ראשי » חדשות » דעות

מסורתיים זה המיינסטרים הישראלי החדש

בחברה הישראלית נוצר מרכז כובד חדש והוא מושך אליו דתיים וחילונים גם יחד. בעידן שמפרק כל זהות - המסורתיים הם עוגן ברזל

הייתה זו שבת קרה בבסיס צפוני. אורן ג'רבי נכנס לחדר, ומיד צעק: "תדליקו את התנור־סולר!" החבר'ה ענו כצפוי: "תדליק אתה". ג'רבי ענה בזעם, כאילו ניסו לתמרן אותו לתועבה שאין להעלותה על הדעת: "נראה לכם?! שבת היום!" האירוע הזה היה עבורי הפתעה גמורה: ג'רבי נראה לי כבחור חילוני לגמרי; לא העליתי על דעתי שיש לו רגישויות (לא עקביות ביותר) בענייני שבת. אז למדתי שאורן ג'רבי, ועוד מיליונים כמוהו, כלל אינם "חילונים לגמרי".

בעבר היו נוהגים חוקרים לחלק את הישראלים לשתי קבוצות: דתיים וחילונים. בשנות התשעים החלו לתת לנחקרים לבחור גם באופציה שלישית, ואז גילו החוקרים שטעו לגמרי בהבנת החברה שלנו. חלק גדול מהישראלים לא רוצים לבחור בשני הקצוות, אלא רואים עצמם מסורתיים. בשנים האחרונות גם הרבה אנשים שקוראים לעצמם חילונים חיים בעצם כמסורתיים. גם אשכנזים למדו מספרדים את דרך החיים הזו. זהו המיינסטרים הישראלי החדש.
 
תראו מה קורה בפוליטיקה. כל ראשי מפלגות המרכז־שמאל קרובים למסורת: כחלון וגבאי היו כאלו עוד מהבית, ויאיר לפיד נטש למען המסורת את החילוניות המוקצנת של אביו. היסטריית ה"הדתה" היא שקר, אבל אפשר להבין מאיפה היא נובעת: החילונים הקיצוניים הולכים והופכים למיעוט, והם מעדיפים להאשים את בנט והממשלה בהדתה, מאשר להודות שחבריהם בחרו מרצונם בהמסרה.

במקביל, תהליך דומה קורה גם בחברה הדתית. אנו עומדים נבוכים מול אלו שמכנה העיתונאי עקיבא נוביק "דתיי רצף". הם לא דתיים, הם גם לא דתל"שים; למעשה, הם מסורתיים. בחברה הישראלית נוצר מרכז כובד חדש, לאומי ומסורתי, והוא מושך אליו דתיים וחילונים גם יחד.

יש לתהליך הזה יתרונות. המיינסטרים הישראלי החדש בריא הרבה יותר מזה הישן, שהיה מנוכר ליהדותו באופן עמוק. יש הרבה דברים שאפשר לומר בשבח המסורתיים. אין זה נכון שהם בוחרים רק את המצוות הקלות. הם צמים עשרים וחמש שעות ביום כיפור ומתנזרים מחמץ כל ימי הפסח. הם לא מסתפקים במצוות הקלות; הם מתמקדים במצוות שמכוננות זהות. בעידן שמפרק כל זהות - משפחה, קהילה, עם - המסורתיים הם עוגן ברזל.

פעם הרציתי למנהלי בתי ספר על משבר המשפחה העכשווי. אחד מהם שאל אותי: "איך אוכל ללמד את התלמידים המסורתיים שלי על חשיבות המשפחה?" השבתי לו: "אל תְלמד אותם - תִלמד מהם. המשפחות שלהם חזקות יותר מהמשפחות שלנו".

לפעמים אני שומע אנשי שמאל מדברים בערגה על המסורתיות הפתוחה, המקבלת, שאין בה הבחנות חותכות בין יהודים לערבים. אבל המסורתיים שאני פוגש בחיים הממשיים הם ההפך הגמור מהתיאור הזה. הם יֵשבו שבעה על בתם אם חלילה תתחתן עם גוי. הם אינם שונאים ערבים, אך מבדילים בבירור בין ישראל לעמים. אפשר ללמוד הרבה מתחושת השייכות העמוקה שלהם למשפחה ולעם, ואפילו לאלוקים.

לצד זאת, אני לא מוכן להסתפק במסורתיות. היא מכוננת בסיס איתן וטוב, אך חייבים לבנות עליו רובד נוסף של מחויבות לעבודת ה'. וכאן החינוך הדתי חייב להתעדכן. יותר מדי מחנכים עדיין מדברים על התמודדות עם "שאלות באמונה", כאילו הם מכינים את תלמידיהם לעימות חזיתי עם ברוך שפינוזה בכבודו ובעצמו. בעידן המסורתיות, הדרך הבריאה ביותר להעמיק את החיים הדתיים היא לתרגם עוד חלקים שלהם לשפה של זהות דתית, וכך לעבות את הבסיס המסורתי. הסמינרים הארוכים על משמעותה הרוחנית של הצניעות - תועלתם אפס, לכל היותר. הדרך היחידה לחנך לצניעות היא להחדיר את ההכרה הפשוטה שכך מתלבשים יהודים ויהודיות. הדרך היחידה לחנך לתפילה במניין היא להתייחס אליה כמו לנעילה או ל"יזכור": זמן של נוכחות מובנת מאליה בבית הכנסת. כדי לחנך להקפדה בהלכה לא צריך הרצאות ארוכות על משמעותה של מצוות פטר חמור, אלא אווירה שבה הקפדה הלכתית היא מובנת מאליה ומכוננת זהות.

המשימה החינוכית הזו מוטלת על ההורים יותר מאשר על המורים. את השיעורים הכי חשובים של חייו ילד לומד במקום שאין צלצולים. בבית הספר הוא ילמד, בעמל רב וביגיעה, למלמל כמה משפטים משובשים בשפה זרה. בבית הוריו הוא ירכוש, בשמחה ובדרך אגב, שליטה גמורה ומוחלטת בשפת אמו. העידן המסורתי הוא עידן שפת האם. אל תנסו להעמיס על הילד עוד שפות זרות; נסו לעבות את שפת האם שלו. משפחה יהודית צריכה לחיות במרקם עבה של תורה ומצוות, שלא יהיו תוספת חיצונית, אלא דופק החיים של הבית; תורה שלא אנחנו בוחרים בה בכל יום, אלא שהיא בחרה בנו, ומאז היא כאן. לילדינו לפעמים קשה להעמיס עוד עול, אך הם ישמחו לשאת עוד עוגן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חיים נבון

רב קהילת השמשוני במודיעין, מלמד תורה במוסדות שונים, סופר ופובליציסט

לכל הטורים של חיים נבון