הוויכוח על הקרדיט הפיל את חוק המשילות
במציאות של היום בו בג"ץ והיועמ"ש בולמים כל ניסיון לשפר את המשילות, צריך לנצל כל הזדמנות אפשרית. עקב כך נשאלת השאלה, למה נתניהו ויתר על ההצעה הטובה ביותר שהגיעה אליו עד עכשיו?
השאלה שצריכה להישאל הערב היא מה גרם לנתניהו לתקוע מקל בגלגלי רפורמת המשילות של השרים לוין ושקד? מדוע דחה ראש הממשלה, שבמשך 11 שנות כהונתו לא נקף אפילו אצבע בתחום המשילות, את ההצעה הטובה ביותר והזמינה ביותר שהגיעה אליו לשולחן?נתניהו הרי מכיר את הבעיה מקרוב: הציבור בוחר בקלפי את נציגיו, אולם אלו מוגבלים מאד ביכולת שלהם לקדם מדיניות. היועצים המשפטיים והפקידים הבכירים שמים רגליים איפה שהם רק יכולים. צוות השרים, בראשות לוין ושקד, גיבש שתי המלצות מרכזיות: הראשונה היא החייאת תפקיד המשנה למנכ"ל והפיכתו למשרת אמון. כך שבמקום תקן מקצועי לפקיד-עציץ, שהמנכ"ל דוחק את רגליו בגלל שהוא לא יכול לסמוך עליו, יתמנה מנהל מוכשר שיסייע למימוש מדיניות המשרד. המשנה יוכל לתת הוראות והנחיות לדרג המקצועי בתחומי האחריות שיוגדרו לו על ידי המנכ"ל. ההמלצה השניה, היא הקטנת וועדות האיתור לתפקידים בכירים מחמישה חברים לשלושה בלבד והעמדת המנכ"ל בראשם. המהלך יגדיל מאד את הכוח של השרים במינויים החשובים במשרדם.
עמדה ביחד עם יריב לוין בראש צוות השרים. איילת שקד.
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
נכון, בארץ ללה-לנד המדומיינת אפשר היה אולי לקפוץ גבוה יותר. במדינה בלי בג"ץ ובלי בצלם אפשר היה להעביר חוק שיקנה לנבחרים הכלים להביא לידי ביטוי את רצון הבוחר. אבל נתניהו נתפס כמי שחי על כדור הארץ, והוא בוודאי יודע שבעולם עם בג"ץ ויועמ"ש כלל הזהב הוא 'תפסת מרובה לא תפסת'. את ההצעה שהגישו לוין ושקד היועמ"ש הסכים לבלוע, אפילו דינה זילבר אמרה שהיא "מלאה קשיים" אבל חתמה. אגב, ההצעה נבנתה בתיאום מלא עם אנשי נתניהו אלי גרונר וצחי ברוורמן. זה רק מחזק את השאלה: מה יכולה להיות הסיבה שגרמה לראש הממשלה לתקוע אותה?
נתניהו אמר בישיבת השרים שההצעה לא 'מספיק ימנית' בשבילו. הוא תקף אותה מימין, אבל הקריצה הייתה בעין שמאל, לא היה אפילו אחד מסביב לשולחן הממשלה שהשתכנע. נתניהו הודיע לשרים שבכוונתו להביא 'חוק משילות גדול' אחרי החגים, ולכל מי שטיפה מבין איך עובדת השיטה ברור שזה לא יותר מזריית חול בעיניים. למה? כי חוק מרחיק לכת, יותר מהצעת המחליטים של לוין ושקד, לא יעבור בג"ץ. בנוסף נתניהו עצמו מעולם לא הראה סימנים של מוכנות ללחוץ על כחלון, להעביר איזשהו מהלך שיצמצם את כוחו של בג"ץ, ואי אפשר להחזיק את החבל משתי הקצוות.
הסיבה העיקרית היא שכולם יודעים מה יקרה כאשר יעלה לדיון חוק כזה: ביטן ואמסלם יצאו להילחם עליו באולפנים, והח"כים של כחלון יתנגדו בחריפות, כדי לצייר את עצמם כמגינים האחרונים של הדמוקרטיה. שני הצדדים ירוויחו הרבה זמן מסך ותשומת לב, אבל החוק עצמו יתמוסס. ושוב חוזרת השאלה, למה? למה נתניהו חנק את הציפור שהייתה לו ביד כשאלטרנטיבה היא ציפורים שכבר עזבו את העץ?
למה הוא הפיל את חוק המשילות? נתניהו.
צילום: AP
השאלה מתחדדת יותר לאור העובדה שנתניהו עצמו בקושי מתפקד בזירה הפקידותית, ואפילו את הכוורת שלו הוא לא מצליח לאייש במועמדים ראויים. לדוגמה, אין מינוי קבע לתפקיד נציב שירות המדינה, הנציבות משותקת ואיתה המינויים הבכירים. רבקה פאלוך לא מצליחה להיכנס לנעליה של פרח לרנר כמתאמת שלו מול הכנסת, מזכירות הממשלה מקרטעת, יועץ התקשורת פורש, זה רק חלק מהתפקידים הלא מאויישים או לא מתפקדים.
לכאורה אין שום סיבה הגיונית למהלך של ראש הממשלה, ומי שבכל זאת רוצה רמז שיזכר בסרטון שהפיץ כחלון בפייסבוק שלו לקראת ראש השנה. שר האוצר סקר שם את העשייה שלו בשנה החולפת ובסוף עקץ: אומרים לי למה אתה עובד קשה? ממילא יגנבו לך בסוף את הקרדיט. בתמצית, זו אחת המחלות הגדולות של נתניהו, האובססיה לקרדיט.
בפארסה שראינו היום בישיבת הממשלה יש יותר מאינדיקציה שזו הייתה הבעיה המרכזית. הצעת המחליטים של לוין ושקד מצויינת, אבל יש בה בעיה אחת תהומית – היא לא ההצעה של ראש הממשלה. הוא לא יכול לקחת עליה קרדיט, ולכן הוא הפיל אותה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם