חיות, תני לממשלה לעשות את שלה, ועשי את שלך
כמי שמוטרדת מהפוליטיזציה של המערכת המשפטית, חוק ההסדרה הוא הזדמנות בעבור הנשיאה חיות לנקות את השולחן מעתירות פוליטיות ולהרים את מעמדו של בג"ץ
לא פחות מ־60 עותרים הטילו את כל אילי הניגוח שלהם כדי לקעקע את אחד החוקים החשובים ביותר שהעבירה הממשלה הנוכחית
- חוק ההסדרה. כמעט כל ארגון שמאל שמחזיק מעצמו, רדיקלי יותר או פחות, הצטרף למתקפה. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות יודעת היטב שמערכת היחסים בינה לבין הימין בישראל תושפע מהתנהלותה בתיק הזה, יותר מכל פעולה אחרת שתעשה או שלא תעשה.
מדוע חוק ההסדרה חיוני כל כך למחנה הלאומי? מעבר לפתרון של עוול ארוך שנים, הכרוך בעינוי דין לאלפי משפחות החיות בפחד ובחרדה מאימת כף הבולדוזר ולסיום עידן התמונות הפוצעות של שוטרים בשחור גוררים נערות - החוק הזה אמור לסיים סוף סוף את מלחמת החפירות האינסופית שבין הרשות המבצעת לרשות השופטת.
חוק ההסדרה הוא הרבה יותר מעוד חוק. הוא הסיכוי האחרון לנקות את שולחן בית המשפט העליון מהררי עתירות פוליטיות שגרמו לפיחות עצום במעמדו, והפכו אותו מגוף ממלכתי בלב הקונצנזוס לעוד שחקן שנוי במחלוקת בזירה הציבורית. ככזה, הוא בראש ובראשונה אינטרס עליון של חיות, הזדמנות בלתי חוזרת שלה להשיב את המוסד שבראשו היא עומדת לימי זוהרו, ממש להחזיר עטרה ליושנה. לכן ההחלטה שלה השבוע להוציא צו על תנאי נגד החוק בהיעדר כל צורך מעשי בצו הזה - שכן יישומו הוקפא ממילא במצוות היועמ"ש עד לאחר ההכרעה בבג"ץ - בעייתית מאוד.
חיות עצמה מוטרדת מסכנת הפוליטיזציה של המערכת המשפטית. בשבוע שעבר שלחה מכתב בהול לנשיאי בתי המשפט בעקבות תוכנית 'עובדה' שעסקה בוועדה למינוי שופטים. מי שמכיר מקרוב את מנגנון מינוי השופטים יודע שתחקיר 'עובדה' נגע רק בקצף שעל פני המים. הברית שבין ראש לשכת עורכי הדין אפי נווה לשרת המשפטים איילת שקד היא חדשות דאשתקד, ואילו במנגנון המעניין של בדיקת המועמדים הכתבה לא התחילה אפילו לעסוק.
אולם גם ההצגה הפומבית של המוכר והידוע הטרידה את חיות מאוד. לשכת עורכי הדין אמורה לדעתה להיות מונחית "משיקולים מקצועיים בבחירת המועמדים האיכותיים ביותר לתפקיד", וככזו אמורה ליישר קו עם השופטים, שהם כמובן מלאכים בעלי כנפיים המונחים משיקולים מקצועיים בלבד. את ברית נווה־שקד הציגה חיות כ"סכנה לקידום אג'נדה פוליטית", ובהמשך מתחה ביקורת גם על שופטים המנהלים לובינג אישי לקידומם במערכת.
גם אני הקטן סבור ששיפוט דורש סט רחב של כישורים ויכולות, ולכן שופט שאמור לעסוק באינספור דילמות חיים יומיומיות לא אמור להיבחר רק על סמך הערכת פסיקותיו בנוגע לעתידם של אזורי לב הארץ וחיזוקה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אבל מה שחיות לא רואה, או לא רוצה לראות, הוא התרומה שלה ושל חבריה למצב שנוצר. את לא רוצה פוליטיזציה של המינויים? בבקשה, אל תתערבי בנושאים מדיניים או פוליטיים שנויים במחלוקת. בסופו של יום המשוואה פשוטה מאוד: תני לממשלה לעשות את שלה, והממשלה תיתן לך לעשות את שלך. שקט ייענה בשקט. כיבוד גבולות יענה בכיבוד גבולות.
פרוטוקול הדיון בוועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה ביו"ש הוא שיעורי בית מאלפים לעוסקים במגזר השלישי. איזו מלחמה נתן שם עו"ד שלומי זכריה, נציג הפלסטינים מארגון 'יש דין', רק לקנא בנחישות ובמסירות הנפש. יותר מעשור הצליחו הוא וחבריו לתקוע את הפעלת מתקן טיהור השפכים בעפרה. אף אחד לא יכול כבר לספור כמה מיליוני ליטרים של ביוב זיהמו בשנים הללו את הנחלים וחלחלו אל אקוויפר ההר. זכריה המשיך לנהל מאבק הירואי עד הכדור האחרון, גם כשרוח המפקד השתנתה. איזה טיעון הוא לא שלף בדיון האחרון: אפשר לטהר את השפכים בנחל אוג או בבית־אל, טיהור שפכים על ידי הכובש מנוגד לדין הבינלאומי, הפעלת המתקן תעודד עבריינות בנייה. עד שלא השתיקו אותו הוא לא שתק.
יו"ר הוועדה הסביר לו בסבלנות שהחלופות שהוא מציע פוגעות באינטרסים של הפלסטינים: שהובלת השפכים למתקנים קיימים אחרים תדרוש הפקעה של הרבה יותר קרקעות פרטיות; שהתהליך ייקח המון שנים שבהן השטח - שעליו גרים גם יהודים וגם פלסטינים - ימשיך להיות מזוהם; שהעלויות יהיו אסטרונומיות; שהחלופה בלתי אפשרית מכיוון שהמתקנים האחרים נמצאים בקצה יכולת הקיבולת שלהם. את זכריה כל זה לא עניין. אולי מפני שהמט"ש הפך מזמן לסמל, שלא לומר חלק ממורשת הקרב של 'יש דין', הוא הרי יושב למרגלות ההצלחה המשפטית הכי גדולה ומענגת שלהם - היישוב עמונה שהוחרב וחזר להיות הר טרשים שומם וקירח.
אבל המט"ש שננטש הפך לסמל גם בעבור פעילי התיישבות. סגן השר אלי בן־דהן נרתם בכל מאודו למאמץ, ויחד עם ח"כ מוטי יוגב הובילו 'שמירה אישית' על התיק, עד שאושר סוף סוף. מוועדת ההתנגדויות הוא עבר ליועץ המשפטי של אוגדת איו"ש, ולאחר שהאישור המיוחל התקבל הגיעה החתימה הסופית של ראש המנהל האזרחי, תא"ל בן־חור אחוות. הציוד האלקטרוני שאמור להפעיל את הטכנולוגיה במט"ש יושב שנים במכולה של מועצת בנימין. עכשיו סוף סוף יבואו המומחים, יוציאו אותו מהבוידעם, ישמישו את המתקן ויחזירו את האזור להיות מה שהוא אמור להיות: טבע נקי וצלול.
"אין מצב בישראל שרחוב יהיה סגור לנשים. אין דבר כזה, לא היה ולא יהיה". המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון מלצר החליט ללכת עד הסוף בפרשת שלטי הצניעות של קיצוני בית־שמש. מדובר בשלטי ענק האוסרים על נשים להיכנס לרחובות שבהם נמצאים בתי כנסת או ישיבות. בית המשפט הורה על הסרתם, אולם כל פעולה כזו מלווה בהפרות סדר, תקיפת ניידות משטרה ומאבקים אלימים. זה גם לא עוזר, שכן הם נתלים שוב ושוב, ונשים שעוברות ברחובות הללו סופגות קללות, יריקות ואף יידויי אבנים.
השופטים מלצר, מינץ ושהם רמזו לראש העיר משה אבוטבול שהוא עלול להיות מואשם ב'ביזיון בית המשפט', עד כדי מעצר אם לא ינקוט את כל הפעולות הנדרשות למיגור התופעה. "זה יהיה הצעד הבא", הזהירו אותו. "מצדי שלאחר הורדת השלטים המשטרה תשב שם יום ולילה", רעם מלצר, "שיביאו גדוד של שוטרים. דבר כזה לא יהיה, פשוט לא יהיה".
שימו לב לתגובה המוזרה של אבוטבול, שהביע תמיכה בהשארת השלטים: "השלטים קיבלו תדמית אידיאולוגית. הם חשובים אידאולוגיית לאנשים שגרים שם. גם אני גר בשכונה חרדית. להרים יד זה פסול ומגונה, כשפגעו באישה הגעתי לביתה עם זר פרחים להתנצל בשם התורה והיהדות. פניתי לשר ומפכ"ל המשטרה, המשימה כרוכה גם בסכנת חיים, פקחים קיבלו מכות, הפכו טנדרים וניידות משטרה, ביקשתי מהמשטרה לקחת את המטלה עליהם. אני מצווה גם על שלום עובדי העירייה". כעת הכול מובן, כשהמנהיגות רופסת ולא מגלה נחרצות בהגנה על התושבים, לא פלא שפורעי חוק חוגגים.
אקו"ם