למה לברק וארד חשוב שהסכם הגרעין יאושרר?
מה גורם לשני בכירי צמרת ישראלים לצאת למסע שתדלנות בארה"ב בעד ההסכם עם איראן, דווקא כשבבית הלבן יושב נשיא שנחוש לראות בה מה שהיא: משטר רשע אכזרי
בתעופת החגים האחרונה היינו עלולים לפספס את ההתרחשות סביב נאומו החשוב של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, בנושא הכי חם היום: הסכם הגרעין עם איראן. הנאום נישא במסגרת עדכון תקופתי שהנשיא נדרש לתת לקונגרס אחת לתשעים יום, בשאלה האם איראן מקיימת את ההסכם שנחתם עמה. תשובתו של טראמפ הייתה חד־משמעית: לא. איראן איננה עומדת בהסכם, ולכן הוא לא מאשרר אותו. המשמעות היא העברת המנדט לקונגרס, שעכשיו צריך לדון בחידוש העיצומים.
אבל התחלתי מהסוף, ועוד אחזור לנאום החשוב הזה. תחילת הסיפור היא במצעד של בכירים ישראלים לשעבר, שהחליטו לעשות לובי בעד ההסכם ונגד ביטולו. אחד מהם הוא פרופסור עוזי ארד, מי שהיה היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו בין השנים 2009־2011. בימים שלפני הנאום תדרך ארד חברי קונגרס נגד ביטול ההסכם עם איראן, בשליחות שדולת ג'יי־סטריט.
נאום טראמפ בנוגע להסכם הגרעין (צילום: רויטרס)
ג'יי סטריט היא השדולה היהודית־ליברלית בארה"ב, המתווה קו שמאלי מאוד בכל הקשור ליחסים בין ארה"ב לישראל במזרח התיכון ובכלל. מאז שנת 2012 היא מציגה עמדות שמאל קיצוניות בסוגיה האיראנית, ופעלה נגד האופציה הצבאית ונגד הסנקציות שהשיתה ארה"ב על איראן. בשבועות שלפני אישור הסכם הגרעין בשנת 2015 יצאה השדולה בקמפיין ששוויו מוערך בעשרות מיליוני דולרים, תחת הכותרת "טוב לארה"ב. טוב לישראל", כדי לשכנע את הנבחרים האמריקנים לתמוך בהסכם. גם היום פועלת ג'יי־סטריט נגד טראמפ בסוגיה האיראנית, ופתחה שוב בקמפיין "להציל את ההסכם עם איראן", המתמקד בחברי קונגרס.
ארד, אוטוריטה ביטחונית מודיעינית, הוא תרומה משמעותית לקמפיין של ג'יי־סטריט בעד ההסכם, ולמעשה, גם אם לא מנומס להגיד זאת, נגד האינטרס הישראלי. ארד התראיין למגזין היוקרתי 'ניו־יורקר' ושם תוארו מאמצי הלובי שלו כך: "בעוד טראמפ מנסה להרוג את העסקה עם איראן, איש מודיעין ישראלי לשעבר עושה לובינג כדי לשמור עליה".
המאמצים של ארד נראים כצעד תמוה וחסר אחריות, בעיקר לאור התבטאויות העבר שלו, עבר לא כל כך רחוק. לאחר החתימה על ההסכם, בשנת 2015, אמר ארד כי ההסכם הוא הישג גדול לאיראן, וכי "אפילו האיראנים עצמם לא שיערו שהם יגיעו להשגת כל עניינם". אגב, באותו ריאיון ב'ניו־יורקר', לפני שבוע וחצי, אמר ארד שהוא מעולם לא התנגד לעסקה.
הלשעבר השני שיצא בנחרצות בעד ההסכם הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. תחת הכותרת "אהוד ברק, נץ ישראלי ובהחלט לא חבר של איראן, קורא לטראמפ לשמר את הסכם הגרעין", פרסם ה'ניו־יורק טיימס' ריאיון עם ברק שיצא נגד ביטול ההסכם ואף אמר שאיראן ממלאת את חלקה בהסכם (מאין לו המידע? הוא הרי מרוחק מגורמי המודיעין וקבלת ההחלטות כבר שנים רבות, האם יש לו מידע עדכני יותר מזה של ראש הממשלה?).
ה'ניו־יורק טיימס' מנהל מערכה ארוכה בעד ההסכם, אהוד ברק היה רק הדובדבן שבקצפת. גם זה, אגב, עומד בניגוד להתבטאויות העבר של ברק, שתקף בחריפות את ההסכם. ביולי 2015 אמר ברק כי "ההסכם נותן לאיראן לגיטימציה להיות מדינת סף, נותן לה את האופציה להחליט מתי להתחיל לחתור לקראת פצצה גרעינית, לא בלי סיכונים, ומהבחינה הזו הוא הסכם רע".
ההתנהגות של שני הלשעברים הבכירים הללו תמוהה במקרה הטוב, וחסרת אחריות במקרה הפחות טוב. ארד ניסה למזער נזקים השבוע, ובראיונות בתקשורת הישראלית טען שכוונתו היא להביא לשיפוץ ההסכם ולא לביטולו, צעד שלטעמו יהיה לא חכם. אולם גם מי שסבור שכרגע הסכם הגרעין הוא תינוק שנולד ויהיה זה משגה "להרוג" אותו, לא עושה לובינג כזה, לובינג שהוא פרו־איראני בפועל, גם אם לא התכוונו לכך מלכתחילה. גם אם מישהו חושב שיהיה זה צעד לא נכון לבטל את ההסכם, התגייסות לקמפיין של ג'יי־סטריט או 'ניו־יורק טיימס' שופכת את התינוק עם המים, ועלולה למנוע גם שיפוץ משמעותי של ההסכם.
גם ארד וגם ברק ידועים כניצים כלפי ראש הממשלה נתניהו, שהוא הדוחף המרכזי של הקו התקיף נגד איראן. ברק נמצא במתקפה אינטרנטית ותקשורתית כבר חודשים ארוכים, וארד יהיה נואם מרכזי בהפגנות נגד היועמ"ש בפתח־תקווה. יכול להיות שנחצה הגבול הדק בין יריבות פוליטית מול נתניהו ובין הירתמות בעד אותו "הסכם רע" כחלק מאותה יריבות? בשביל כולנו, אני מקווה מאוד שלא.
בחזרה לנאום טראמפ, אותו נאום דרמטי שמצביע על רוחות של שינוי, ובתקווה גם על מציאות של שינוי. גורמים במערכת התקשורתית והפוליטית שלנו לגלגו על הנאום ולעגו לעילגות של טראמפ ולמה שתיארו כפשטנות ושטחיות של נשיא ארה"ב הנוכחי. הם היו מעדיפים את אובמה, הנואם המחונן מלא הקסם והכריזמה. אבל צריך לנקות את המייק־אפ מעל שני הנואמים. ברהיטות ובכושר היפנוטי זרק אובמה את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס, ולא רק אותה. הוא ראה באיראן פרטנר, בעלת ברית, גורם שיעניק יציבות במזרח התיכון, וישראל הייתה הערת שוליים במקרה הטוב, גורם מפריע במקרה הפחות טוב. הוא העלים עין מהטרור הגלובלי שמתחזקת איראן, מתוכנית הטילים הבליסטיים ומההצהרות האלימות של הממשל בטהרן.
טרם תהיתי על קנקנו של הנשיא טראמפ, ואני מציעה להיות זהירים מאוד. הוא לא צפוי, והציוצים שלו בטוויטר גורמים לי לא פעם לשפשף את העיניים. אבל טראמפ עשוי להחזיר לאמריקה את המילה, את ההבחנה בין טוב לרע, את האמת. הדברים שלו הם כמו מים קרים על נפש עייפה: "ההיסטוריה מראה שככל שהאיום נמשך, כך הוא הופך לחמור יותר. לכן כשנכנסתי לבית הלבן הוריתי על שינוי מדיניות, והיום אני מודיע על כמה צעדים משמעותיים כתגובה לאיום האיראני". טראמפ כינה את המשטר "אכזר", וציין שהוא זורע מוות, הרס וכאוס בכל רחבי העולם ו"מעוניין במוות לארה"ב ולישראל". אז נכון, קשה לבטל הסכם שחתום ועומד כבר שנתיים ושמעורבות בו שש מעצמות, אבל טראמפ החל לשחוק את הלגיטימציה הבינלאומית של הסכם הגרעין בפרט ואיראן בכלל. לפניו היה רק אדם בודד במערכה, קוראים לו בנימין נתניהו.
אקו"ם