ראשי » חדשות » דעות

גם בשכונה חרדית, המרחב הציבורי שייך לכול

פסיקת בית המשפט השבוע על שלטי הצניעות נגד נשים בבית-שמש קבע באופן ברור: השטחים העירוניים שייכים לכולנו

כך נשמע משק כנפי ההיסטוריה בזמן אמת: בבוקר יום שני בשבוע שעבר הגעתי לאולם בית המשפט העליון בירושלים. בהרכב ישבו בדין השופטים חנן מלצר, אורי שהם ודוד מינץ. השופט מלצר הרעים בקולו בצורה חד-משמעית: "לא יקרה שבמדינת ישראל יהיה רחוב סגור לנשים".

בבית-שמש מפוזרים כיום שמונה שלטים המסבירים לנשים במפורט כיצד עליהן להתלבש, ואשר מבקשים מנשים לעבור מדרכה כדי לא להפריע לגברים. יחד עם חברותיי נילי פיליפ, מרים זוסמן, איב פינקלשטיין ורחלי שלוס תבענו את עיריית בית-שמש בגין שלטי הצניעות וההדרה. ייצג אותנו 'המרכז הרפורמי לדת ומדינה' באמצעות עורכי הדין אורלי ארז לחובסקי וריקי שפירא רוזנברג.

ביוני 2016, אחרי שנים אחדות של מאבק בערוצים שונים נגד שלטי ההדרה, קבע בית המשפט כי עיריית בית-שמש מחויבת להוריד תוך שבועות ספורים את שלטי הצניעות שטרם הוסרו קודם לכן, והורה לה לנקוט צעדי אכיפה נוספים נגד מי שייתלו שלטים בלתי חוקיים דומים, כמו הצבת מצלמות והטלת קנסות. עיריית בית-שמש לא התאמצה לעשות כן, והשלטים נותרו על כנם.
 
שנה מאוחר יותר, ביוני 2017 ובעקבות בקשה לביזיון בית המשפט, פסקו השופטים שעיריית בית-שמש תשלם קנס בסך עשרת אלפים שקלים בגין כל יום שבו השלטים לא מוסרים. העירייה הורידה את השלטים, אך לא הגיבה או נקטה פעולה נוספת כשאלה חזרו. עם זאת, פרנסי העיר והיועץ המשפטי לעירייה הגישו ערעור נגד ההחלטה מיוני 2017 לחייב אותם בקנס.

הגענו לבית המשפט לדיון בערעור של עיריית בית-שמש. הצטרפו אלינו חברות ותומכות, ועל הספסל מאחורינו ישבו ראש עיריית בית-שמש והיועץ שלו. האמירות הנחרצות של השופטים נגד שלטי ההדרה והצניעות הם ניצחון של השפיות, במקום שבו נראה כי לפעמים היא נעדרת. לעירייה ניתנו שבועיים להסרת השלטים, והשופט אף דרש גיבוי משטרתי להורדתם וכן לשמירה שלא יוחזרו למקומם. בנוסף הוא איים על ראש עיריית בית-שמש במעצר אם ימשיך לבזות את בית המשפט.

בפסקי הדין הללו יש שתי אמירות חזקות: ראשית, לעירייה יש אחריות על שלטים המוצבים במרחב הציבורי העירוני - גם אם מי שתלה את השלט הוא אדם פרטי, גם אם השלטים מוצמדים לקירות בניינים וקשה להגיע אליהם, גם אם מדובר בשלטי ענק שנדרשת לוגיסטיקה מפרכת כדי להסיר אותם.
 
שנית, המרחב הציבורי שלנו שייך לכול, ולא משנה באיזו שכונה הוא נמצא. ראש עיריית בית-שמש משה אבוטבול ניסה לטעון כי מכיוון שהשלטים תלויים בשכונות חרדיות ומתאימים לאורח החיים של האנשים החיים בהן, אין לעסוק בהסרתם. לתושבים החרדים, כך טען, יש זכות לחיות לפי אמונתם. הם שילמו במיטב כספם על הבתים שלהם, ולכן מדובר ב"שכונות פרטיות". שלטי הצניעות וההדרה כמוהם כשלט "נא לא להפריע בין 2-4", וכך צריכה להיות ההתייחסות אליהם, הוא הוסיף.

הטיעון בדבר "שכונה פרטית" נשמע שוב ושוב בשיח הישראלי מפי כוהני ה"רב-תרבותיות", עד שהיו מי שיצרו לצורך העניין מרחב שלישי ודמיוני, "מרחב קהילתי" שהוא הכלאה בין המרחב הפרטי (בית) לציבורי (רחוב). משמעותו היא שיש גם מרחב שהוא ציבורי באופן חלקי בלבד, ששייך רק לציבור ולקהילה המתגוררים בתוכו.
אגב, בכל הקשור לבית-שמש יש כמה שלטים הממוקמים בשכונות חרדיות שרוב הזמן כף רגלי לא תדרוך בהן, אבל ליבת העימותים והאלימות כלפי נשים מרוכזת בשכונה החרדית רמת בית-שמש ב', שבגלל טמטום תכנוני עובר בה העורק הראשי היחיד בעיר. אם כן, האם אפשר לקרוא לציר הראשי שבו אני עוברת כמה ימים ביום "שכונה פרטית"? אני לא חושבת כך.

הדיון במרחב הציבורי ימשיך להעסיק אותנו רבות. הוא רלוונטי גם לגבי השמעת שירים בקולות רמים בכניסת שבת, גם על הנחת עירובים פירטיים וגם על הדציבלים של המואזין במסגדים. בבית-שמש נחגוג השבוע יחד עם אלפי התומכים והתומכות במאבקנו, ויצטרפו אלינו פרלמנטריות דוגמת ח"כ עליזה לביא, שהעניין בנפשן. עמוק בתוכנו, עם זאת, אנו יודעות שהמאבק עוד יימשך, וכי עוד לא נאמרה המילה האחרונה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מירי שלם

מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית ופעילה חברתית מבית שמש.

לכל הטורים של מירי שלם