הימין היהיר מחמיץ את הנשיא ריבלין
הימין חייב להתעשת ולהסתייע בריבלין במאבק בהפיכה השיפוטית ולא לתקוף אותו. יום אחד עוד נסתכל בערגה בממשלה עם הבסיס הכי ימני שהיה כאן כאשר לצידה נשיא ימני ונצטער על ההזדמנות שהוחמצה. כמה חבל
בחירתו של ראובן ריבלין לנשיא ה-10 של ישראל, היה מאורע משמח מאוד עבור המחנה הלאומי. די היה לנו מהנשיא פרס שהסתובב בעולם ועשה נפשות לעמדות השמאל, תוך שהוא מצפצף על חובתו לייצג את עמדות הממשלה בנושאים מדיניים. עבורי כתומך ליכוד, העובדה שחלק מחברי הכנסת של הליכוד בחרו, ככל הנראה, להצביע בעד מועמדי השמאל רק בגלל חשבונות אישיים עם ריבלין, תוך שהם מפקירים את האינטרס הלאומי, נתפסה כבגידה במצביעים.ריבלין הוא איש ארץ ישראל השלמה והצהיר גם כנשיא שהוא תומך בסיפוח שטחי יו"ש לישראל. הוא מראשי המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי ונחשב מחריפי מבקריו של אהרון ברק. בעמדותיו המדיניות, הנשיא נמצא ימינה מנתניהו, התומך ב"פתרון שתי המדינות" (ראש הממשלה ציין זאת גם אחרי בחירת טראמפ) ולא קידם אף יוזמה נגד האקטיביזם השיפוטי כדי להגן על הדמוקרטיה והכנסת.
אז איך זה שריבלין חטף מהימין ביקורת קשה ומתוייג כשמאלן בעוד נתניהו יוצא נקי מביקורת ימנית? האם אלו רק הבדלים רטוריים, המייצרים מסך עשן עבור חלק מהציבור? האם לפנינו קמפיין מתוזמר שהוא כולו פוליטי נגד הנשיא? צריך להודות שריבלין הרוויח ביושר חלק מהביקורת שהוטחה בו: נשיא לא יכול לומר "בני עמי בחרו בטרור" באופן שנתפס כהאשמה גורפת ומכלילה (אחרי הפיגוע הנורא בדומא), כאשר אין אפילו כתב אישום בנושא וגם לו היה, אסור היה על הנשיא להכליל.
כמי שבחר במאבק בגזענות כדגל בנשיאותו, מתחייב היה שעיקר חיצי הביקורת שלו יופנו נגד המנהיגות הערבית בתוך ישראל ובראשות האש"פית שעוסקות בהסתה לטרור והן המכשול הבלעדי לדו קיום. אם יש גזענות בקרב היהודים, הרי שהיא לא מובלת על ידי מוסדות המדינה והיקפה בטל בשישים ביחס להיקפה בצד הערבי. כאן ריבלין נכשל לצערי בענק וקומם עליו בצדק אזרחים רבים. הייתי רוצה לראות את הנשיא עוסק יותר בעליה, ובמאבק בדה לגיטימציה וההסתה הנוראה שהשמאל הקיצוני מוביל נגד מתיישבי יו"ש. גם זה לא ממלכתי, כבוד הנשיא.
ועדיין, עם כל הביקורת המוצדקת, ימני יותר מריבלין מעולם לא ישב בבית הנשיא. שימו לדברים המדהימים שאמר הנשיא בנאומו האחרון בכנסת, דברים שהתקשורת הממסדית ניסתה לטאטא מהשיח הציבורי תוך שהיא מתמקדת רק בביקורת על נתניהו:
"יקיריי, לפני כעשור עמדתי לפני אחד מענקי המשפט הישראלי לדורותיהם, אהרון ברק והתרעתי שההכרזה על המהפכה החוקתית הייתה למעשה הכרזה על הפיכה. אמרתי לו אז, ואני מצטט: "כל הגדרה שמפרה את האיזון, כל מעשה שמבטא או אפילו רק מסמל, זליגה לתחומה של רשות אחרת, מחוללים מציאות של "דמוקרטיה כאוטית", של תוהו ובוהו מערכתי ומסוכן... אני מוצא בתהליך זה "הפיכה של ממש", שכן אמרתי אז, כפי שלמדנו כולנו, מהפכה מתרחשת מלמטה, בהתקוממות עממית אשר מטפסת ומשפיעה על הצמרת. ואילו כאן, גמרה אומר הצמרת עצמה, לבלבל את היוצרות בתוכה." כך אמרתי אז, ועודני מחזיק בעמדה זו".
ביקורת כה בוטה והאשמה כה חריפה נגד העליון והאקטיביזם השיפוטי לא נשמעה מעולם מפי אישיות כה בכירה בכנסת ישראל, אל מול פניה של נשיאת העליון שישבה ביציע האורחים. רק דמיינו שדברים אלו היה אומר נתניהו, איך היו מתנפלים עליו מכל עבר. המדינה הייתה רועדת ואהרון ברק היה מציע לרמטכ"ל לשלוח טנקים לבלפור. אבל ריבלין לא מצמץ ובהמשך נאומו, לצד הביקורת (המוצדקת לטעמי) של הנשיא על אובדן הממלכתיות, הוא מאיץ בכנסת ובשרת המשפטים (הזוכה ממנו לשבחים) לבצע "שינויים מערכתיים, לעיתים דרמטיים ומתחייבים", או להבנתי – לחוקק את חוק יסוד החקיקה ולהגביל את כוחו של בית המשפט העליון. איך, לכל הרוחות, האנשים שאנחנו שלחנו לכנסת לא מקדמים דברים אלו ומסתייעים בנשיא כבן ברית לביטול ההפיכה בשיפוטית של ברק?! אותו אתם מגנים?! האם החשבונות הפוליטיים חזקים מטובת המדינה?מהאידיאולוגיה? מהדרך? ובכלל, מישהו יודע מה דרכה האידאולוגית של אותה מקהלה קטנה ואוטומטית חברי כנסת בודדים? (שימו לב, רוב חברי הליכוד והשרים לא ביקרו את הנשיא).
נכון, הנשיא הזהיר מהפיכה נגדית להפיכה של ברק. אני משוכנע שהוא הגזים: מעבר לסתם רטוריקה לא קרה דבר. אלו מוסדות כה חזקים שכל שינוי קטן מצריך מאמץ אדיר שכלל לא התרחש. דווקא בשל כך צריך לגייס את כל הכוחות בימין ולהפסיק את הירי הטיפשי בתוך הנגמ"ש.
לנשיא ריבלין מעמד ציבורי יוצא דופן, הוא יכול לסלול ציבורית את הדרך עבור כחלון לתמיכה ביוזמות חקיקה שמרניות, לגייס חלק מהתקשורת וחלק מהצמרת המשפטית שגם היא סולדת מההפיכה הלא חוקית של פרופ' אהרון ברק. הימין חייב להתעשת ולהסתייע בריבלין במאבק בהפיכה השיפוטית ולא לתקוף אותו. כבר כתבתי כאן בהקשר אחר על חטא היוהרה בימין. לצערי, הוא שוב חוזר בדמות העדפת חשבונות אישיים על פני קידום אידיאולוגיה. נכון, ריבלין לא מושלם, אבל מי כן? יום אחד עוד נסתכל בערגה בממשלה עם הבסיס הכי ימני שהיה כאן כאשר לצידה נשיא ימני ונצטער על ההזדמנות שהוחמצה. כמה חבל.
אקו"ם