חוק הטובלרון וההברזות: החוקים שבאמת חייבים
ח"כ שבילה יותר ממחצית זמן מושב הכנסת בחו"ל חייב להביא שוקולד לכל תושב במדינה. כדי לשפר את ישיבות המליאה, יושיבו מדי פעם את סטטיק ובן־אל על כס היו"ר. זמרי פותח בסערה את מושב החורף
האמת שהתגעגענו. מושב הכנסת נפתח השבוע בסערה. ממש בסערה. נדמה שבכנסת אימצו את המשפט המפורסם של קרמבו מהסרט “מבצע סבתא" והתחילו הכי מהר שלהם, רגע לפני שהם מגבירים את הקצב. מה לא היה לנו שם. נאום תוכחה של רובי ריבלין, שלוקה בתסמונת “החיבוק התקשורתי" וזוכה מהאופוזיציה למחמאות מהסוג השמור למנהיגים צפון קוריאנים נבחרים. "נאום החמוצים" של נתניהו, שמוכיח שוב שבכל הנוגע למטבעות לשון קליטים, זהו המנהיג הגדול ביותר שלנו מאז נתניהו של הקדנציה הקודמת.
במוקד פתיחת המושב עמד החוק הצרפתי, שמתנגדיו קוראים לו “חוק ביבי". החוק נועד למנוע חקירות של ראש ממשלה מכהן בעבירות לא חמורות במיוחד, מה שמעלה את השאלה איך יודעים מה העבירה אם לא נפתחה חקירה. אבל עזבו, נו, יש מספיק חפרנים שיספרו לכם למה החוק הזה גרוע/מדהים, ולמה מי שמציע אותו עושה את זה כי הדמוקרטיה חשובה לו/הוא פאשיסט.
אנחנו גם ככה נמצאים באיזה טירוף חקיקה על־זמני, ובכל פעם שרוצים לציין כמה ח"כ מסוים הוא “פרלמנטר מצוין", מיד מציינים שהוא אחראי להעברת 873,284 חוקים. כאילו ניג'וס לאזרח ולספר החוקים הוא המדד למצוינות פרלמנטרית. אבל איך אומרים, אם אתה לא יכול לנצח אותם, חוקק חוק שמחייב אותם להצטרף אליך. או כדברי הפסוק המופלא שהמצאתי מישעיהו ג', “ויחוקקו חוקיך, כי אתה בחרתם להיות נודניקים". לכן אני מעונין להקדיש את טור פתיחת מושב החורף שלי לטרפת החקיקה, ולהציע עוד כמה חוקים שיהפכו את הפוליטיקה הישראלית לטובה יותר, או מצחיקה יותר, או לפחות דוד ביטן יותר.
חוק הטובלרון: בכל סיום מושב כנסת מתפרסמת רשימת הח"כים שבילו את מספר הימים הגדול ביותר בניכר. לפעמים נדמה שחברי כנסת ישראל לא כל כך בטוחים שהפרויקט הזה כאן כדי להישאר: נראה שהם מנצלים את הזמן לייצר קשרים בכל העולם, כדי שיהיה להם לאן לברוח. חוק הטובלרון קובע בהתאם שח"כ שבילה יותר ממחצית מזמן מושב הכנסת בחו"ל חייב להביא שוקולד לכל תושב במדינה. שיהיה בהצלחה, ציפי.
חוק החקקת: חבר כנסת שמגיש הצעת חוק בידיעה שאי אפשר לאכוף את החוק ייאלץ לאכוף אותו בעצמו.
חוק ההפך: האמת? מתחיל להימאס לי שחברי כנסת אומרים דבר אחד ואחרי כמה חודשים או שנים הם אומרים בדיוק ההפך. אני יודע שזו פוליטיקה, וסביר להניח שאי אפשר להיפטר מהרעה החולה הזאת, אבל לפי הצעת החוק שלי כל חבר כנסת שיעשה זאת ייאלץ להוריד פריט לבוש אחד בתמורה. מזל שלא חוקקו את החוק הזה עד עכשיו, כי יש כמה חברי כנסת שהיו סובלים מקור עז במושב החורף הזה.
חוק ההברזות: הח"כ שמשתתף הכי מעט בדיוני המליאה לא יצא לחופשה לאחר תום המושב. כן, אני מדבר אליך יאיר.
חוק הריאיון הקשוח: פעם במושב יחויב כל ראש מפלגה להעניק ריאיון לכלי התקשורת או לאיש התקשורת שנחשב למתנגד האידיאולוגי הכי גדול שלו. נכון שכיף לראות את ביבי בפייסבוק, אבל יעניין הרבה יותר לראות אותו הולך מכות עם דרוקר מדי פעם, ואת יאיר לפיד הולך מכות עם, אוקיי, אין לי רעיון ליריב אידיאולוגי אמיתי של יאיר לפיד.
חוק תוכניות הבוקר: ח"כ שמופיע מעל 30 פעם באותה תוכנית בוקר במושב כנסת אחד צריך להיכלל ברשימת המנחים של התוכנית. כן, אני מדבר על דוד ביטן מהתוכנית אורלי, גיא ודוד.
חוק טלי פלוסקוב: אם אחרי שנתיים בתפקיד חבר/ת כנסת, חמישה מתוך כל עשרה אנשים אקראיים שעצרתי ברחוב לא מכירים את השם שלך - אתה מוחלף בבא בתור ברשימה. עם כל הכבוד, הכנסת היא לא מקום לביישנים. לא אישי, טלי.
חוק הניסיון האישי: האמת, אין טוב מניסיון אישי כדי להבין טוב יותר את הציבור. לכן עם אחריות גדולה צריך להגיע גם ניג'וס גדול. ההצעה פשוטה: כל ח"כ יצטרך להתנסות במשהו מבאס בתחום האחריות שלו במהלך חודש שלם. ישראל כץ ייסע רק בתחבורה ציבורית, ליצמן ינסה לקבוע תור ל־MRI בלי פרוטקציות, שר הרווחה יגור חודש בדירה של עמידר ושר התקשורת יצטרך לצפות בכל העונות המוקלטות של “אולפן שישי". אין חכם כבעל ניסיון. עכשיו רק צריך לראות מה עושים עם שר הביטחון.
חוק המחמאות המאוסות: נמאס לי לשמוע מחברי האופוזיציה שלממשלה יש שר תחבורה מצוין שבונה מלא כבישים ומפתח את התשתיות. הגיע הזמן שנלמד לפרגן זה לזה, קואליציה כאופוזיציה. ההצעה שלי היא שבכל מחמאה לצד השני תוכלו להשתמש עד עשר פעמים. באופוזיציה יצטרכו להתחיל לחשוב על משהו אחר לפרגן לו חוץ מישראל כץ. בקואליציה יצטרכו להפסיק לומר שזהבה גלאון היא “פרלמנטרית מצוינת", ולחשוב על חלופות מציאותיות יותר.
חוק היושב ראש המגניב: סבבה שתפקיד יו"ר הכנסת הוא חשוב, אבל בואו נודה, יולי אדלשטיין לא מספק את הסחורה. אני לא אומר לפטר אותו לגמרי, אבל למה לא להעתיק מהבורסה בניו־יורק, שם נותנים בכל פעם לסלב אחר לפתוח את יום המסחר? יהיה נחמד אם גם אצלנו פעם בשבוע מישהו מגניב ינהל את ישיבות המליאה. רק תדמיינו את השר זאב אלקין מקבל אזהרה שנייה כי הוא מפריע, מסטטיק ובן אל.
ראש האופוזיציה החדש של ישראל, רובי ריבלין, נתן השבוע את אחד מהנאומים הפוליטיים ביותר הזכורים לי מנשיא כלשהו. נדמה שאפילו שמעון פרס, יריב אידיאולוגי גדול יותר לנתניהו מריבלין, לא הרשה לעצמו לבעוט כך במושג הממלכתיות.
אבל עם כל הכבוד, אל למישהו מאיתנו להיות מופתע מדבריו של ריבלין. ממי שרץ למצלמות הבינלאומיות רגע אחרי הרצח בדומא, וכינס את כל עם ישראל תחת הכותרת “בני עמי בחרו בטרור", אי אפשר לצפות לאחריות.
בתפקידו הציבורי האחרון ריבלין עושה הכול כדי לקבל את החיבוק התקשורתי הידוע שגם אנשים כמו שרון ואולמרט מכרו הכול למענו בסוף דרכם. ועם כל הביקורת שיש על נתניהו בחוגי הימין, צריך לתת לו קרדיט לפחות על זה שהוא לא הפך את עורו (בינתיים) בשביל אותו חיבוק.
אקו"ם