"כדתיים, אנחנו נוטים לנכס אנשים פרטיים כנציגים של הציבור שלנו"
אנחנו מתעצבנים אם אופיר בן שטרית לוחצת יד לאביב גפן הרבה יותר, מאשר אם חבר שלנו הולך מחובק עם מישהי ברחוב. אנחנו אוהבים להתעצבן כי אנחנו חושבים שהם לא מייצגים אותנו כראוי
ההודעה יצאה אחרי דיונים על יחסה של התנועה לתופעת הריאליטי. בעקבות הפרסום היו לא מעט שיצאו באמירות על התחרדלות (לשון חרד"ל, פחות טעים ממה שזה נשמע) של התנועה, מנגד היו כאלה שביקרו את צביעות המבקרים (אלישיב רייכנר, מאמר באתר כיפה), והשוו את התגובה להצהרת בני עקיבא אל מול הצהרתם של רבני בית הלל.
קודם כל, חשוב לי לציין שבני עקיבא ראויה להערכה על כך שהיא מעמידה ועידה שתדון, יחד עם בני הנוער, על דרכה של התנועה. יש פה גם מהלך יפה של שותפות הנהלת התנועה עם חבריה בהתוויית הדרך של התנועה (מה שלא ברור מאליו, ולא קורה בכל תנועת נוער), וגם מהלך יפה של עיסוק בערכי התנועה וקביעת היחס לתופעות מתחדשות.
מלבד זאת, בני הנוער ראויים להערכה על כך שהם באים לועידה ומתעסקים בערכים במקום לבהות בפייסבוק (והם צודקים, חירפתי נפשי ובדקתי באופן שוטף, אין שום דבר מעניין בפייסבוק הזה).
הדבר האחרון, והעיקרי: בני עקיבא צודקת שכתנועת נוער בעלת מטרה חינוכית היא מתווה דרך ויוצאת בהצהרות כאלה, כמו שמחנך בבית ספר צריך להראות דרך ולחנך. מנגד, צריך להבין, שרוב הדתיים שהלכו לתוכניות ריאליטי, על אף הקשר שלהם לתנועה, לא היו מקשיבים להצהרתה של התנועה.
לא, זה לא בגלל שהם לא מרגישים חלק מבני עקיבא, לא בגלל שחולצות התנועה שלהם כבר קטנות עליהם, ולא בגלל שהם לא היו מספיק בפעולות חבריא ב'. הסיבה היא, שרוב רובם של המתמודדים הללו, לא רואים את עצמם כשגרירי הציבור הדתי (או כשגרירי בני עקיבא, אם תרצו). הם הולכים לתוכניות האלו על דעת עצמם, וכנציגים של עצמם, בסופו של דבר.
אנחנו, כדתיים, נוטים לנכס לעצמנו אנשים פרטיים כנציגים של הציבור שלנו עלי אדמות – ולכן אנחנו מתעצבנים אם אופיר בן שטרית לוחצת יד לאביב גפן הרבה יותר מאשר אם חבר שלנו מהכיתה הולך לא עלינו (ואני לא ציני) מחובק עם מישהי ברחוב. אנחנו אוהבים להתעצבן כי אנחנו חושבים שהם לא מייצגים אותנו כראוי.
זה לא שאין שליחות כשאדם דתי נמצא במקומות האלה – יש, ודאי. אבל לא אנחנו השופטים. אופיר בן שטרית לא מייצגת אותנו כציבור, אלא את עצמה, ואם היא מחליטה להשתתף בתוכנית שאיננה לפי רוח תנועת בני עקיבא (נניח...לדוגמה...דה וויס) – זאת החלטה שלה, וקשה לי להאמין שההצהרה הזאת תשפיע עליה. זאת יותר אמירה חינוכית בעיניי מאשר הצהרה בעלת השלכות מעשיות.
נכתב, כמובן, עם הערכה ענקית לבני עקיבא. ישר כח לכל המשתתפים בועידה!
נא להמתין לטעינת התגובות
