בית

המאבק על השליטה בהר הבית

האיסור להתפלל על ההר הוא כל כך הזוי בעולם דמוקרטי שמערכת חוקיו חילונית-עד, שאולי באופן אבסורדי, דווקא האיסור הלא חוקי הזה מהווה אישור למעמדו העל-טבעי

שרה אליאש | 25/12/2012 13:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תוך כדי עמידה בתור בשער המוגרבים שאלתי את עצמי איך לא עליתי להר עד היום. במשך שנים רבות היה בי מחסום פנימי. הרגשתי שעלייה להר הבית עדיין רחוקה ממני. היה לי נוח לשים את זה בצד, אולי בגלל שקשה לחוות את ההשפלה הכרוכה בעלייה, ואולי מתוך תחושה – שכנראה תתאמת – שברגע שעולים נכנס משהו חדש לסדר היום; שזה לא חד פעמי, ומחייב שינוי בהתנהלות החיים. אולי שינוי אִטי, אבל עקבי.

כשנחתה בתיבת הדוא"ל שלי לפני כחודש הודעה מרחל סלע משילה על עלייה להר הבית בחנוכה, נעלמו לפתע כל ההסתייגויות והרגשתי בבירור: זהו, אני עולה הפעם.
 
מעצר של שלוש שעות אחרי הביקור. שרה אליאש
מעצר של שלוש שעות אחרי הביקור. שרה אליאש מרים צחי
 
אני חושבת שבין היתר המדור שבו מתפרסמות מילים אלו תרם לשינוי שחל אצלי. לא תמיד אני קוראת את הכתוב בו, אבל הקליטה השבועית של הכותרת גרמה להפשרת הנושא, לקירובו ולמוכנות מסוג חדש.

הצטרפתי עם אישי, אחיה, לסיור ביום ד' של חנוכה. אינספור פעמים קראתי על ההשפלות שעוברים יהודים בהר הבית, אך עד שלא חשתי זאת על בשרי זה לא היה מספיק מוחשי. האיסור להתפלל על ההר הוא כל כך הזוי בעולם דמוקרטי שמערכת חוקיו חילונית-עד, שאולי באופן אבסורדי, דווקא האיסור הלא חוקי הזה מהווה אישור למעמדו העל-טבעי של הר הבית.

למרות ההתנכלות הבלתי־פוסקת של המשטרה בעידוד הווקף לאורך שתי שעות הסיור, השמירה על שפתינו, הזירוז המציק בכל פעם שנעצרנו מול אתרים בהר, הצלחנו לומר פרקי תהלים, 'הלל' של חנוכה ותפילות אישיות.
 

"האיסור להתפלל על ההר הזוי". הר הבית צילום: פלאש 90

לקראת סוף הביקור, בעומדנו מול מקום קודש הקודשים, אמירת הפרק "ממעמקים קראתיך" העלתה את חמתו של איש הווקף, שרמז לשוטר שעיכב אותי לחקירה. פרק הזמן של שלוש שעות שבהן עוכבתי במשטרה אפשר לי לעכל במידת מה את החוויה הייחודית, את המפגש המפעים עם מחוזות הקודש, וגם חידד את העליבות וההשפלה של מעמדנו.

מי שעולה להר מבין שהשליטה בו איננה עניין טכני. יש משהו רוחני עמוק בהגעתנו ההמונית לכותל, ובהימנעותנו מעלייה להר. כל המצב המבולבל שלנו עם אויבינו מבית מקורו במקום המרכזי הזה. הוויתור על לב־לבה של ירושלים, הוויתור על עלייה המונית אליו הוא הגורם בעיניי, בין היתר, לחיפוש התחליף הגלותי בקברי צדיקים באירופה.

מי יכול
לחולל את השינוי במעמדו של הר הבית? איך יכול הציבור הדתי-לאומי, ובעצם גם זה הליברלי, לסבול את העיוות המאפשר לכל אדם – ובלבד שאינו יהודי – להתפלל על הר הבית? קמעא־קמעא, הטפטוף של הביקורים צריך להפוך לתנועה גדולה, לא מתריסה, לא מתלהמת, אבל נוהה, מתגעגעת, מגיעה ומתפללת.

עם יציאתנו מהר הבית ראינו את קבוצת הבחורים מצפת שחלפה על פנינו בסיור, רוקדת בהתלהבות על סִפו של שער השלשלת "ייבנה המקדש" - ריקוד שהלחיץ והקפיץ את המשטרה אך לא היה באפשרותה למנוע אותו. חבורת מוסלמים שנכחה שם סגרה את השער בפניהם, ובבת אחת השוטרים העיפו אותם לצדדים ופתחו את השער לרווחה. כאן, על סף השער, הופגנה השליטה. נחמה פורתא.

הכותבת היא ראש אולפנת 'להב"ה' לשעבר, והיא נעצרה בהר הבית בחנוכה

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

עוד ב''בבית המדרש''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים