המעבר המאוחר לשעון חורף: כפייה חילונית
באופן כללי שעון הקיץ אינו עניין דתי, אך השבועיים האחרונים שלו הם כפייה חילונית
את שעון הקיץ המציא המדען והמדינאי האגדי בנג'מין פרנקלין. כשהיה פרנקלין שגריר ארה"ב בצרפת, הציע להעיר ביריות תותחים את כל תושבי פריז שעה מוקדם יותר כדי לחסוך בנרות. לפי חישוביו, צעד כזה היה חוסך בכל שנה כמעט אלפיים טון שעווה. למעשה הונהג שעון קיץ רק בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כדי לחסוך בפחם לתאורה ולהפנותו למאמץ המלחמתי.
בישראל הונהג ובוטל שעון הקיץ לסירוגין. בשנת 1980 כפה בג"ץ על הממשלה להנהיג שעון קיץ, אך הכנסת מיהרה לקבוע בחוק שלממשלה יש זכות לא להנהיג שעון קיץ, ובתקופה ההיא בג"ץ עדיין נהג כבוד בחוק ובמילותיו.
בשנת 1999 הציל שעון החורף, בחסדי בורא עולם, את חייהם של אזרחים ישראלים רבים. שלושה מחבלים פלסטינים נהגו בשתי מכוניות עמוסות חומרי נפץ, בדרכם לחיפה ולטבריה. המכוניות התפוצצו בבת אחת באמצע הדרך, ורק המחבלים נהרגו. התברר שהפצצות הופעלו מרחוק, בשעה מסוימת שנקבעה מראש. המפעילים היו בעזה, שבה עדיין נהג שעון קיץ, בעוד הנהגים כיוונו את השעונים לזמן ישראל, שכבר היה שעון חורף. על כך הוענק למחבלים "פרס דרווין", שהוא אות הוקרה בינלאומי לאנשים ששיפרו את מאגר הגֶנים של האנושות על ידי כך שסילקו ממנו את עצמם.
גדעון סער. שעון הקיץ הפך משום מה לסמל המאבק הדתי־חילוני בישראל.
צילום: אבישג שאר ישוב
בשנת 2013 האריך שר הפנים גדעון סער את שעון הקיץ בישראל, כך שהוא נוהג כיום במשך רוב ימי השנה, ממרץ ועד אוקטובר. ההצדקה המקובלת לשעון הקיץ היא חיסכון באנרגיה: כשהשמש זורחת מוקדם עדיף להקדים את השעון, וכך לחסוך את הצורך בתאורה אחר הצהריים. הבעיה היחידה בנימוק הזה היא שכנראה איננו נכון. כיום תאורה היא זולה, ומנגד מזגנים הם יקרים. במקום לכבות את המזגן בשש בערב מכבים אותו בשבע, וכך שעון הקיץ מביא דווקא לבזבוז חשמל.
בין השנים 2006-2004 הונהג שעון קיץ רק בחלק מהמחוזות של מדינת אינדיאנה בארה"ב. שני חוקרים, מתיו קוצ'ן ולורה גראנט, בדקו שמונה מיליון חשבונות חשמל של צרכנים באינדיאנה, והגיעו למסקנה שבאזורי שעון הקיץ צרכו בממוצע אחוז אחד יותר חשמל. כפי שאומר גם השכל הישר, שעון הקיץ לא חוסך כלום.
הבעיה היא, שהשכל הישר הרבה פחות שכיח בארצנו מאשר הנטייה לריב. שעון הקיץ הפך משום מה לסמל המאבק הדתי־חילוני בישראל. שעון קיץ בתשרי ובניסן באמת מקשה את החיים לשומרי מצוות: ליל הסדר מתאחר והילדים נרדמים; הצום ביום הכיפורים מחולק באופן פחות נוח; חצות הלילה מתאחר לאומרי סליחות. אך אלו אינם נימוקים מכריעים, אלא נימוקים של נוחות, והם צריכים להיות נידונים לצד נימוקי נוחות אחרים: מצד אחד, עובדי ההיי־טק נהנים לצאת הביתה ולראות בדרך שמש ולא כוכבים; מצד שני, בקיץ הילדים מסרבים ללכת לישון כי השמש לא שוקעת, ובסתיו הילדים צריכים לקום בחושך, כי השמש עדיין לא זרחה.
מעבר לשיקולי נוחות, יש מחקרים שמלמדים שהזמנים הכי בעייתיים הם מיד אחרי החלפת השעון: העייפות והבלבול מעלים אז את שיעור התקפי הלב ותאונות הדרכים. אך בסופו של דבר, כנראה צדק אורי אליצור ז"ל, שאמר שהפולמוס סביב שעון קיץ הוא בעצם ויכוח בין משכימי קום לבין המאחרים להתעורר. כיוון שמרבית עיתונאי ישראל אינם נחפזים בבקרים להעיר את השחר, אפשר להבין מנין נובעת עמדתם בפולמוס הזה. כיוון שאני לא זוכר מתי התעוררתי ביום חול אחרי שש בבוקר, אפשר להבין גם מנין נובעת עמדתי. אני לא סובל את שעון הקיץ, והעמדה הזו קשורה בתכונות האופי שלי יותר מאשר באמונתי הדתית.
כל זה נכון, מלבד נקודה אחת. מרוב להט להראות לדתיים מה זה, האריכו את שעון הקיץ עד לחורף. שעון קיץ בסוף אוקטובר כבר יוצר לשומרי מצוות בעיה של ממש. ברוב בתי הכנסת, מניין התפילה הראשון מתחיל בשש בבוקר, ובימים שני וחמישי - עוד יותר מוקדם. בשבועיים האחרונים של אוקטובר, אי אפשר לברך על טלית ותפילין בשעה הזו. לצאת מהבית כשהשמיים שחורים - מילא; אבל זמן הברכה מעורר בעיה הלכתית אמיתית.
חִשבו על אדם דתי, אולי עובד מדינה, שצריך להתייצב לעבודתו בשמונה בבוקר. המדינה דורשת ממנו להגיע למשרד בזמן; במקביל, המדינה משבשת באופן מלאכותי את השעון, כך שאם ברצונו לשמור על עבודתו, קשה לו מאוד להניח תפילין כהלכה. כאן כבר אין מדובר בנוחות גרידא. המאבק על שעון הקיץ נוהל לאורך השנים באופן מטופש בידי נציגי הציבור הדתי, שהפכו שאלה טכנית לדגל. חלף זאת, צריך לומר את האמת: במשך שישה חודשים וחצי שעון הקיץ מעצבן, אבל אינו עניין דתי. בשבועיים האחרונים שלו, שעון הקיץ הוא כפייה חילונית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם