אהבה או נקמה - מה מחפש ריבלין?
ריבלין הפך את מוסד הנשיאות, אחד המוסדות הממלכתיים האחרונים שנשארו לנו, לפוליטי. ועוד עושה זאת בשם הממלכתיות, כמובן, כמובן
אז ממלכתי או לא ממלכתי? זאת השאלה. נדמה שעצם העובדה שהרשת סוערת תוך ניסיון לתת תשובה לשאלה הזאת, ועצם העובדה שהחלוקה מסתמנת כנורא ברורה – השמאל מצביע ממלכתי, הימין מצביע לא ממלכתי – ובכן רק העובדה הזאת בלבד עונה על השאלה. שהרי אם היה ממלכתי לא היה עומד במרכזה של המחלוקת הזאת מלכתחילה.אבל נניח לרגע לעם, העם הוא שילטון הרוב העריץ כפי שהנשיא של העם העיד עליו, העם הזה גם בחר בדרך הטרור, כפי שאותו נשיא הצהיר עליו, באופן ממלכתי כמובן. כך שיכול להיות שהעם איננו רלוונטי. מה כן רלוונטי? הדעת נותנת שריבלין עצמו.
בנאומו אתמול ניכר היה שריבלין כואב את הפוליטיזציה של מוסדות ממלכתיים, הנה לנגד עינינו גופים שהיו בלב הקונסנזוס הישראלי כמו צה"ל ובגץ נגררים לתוך הרפש הפוליטי רק כדי שאנשים מסויימים שקוראים להם נתניהו יוכלו לגזור איזה קופון פוליטי מזדמן.
ריבלין כואב את זה באופן ממלכתי, ריבלין כועס על זה באופן ממלכתי, ריבלין הוא המבוגר האחראי שבא לשמור עלינו מעצמנו ומהאיש שבחרנו כראש ממשלה, ריבלין הוא הנביא נטול הפניות שמשקיף על כולנו ורואה בדאגה תהליכים מעוררי חלחלה, ריבלין הוא הסבא הטוב שרואה אותנו הורסים כל חלקה טובה והולכים לעזאזל, ריבלין מודאג, ריבלין ממלכתי, ריבלין בכלל לא פוליטי.
רצה הגורל וכמה שעות לפני שריבלין נשא את הנאום הממלכתי והמרגש הזה – בגץ הממלכתי שמואשם בפוליטיזיציה על לא עוול בכפו פסק להרוס בתים בנתיב האבות. ביניהם גם בתים של 150 מטר שבהם קיים רק מטר אחד בלתי חוקי, וכשאני אומרת בלתי חוקי אני מתכוונת למטר אחד שלא הוכח כאדמת מדינה אבל גם לא הוכח כשייך למישהו אחר.
אפשר היה לחשוב שהאצבע על הדק ההריסה קלה על שופטינו העליונים, אלא שהמציאות מראה אחרת – כשהורים שכולים הגיעו לבגץ ומחו על כך שהגוף הזה מסרב להרוס את בתי המחבלים שרצחו את בני משפחותיהם – כבוד הנשיאה נאור בחרה לעלוב באחת האמהות השכולות באופן בוטה שיצר כותרות וזיעזע את הציבור הישראלי.
אם נוסיף לכך את העובדה שבעשרות מקרים אחרים של בנייה בלתי חוקית (חמורים בהרבה מהמקרה של נתיב האבות) בגץ מיאן להורות על הריסה וגייס חמלה על פני דין – יש לשאול מה הוא הגורם המבדיל בין צו הריסה להעדר צו כזה.
יש לכך תשובה סטטיסטית מובהקת – הבנייה הבלתי חוקית היא נסלחת כשמדובר בבית ערבי. הבנייה הבלתי חוקית איננה נסלחת כשמדובר בבית של מתנחל.
ובכלל נדמה שהשופטת נאור משתעשעת בשבועות האחרונים ב"אווירה של סוף קורס", וחושפת את נטייתו הפוליטית של בגץ באופן כמעט לא זהיר – די אם ניזכר בפיאסקו בו בגץ סירב להכיר בטקס ממלכתי כממלכתי ובשיאו של הפיאסקו – שופט משקר שהוא לא יכול להגיע לטקס כי יש לו שפעת והכלב אכל לו את השיעורים.
אבל בגץ איננו פוליטי, חלילה, זה רק נתניהו שהופך אותו לכזה וזה רק הציבור חסר הבינה העצמונית שהולך אחריו שולל כעדר בהמות. הם הפכו את בגץ לפוליטי וריבלין הממלכתי מודאג מהתופעה. מודאג באופן ממלכתי כמובן.
יכול להיות שריבלין אמר את הדברים הללו בתום לב ומתוך דאגה ממלכתית, סליחה, אמיתית, יכול להיות שהוא איננו בקיא ברזי המהפכה האקטיביסטית של בגץ שהפכה אותו לאט אבל בטוח מאחד הגופים הכי ממלכתיים ונערצים בציבוריות הישראלית לסניף פוליטי של מפלגת שמאל רדיקלית. יכול להיות.
אלא שאז מישהו צריך להסביר את הציטוט הבא – "המהפיכה החוקתית שהוכרזה על ידי נשיא בית המשפט העליון... הייתה בפועל להפיכה שלטונית המסכנת כיום את יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית".
בגץ מסוכן? בגץ מסכן את היסודות המקודשים של הדמוקרטיה? לא זוכרת שנתניהו "המסית" העז להתבטא כך אי פעם. מי כן העז? כבוד הנשיא הממלכתי שלנו, הוא העז, העז ועוד איך.
ואין מדובר כאן בפליטת פה, מדובר בנאום ארוך מאוד בו ריבלין מפרט באופן כמעט מצמרר את השתלטותו של בגץ על המרחב הישראלי, את הנגיסות שהוא נוגס בשאר הרשויות, את האופן שבו הוא הופך את הרשות המחוקקת לוועדת קישוט מיותרת, הוא אפילו מפרט עד כמה הנושא מעסיק אותו, מטריד אותו כבר תקופה ארוכה, ממש מדיר שינה מעיניו.
והטקסט הזה של ריבלין כלכך מנומק (ומשכנע, חייבת לציין) עד שאין אלא להניח שמדובר בתפיסת עולם כוללת ומושרשת אצל האיש, לא בגחמה או פליטת קולמוס.
והנה כי כן אותו אדם שמכנה את הפוליטיזציה של בגץ כסכנה מוחשית לדמוקרטיה הישראלית, אותו אדם שמאשים באופו מנומק מאוד את בגץ בתהליך הזה, טוען לפתע שבגץ הוא גוף יותר ממלכתי משושנה דמארי ומי שגורם לו להצטייר כפוליטי הוא נתניהו. רק נתניהו.
נתניהו המשסה, נתניהו המפלג, נתניהו שהתנגד נחרצות למינויו של ריבלין לנשיא, אם רק נגיד שביבי אשם תפתח דלת הקסמים ואכן מדובר בדלת קסמים מפוארת - נקמה אישית שמוגשת קרה ותקשורת אוהדת שהופכת אותו לסבא ג'פטו אהוב ואהוד. וממלכתי. מי אמר שתי ציפורים ולא קיבל?
ריבלין מנצח פעמיים, הוא יודע את מה שכולם יודעים – מי שיוצא נגד נתניהו הופך לקדוש בספירה התקשורתית שמיד נשכבת על הגב או מכשכשת בזנב או שניהם. הוא מדבר על העדר ממלכתיות ובאותה נשימה ממש גורר את המוסד הממלכתי האחרון אל הרפש הפוליטי. בוכה ויורה. זועק נגד אותו עוול שהוא מבצע בזמן הזעקה, לועג לפוליטיקאים תוך שהוא מבצע תרגיל פוליטי מובהק.
בשיחת בוקר אצל רזי ברקאי עלתה השאלה האם הוא מחפש אהבה או נקמה. לתחושתי מדובר שניהם. רק מה חבל שהמחיר הוא הפיכת מוסד הנשיאות, אחד המוסדות הממלכתיים האחרונים שנשארו לנו, לפוליטי. ועוד עושה זאת בשם הממלכתיות, כמובן, כמובן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם