בג"ץ המרכולים: פאול לא חוקי
בג"ץ פוסק נגד בעלי המרכולים, חוק המשילות מזכה את מוביליו בצל"ש, והפלסטינים לא מצליחים לגרור את בית המשפט בוושינגטון לדיון בסוגיית ההתיישבות ביו"ש
בעלי המכולות בתל־אביב שעתרו נגד הפעלתם של מתחמי הקניות הענקיים המאלצים אותם לעבוד בשבת, כוססים ציפורניים בימים אלה. כזכור, העתירה הוגשה לאחר שעיריית תל־אביב עקפה החלטה קודמת של השופטים, באמצעות תיקון חוק העזר העירוני כך שיתיר מסחר בשבת. שופטות בית המשפט העליון ניצלו את העובדה שתגובת המדינה בוששה לבוא, וקבעו שאין מקום להתערב בהחלטת העירייה. נאור, חיות וברק־ארז הוסיפו מוקש: הן החליטו שאין סתירה בין חוק העזר העירוני לסעיף 9א לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע כי "לא יסחר סוחר בחנותו" (בימי המנוחה הרשמיים). הנימוק: חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק פרסונלי שחל על האדם, וחוק העזר חל על בית העסק.
הערת האגב הזו נפלה כפרי בשל לידי העירייה, כי היא מאפשרת לה לטעון שניתן לפתוח חנויות כל עוד הן מצהירות שהן מעסיקות עובדים שאינם יהודים. העובדה שרוב מוחלט של העובדים הם יהודים ושאין אוטובוסים שמגיעים מטייבה לתל־אביב בשבת - לא מעניינת.
בעלי המכולות הגישו בקשה לדיון נוסף. הם טענו שעמדת השר דרעי התומכת בעמדתם הוגשה במועד, אך בית המשפט התעלם ממנה. עוד טענו שפסק הדין סותר את החוק המפורש ואת פסיקותיו הקודמות של בית המשפט עצמו. כאן הפתיע מנדלבליט, שהתערב לטובת עיריית תל־אביב והודיע שהוא מסכים לדיון נוסף רק בסעיף 9א, זה שאמור לסלול את הדרך לריסוק המכולות, וסירב לגבות את עמדת הממשלה. העותרים התנגדו לדיון נוסף בנושא שכאמור עלה באופן אגבי בתיק ולא הועלו בו טענות, ודרשו לדון בסוגיה העיקרית.
השופט רובינשטיין קיבל את הבקשה במלואה. הוא קבע דיון נוסף, דחה את עמדת היועמ"ש, והוסיף שלא ניתן לקבל שהכרעה בנושא כה חשוב ומהותי תתקיים ללא דיון בעמדת הממשלה. לדיון הנוסף הוסיפה נאור את השופטים דנציגר, עמית, הנדל וסולברג.
הדיון היה מתוח מאוד ונקבע לימי החגים בעיצומה של הפגרה: ברק־ארז תקפה את העותרים וכמעט לא נתנה להם לפצות פה. העותר, עו"ד דוד שוב, חזר על בקשתו שבית המשפט לא יעסוק בסעיף 9א לחוק שעות עבודה ומנוחה, אך נאור דחתה אותו. ארגון 'שבת שוויון' עתר בדרישה לאכוף את חוק שעות עבודה ומנוחה, והביא טענות מנומקות לאורך 50 עמודים על הפרשנות של היועמ"שים לדורותיהם לסעיף 9א. הוא דרש לאחד את התיקים, בקשתו נדחתה שלשום.
בג"ץ עשה כאן פאול לא חוקי. בשיטה האדברסרית שלנו, שלפיה השופטים רק מכריעים בין הצדדים מבלי להשתתף באופן פעיל בהעלאת טענות, בית המשפט איננו יכול להתייחס לטענות שלא הועלו על ידי העותרים או על ידי המשיבים. אסור לו 'לתפוס צד'. גם כששופט עולה על טריק שעוזר לו להגיע לתוצאה משפטית העולה בקנה אחד עם האג'נדה הפוליטית שלו, הוא מנוע מלעשות זאת.
הצעד התמוה של נאור מעלה את החשש שהנשיאה סימנה את המטרה מראש: פתיחה גורפת של בתי עסקים בשבת, תוך אילוץ העסקים הקטנים והמוני העובדים בקמעונאות לנטוש את משפחותיהם ולחלל את השבת כדי לא לאבד את מטה לחמם.
חוק המשילות (שאיננו חוק אלא החלטת ממשלה) של השרים לוין ושקד מעניין לא רק בשל תוצאותיו, אלא גם בגלל תהליך העומק שנעשה מאחורי הקלעים. הגרסה הראשונית שהועלתה על ידי מזכירות הממשלה לפני שלוש שנים הייתה גרועה משתי סיבות: היא אמנם קבעה שוועדות האיתור יגישו לשר שלושה שמות ומהם הוא יבחר את המועמד המועדף עליו לתפקיד מסוים, אולם נוספה בה הערה שאם המועמד קשור למי משרי הממשלה הוא ייפסל. הסעיף הזה איים להפוך את ההצעה כולה לחוכא ואיטלולא. מי שפעל אז לטרפוד ההחלטה הייתה התנועה למשילות ודמוקרטיה, והיא מקבלת פה את הצל"ש הראשון.
אבל בהצעה ההיא היה מוקש נוסף, והיא חוות הדעת של היועמ"ש שנלוותה אליה. היועץ קבע אז שמדובר בהצעה שסותרת את חוק המכרזים. המשמעות ברורה: ארגוני השמאל היו עותרים נגדה לבג"ץ, והשופטים היו פוסלים אותה בהסתמך על חוות דעת היועץ.
ההצעה שעברה השבוע לא רק משופרת בהרבה (היא מחזקת את משילות הממשלה גם בסוגיית המכרזים וגם באמצעות האפשרות למנות משנים למנכ"לים כמשרות אמון), אלא גם מגיעה עם חוות דעת מאוזנת בהרבה של היועמ"ש. הוא אמנם "מעלה את הקשיים", אולם בשורה התחתונה קובע שמדובר בהצעה לגיטימית העולה בקנה אחד עם דרישות החוק. את השינוי הדרמטי הזה בחוות הדעת של היועץ אפשר לזקוף לזכות היועץ מנדלבליט שלא הלך בדרכי קודמו וינשטיין, אולם גם פה ניכרת טביעת אצבע עמוקה של אנשי הצוות של לוין ושקד. פרקליט השמאל החדש יובל יועז כבר הגיש עתירה נגד ההחלטה, אולם הסיכוי של העתירה הזו להתקבל מול עמדת היועמ"ש נמוך. המשפט הוא גם פוליטיקה, כידוע, וככה עושים פוליטיקה. זהו הצל"ש השני שלנו השבוע.
מלחמות מעבר לים
הצלחה מעניינת למחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה: בית המשפט הפדרלי בוושינגטון דחה תביעה שבמרכזה שאלת חוקיות ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אין לו הסמכות לדון בטענות התובעים, וזאת בשל דוקטרינת 'השאלה הפוליטית'. התביעה הוגשה במארס לפני שנה וחצי בידי פלסטינים שטענו כי הנתבעים (ארגונים, חברות פרטיות ובנקים) ביצעו 'פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה' בשל פעילותם הכלכלית בהתנחלויות. בין 45 הנתבעים היו שלדון אדלסון (בעליו של עיתון זה), חיים סבן, לורנס אליסון, ג'ון הייגי, ארווינג מוסקוביץ', וכמה חברות מרכזיות כגון HP, מוטורולה וכן בנק לאומי ובנק הפועלים.
הנתבעים חולקו לכמה קטגוריות כמו 'תורמים', 'מעודדי התנחלויות', 'ישויות תומכות התנחלויות הפטורות ממס' ועוד. הטענה הייתה שכל גורם בתחומו "סייע למדיניות אסורה באזור יהודה ושומרון ובכך לטיהור אתני של פלסטינים".
הפרקליטות הישראלית שכרה משרד עורכי דין אמריקני מוביל והגישה בקשה לדחייה על הסף. גם ממשלת ארה"ב הגישה בקשה דומה, בטענה להיעדר סמכות שיפוט בהתבסס על דוקטרינת השאלה הפוליטית. בית המשפט קיבל את הטענות, והסביר שהן "מלאות בשאלות פוליטיות בלתי־שפיטות".
הן בלתי שפיטות מכיוון שהן דורשות מבית המשפט להכריע "בגבולות הריבונות המדינית בשטחים זרים אשר גבולותיהם מצויים במחלוקת מאז 1967; בזכויותיהם של אנשים פרטיים במקרקעין בשטחים אלה; בחוקיותם של היישובים הישראליים באזור יו"ש; ובשאלה האם פעולותיהם של חיילים ישראלים ומתנחלים בשטחים המצויים במחלוקת הן רצח עם או טיהור אתני".
"התובעים מבקשים מבית המשפט להתעמק בנושאים הקשורים במדיניות חוץ המערבת את אחד מהסכסוכים הדיפלומטיים הממושכים ביותר של זמננו", קבעו השופטים. "קשה לחשוב על סוגיה שאופייה פוליטי יותר מאשר הסכסוך הישראלי־פלסטיני... על בית המשפט להימנע מלחוות דעתו בנושאים דיפלומטיים וגיאו־פוליטיים רגישים אלה".
אקו"ם