקטובר שמציין את חודש המודעות הבינלאומי לאובדן הריון, לידות שקטות ואובדן תינוקות רכים. האמת היא שכל שנה בתקופה הזאת אני סובלת מאיזשהו חולי לא מוסבר - ברונכיט, דלקת ריאות או כאבי ראש נוראיים ששהשביתו אותי במשך חמישה שבועות ברצף. עד היום אף אחד לא הצליח לאבחן מה היה מקורם. יש שטענו שמדובר באלרגיה לעונת המעבר. אין להם מושג כמה הם צדקו - אני באמת אלרגית. לא לעונת מעבר, אלא לתקופה הזאת.
פינת הזיכרון בגן החיות התנכ''י. זה לא פצע שיכול להירפא.
צילום: קבוצת הפייסבוק ''פינת זיכרון לתינקות שנולדו בלידות שקטות ותינוקות רכים''
כיום ברוך ה' יש לי שלושה בנים בריאים ומדהימים. הם מקור הכוח והשפיות שלי ואחראים לאור שבחיי. אני מסתכלת עליהם יום יום ואומרת תודה. תודה לך שהחזרת בהם נשמתם בחמלה. אבל הפצע לא נרפא לגמרי, הוא לא יכול להירפא. כששואלים אותי כמה ילדים יש לי אני עונה היו לי 4, היום 3, והלב מתכווץ בכל פעם מחדש.
אני מאמינה בלב שלם שלא בכדי זכיתי ללדת שניים מהם בחודש אוקטובר. חודש המודעות הבינלאומי נועד בין היתר להדהד את החברה, ולהודיע - לצערנו זה קורה. לא תמיד מוסבר למה. אבל בואו ותלמדו כבר להכיל את זה, להבין את זה, לא לפחד מאיתנו, הנשים שאחרי. אנחנו כואבות מספיק, אנחנו שיפוטיות כלפי עצמנו מספיק, בכינו מספיק. בבקשה אל תאמרו: 'לא נורא', 'יבוא אחר', 'זה מאחורייך', 'תשכחי מזה'. תנו לנו לבכות כשזה בא, תנו לנו להתאבל, תנו לנו לנשום, תנו לנו חיבוק, תנו לנו לדבר.
למי שקוראת את הפוסט ומזדהה, כל שאאחל לך הוא שצבעי הקשת יאירו לך פנים כמה שיותר מהר. לכל היתר שזכו להביא ילדים אחרי הריונות "משעממים" אומר: חבקו יותר את ילדכם, העריכו כל שניה לצידם ותודו ליושב למעלה שלא הצטרפתם לסטטיסטיקה הנוראית הזאת.
כל מי שמכיר אותי יודע שאני קוראת לילדים שלי "אהובים שלי", כי אם יש שיר שמלווה אותי מאותו יום ארור בשלהי הסתיו זהו השיר של רונית שחר - "אהוב יקר":
"אהוב יקר, לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי"
(הכסף שהוצאתי על מומחים ורבנים... אפילו לא נספר. והכאב הנפשי הצפוי לא עניין כהוא זה)
"אהוב יקר לא השארת גם לא זיכרון שיהיה לי בלילה קר"
(לא תמונה. לא רישום. לא מבט)
"הכל ידוע מראש"
(הרופאים ניבאו את מה שהולך להיות)
"אבל נשכח מהלב שלאהוב אותך זה לשלם בכאב"
(הייתי חדורת אמונה מלאה שהכל יסתדר - כי אין אהבה כמו אהבה של אמא)
"אהוב יקר אתה רואה את השלכת
וזה הזמן ללכת"
(את הלידה שקטה שלי עברתי בסתיו, עם בוא השלכת)
לפני כשנה וחצי נחנכה בגן החיות התנ"כי בירושלים פינה לזכרם של תינוקות שנולדו בלידה שקטה ותינוקות רכים. ביום שישי 13.10.17 יתקיים בשעה 9:30 מעגל שנתי בשתתפות אמהות ואבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם