שוברים שתיקה נאבקים על המשך תרבות השקר
ב'שוברים שתיקה' לא נאבקו השבוע על האמת, אלא על המשך תרבות השקר וההשמצה. הם לא נלחמים למען דין יששכרוף - הם מחביאים ומקריבים אותו כדי להציל את מפעל חייהם
זר שהיה נוחת כאן השבוע, היה חושב שהשתגענו. נסו להסביר לחבר אמריקני מה קרה כאן. אם תצליחו, הוא יחשוב שירדנו מהפסים. ארגון שמאל שמנסה להוכיח באותות ובמופתים שאחד מבכיריו, הדובר שלו, אכן הכה באכזריות עציר ערבי. הפרקליטות שניקתה אותו מכל אשם הפכה להיות אויבת האמת והצדק. הוא מצדו הישיר מבט למצלמה רגע אחרי שנוקה, הציג את ידיו בגאווה והכריז: "הידיים האלה דפקו מכות לפלסטיני בשטחים".
צו שמונה הוכרז בשמאל הרדיקלי. כל תעשיית "זכויות האדם" התגייסה להסביר שהדובר של 'שוברים שתיקה' אכן אלים. 'בצלם' חיפשו סרטונים מתחת לאדמה, עיתון 'הארץ' פתח בקמפיין מתוזמר, פרקליט הצמרת מיכאל ספרד נשלח לתקשורת, טליה ששון גויסה, זהבה גלאון צייצה, ח"כ זנדברג זעקה וגם אלדד יניב הצטרף לחבורה הצוהלת. אנחנו מתעללים בפלסטינים, הצהירו. באלה הידיים, תאמינו לנו. את מי הם לא השמיצו. הפרקליטות, שרת המשפטים, המשטרה, שי ניצן - כל מערכת "שלטון החוק" הפכה להיות האויבת, הרודפת והמסלפת. אם זה היה הפוך, הם כבר היו מכריזים על קץ הדמוקרטיה וזועקים על הימין הפשיסטי.
דין יששכרוף. שקרן קטן וחכם לא גדול.
צילום מסך: ערוץ היוטיוב של הקול היהודי
בהמשך פרסמו סרטון וטענו שהנה, זו ההוכחה שיששכרוף אכן הכה פלסטיני. צפיתי בסרטון ארבע פעמים ולא ראיתי בדל אלימות. האם הייתה אלימות? אולי, אבל זה לא מופיע בסרטון, אפילו לא ברמז. בשמאל התהדרו בסרטון הזה, כי אחרי הכול, מה יותר הגיוני מארגון שמאל שמפרסם תיעוד של הדובר שלו מחייך כשהוא מוביל ערבי אזוק, רגע אחרי שהכה אותו באופן פראי, לטענתו. עולם הפוך ראיתי. מעניין אם המממנים באירופה יודעים לאן הולכים סכומי הכסף שהם מעניקים לארגון.
מה שעשו השבוע כל הנאורים - לגונן בגופם על אדם אלים - הוא לא ייאמן. דוד הנחלאווי, החייל שתועד מאיים ומקלל ערבים שתקפו אותו בחברון, היה מת לגיבוי כזה. גם אלאור אזריה היה שמח לבדל מההישכבות על הגדר שזוכה לה עכשיו יששכרוף. מתברר שכל מה שצריך לעשות כדי לזכות באהדת חבורת הזכויות זה פשוט להסיר כל שמץ אנושיות ואחריות אישית, ולזרוק הכול על "הכיבוש". מדהים.
השבוע נוכחנו לראות מה מוכנים לעשות ב'שוברים שתיקה' כדי להציל את הארגון: לרמוס את היחיד, גם כשהוא משלהם. דין יששכרוף הוחבא מהר מאוד מעין המצלמה. הוא נמצא במוקד סערה שהוא בגמלוניותו הכניס את עצמו אליה, סערה שמשדרת מצוקה. אפילו הוריו נזעקו השבוע וביקשו להפסיק את מחול השדים סביב בנם.
לורה קם, אמו של יששכרוף. חייבים בכל מחיר להוכיח שהוא אלים.
צילום: בועז ארד, ברלין
העניין הוא שחבריו של יששכרוף ב'שוברים שתיקה' חייבים בכל מחיר להוכיח שהוא אלים (ואחר כך, תנו לי לנחש, ידיחו אותו בשקט מתפקידו), כי אם לא - תתערער האמינות של הארגון. או אלים או שקרן. "תביאו לנו עדות אחת שקרית", הפצירו בארגון במשך שנים, במעין "נראה אתכם" אופייני. הנה, יש עדות, ולא סתם עדות - עדות של הדובר שלהם. 'שוברים שתיקה' מנהלים קרב מרשים מאוד תחת הכותרת רדיפה פוליטית. אבל הקרב ההירואי שהם מנהלים הוא לא על האמת, אלא על המשך תרבות השקר וההשמצה של הארגון שלהם. הם גם לא נלחמים למען דין, הם נלחמים על הגב שלו כדי להציל את מפעל חייהם. מקריבים את היחיד למען הארגון.
אני, אגב, מנחשת שיששכרוף אינו סדיסט. הוא בעיקר שקרן קטן וחכם לא גדול. הוא התרברב באלימות מוגזמת, אבל בחקירה שלו בפרקליטות הודה ש"הפעיל כוח נדרש". זה הגיוני מאוד, בהתחשב במצב ששרר באותו יום שישי בחברון - יידוי אבנים והתנגדות למעצר, בהתחשב במה שכן מצליחים לראות בסרטון ובעדויות חבריו. דין פשוט רץ לספר לחבר'ה. הוא העיד על מכות קשות, על אדישות המפקדים, על דם וגרירה. הוא ראה שזה בדיוק מה שרוצים לשמוע שם ב'שוברים שתיקה', והעצים את הסיטואציה. כן, זה כל כך קל.
אבל הסיפור הוא לא דין יששכרוף, הסיפור הוא 'שוברים שתיקה' ותעשיית השקרים. הסיפור הוא לא הש"ג אלא הראש: אבנר גבריהו המנכ"ל, יהודה שאול המייסד, ומיכאל ספרד שמנווט. בקלות רבה הפכה הפעלת "הכוח הנדרש" למעשה זוועה, והמעצר ההגיוני והצודק של זורק אבנים לפשע מלחמה בשירות שונאי ישראל. 'שוברים שתיקה' מסתובבים בכל העולם, בפורומים העוינים ביותר לישראל, מצוידים בעדויות כאלה ומדווחים לדו"ח גולדסטון וצ'אבס. עדויות מוגזמות, מנופחות, חלולות ומנותקות הקשר. הם יודעים למה. אגב, רוב העדויות של הארגון אנונימיות. תארו לכם עוד כמה דין יששכרופים מסתתרים שם.
לטובת תרבות השקר וההגזמה ולמען השחרת ישראל, דורכים ב'שוברים שתיקה' גם על ערך הרעות והחברות. לכן בכל עדות שיש בה פנים גלויות, מתפוצץ הר געש בציבוריות הישראלית. אתה לא הולך ומלכלך מול כל העולם על החברים שאיתם לחמת כתף אל כתף. זה לא אתי, ובעיקר לא חברי. מכאן עוצמת הלהבות והכעס מול יששכרוף.
ארוכה הדרך לתקשורת
ראוי להקדיש גם כמה מילים לתקשורת הישראלית. השותפים הטבעיים של 'שוברים שתיקה' במערכות החדשות הגדולות התגייסו השבוע מרצון. בהרבה סימפתיה, אמפתיה ומטרות אידאולוגיות דומות, סייעו שם לארגון בכל טענותיו נגד הפרקליטות ונתנו עדיפות לחומרים שהפיץ. כמה שהם רצו להוכיח שהפרקליטות טעתה ושהארגון צודק וטהור.
השיא הראשון היה כשסרטון ה"חשיפה" של 'שוברים שתיקה' פתח מהדורות, אף שלא היה בו כלום ושום דבר. השיא השני הוא בעוצמת התחקיר. מדוע לא הגיעה התקשורת בעצמה אל החיילים שהיו בצוות של דין? מדוע ארגון חברה אזרחית היה צריך לעשות את זה? איך יכול להיות שדווקא כשמדובר בערבים המתפרעים הצליחו בתקשורת להגיע אליהם ולראיין אותם, אפילו בלב חברון?
המקרה הזה מוכיח לנו כמה ארוכה הדרך, וכמה עבודה עוד יש למחנה הלאומי בתחום תקשורת המיינסטרים.
אקו"ם