ראשי » חדשות » דעות

למה בימין מצטרפים להפגנות השמאל?

בנט ושקד מציבים גשר חשוב והכרחי בין הימין האידיאולוגי לביטחוני, במיוחד בזמנים שבהם השמאל מצופף שורות ויוצר הפיכה יש מאין

עם בוא הגיליוטינה שנועדה לערוף בטרם משפט את ראשו של נתניהו, הולך וסר חינן של ההפגנות נגד השחיתות. בעיקר מכיוון שהניסיון להפלת משטר באופן לא דמוקרטי מבצבץ תחת שולי שמלת המוסר שהמפגינים מנסים לעטות על עצמם.

יש להניח שהפארסה הזאת, החותרת נגד הדבר שלמענו היא מפגינה, קרי: התנהלות דמוקרטית תקינה, תסתיים בקול ענות חלושה ותגווע לתוך עצמה, כפי שקורה לתופעות שאין בהן אמת. לצד זה, הבחנה חשובה מבצבצת כנייר לקמוס בעקבות ההפגנות, והיא שהימין אינו מקשה אחת.

הציבור הימני בישראל נחלק בחלוקה גסה לשניים: לצד הימין האידיאולוגי שמורכב ברובו מהציונות הדתית, קיים גם ימין אחר, ימין ביטחוני, או אינסטרומנטלי, אם תרצו.
 
הימין הזה, מפוכח מהסכמי אוסלו, מוצא עצמו בצד זה של המפה הפוליטית מטעמים תועלתניים, ולאו דווקא אידיאולוגיים. חלקו היה שם תמיד, וחלקו הצטרף לאחר ששוכנע שאין פרטנר. לו הבטיח מלאך יודע כל הבטחה שמימית, שלפיה חלוקת הארץ תוביל לשלום בר־קיימא - יש להניח שהציבור הזה היה חותם על העסקה. הימין האידיאולוגי, לעומת זאת, מציב אקסיומות ערכיות לפני השיקול התועלתני - חלקן אתיות, חלקן תיאולוגיות, חלקן נעוצות בתפיסה לאומית וכולן אינן עומדות למקח וממכר פרגמטי.

ואולי זאת הסיבה הפרדוקסלית שבעטייה דווקא מהימין הזה, האידיאולוגי, שמרכיב את הגרעין הקשה של המחנה כולו, שומעים קולות שמצטרפים להפגנות השמאל. כפוף לערכים נוקשים ולאידיאות בלתי מתפשרות, אנו עדים לתופעה מוזרה שבה דווקא חלקים בימין ה"קשה" חוברים להפגנות שנויות במחלוקת, בעוד הימין "הרך" והאינסטרומנטלי שומר אמונים לראש הממשלה, ולכל הפחות מעניק לו את חזקת החפות.
 
אריה אלדד ונדב העצני העלו בלשון רפה ובלתי משכנעת טיעונים נגד "השחיתות", כשלמעשה הם מוחים נגד ממשלת ימין ביטחונית שאינה מספקת את ערכיהם האידיאולוגיים.

לעומתם, אנשים כמו הרב שרלו מוצאים עצמם בהפגנות בשל התנערות ערכית, יש שיאמרו טהרנית, מאורח חיים הכולל שמפניה וסיגרים. אנשים אלה תרים אחר "טוהר המידות", עד שלא ברצונם חוברים למפגינים הנושאים שלטים כמו "הקץ לציונות" ומעלימים עין משחיתות שפשתה בפרקליטות, באגפי המשטרה או בסיקור הסלקטיבי של התקשורת.

בין אלה לאלה יש עמדה אחרת שמציב דווקא מי שעומד בראש מחנה הימין האידיאולוגי: נפתלי בנט, שלא הצטרף לעדת הטורפים ונוהג בריסון בעת משבר. בנט ושקד מציבים גשר חשוב והכרחי בין הימין האידיאולוגי לביטחוני, במיוחד בזמנים שבהם השמאל מצופף שורות ויוצר הפיכה יש מאין.

בנט אינו מסתכל על המציאות הישראלית רק דרך "חור המנעול" האידיאולוגי, אלא מתעסק גם בנושאים חברתיים (ועדת ביטון). בכך הוא מגשר בין הימין המסורתי שנמצא ברובו בפריפריה החברתית, לבין הימין האידיאולוגי שממוקם ברובו בהתנחלויות. מול מתקפת השווא הנוכחית יש לקוות שציבור הבוחרים של בנט ישכיל לאמץ דרך דומה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

גלית דיסטל אטבריאן

סופרת, פובליציסטית ואשת עסקים. הייתה מועמדת לפרס ספיר על ספרה "טווס בחדר המדרגות"

לכל הטורים של גלית דיסטל אטבריאן