ארבע שנים שאני רוצח הומואים
ארבעה נעצרו בחשד לרצח בבר-נוער. המניע: אישי. לא שנאה, לא על רקע דתי. מה שמטריד הוא שאיש ציבור, מעז להשתלח ולהאשים ציבור על מנת למנף אינטרסים. תגיד, ח"כ ניצן, הסתה זה רצח?
הפגנה לאחר הרצח בבר נוער המפגינים מניפים שלטים: ''סיעת ש''ס דמם בידיים שלכם'', ''ניסים זאב יש לך דם על הידיים'' צילום: נעם וינד
ואכן, כמה לא מקורי, לא היה צריך יותר משעות ספורות כדי לשמוע את ח"כ ניצן הורוביץ מכתיר את האירוע כ"פשע שנאה". אה, שכחתי, יש גם אותי. זה שיש לו חברים רבים בני הקהילה הגאה, זה שמקפיד על ציווי התורה, ושמעולם לא ראה סתירה בין השניים.
ממקומי כאברך יצא לי לא מעט להחליף דעות עם סטודנטים שאינם דתיים. חלקם נשכניים, אחרים קשובים יותר, אבל אחד זכור לי במיוחד לטובה: אחד מראשי הקהילה הגאה בתל אביב. שיחה איתו זה היה משהו אחר. רמת הקשב, הרגישות, פשוט לקנא. וקינאתי. פעם אחת אמרתי לו בשיחה בינינו: "תגיד, איפה למדת את זה, מהיכן האינטליגנציה הרגשית הגבוהה?" הוא היה נבון מכדי להשיב לי באופן ישיר, אבל נתן לי להבין שכאשר אתה מיעוט לא תמיד מובן ולא תמיד בעמדת כוח, אתה גם לומד ומקבל כלים להכיל את השונה. שאפו. הורדתי את הכובע (הכיפה נשארה עד היום)
אז ארבע שנים חלפו. ארבע שנים בהם הייתי "רוצח הומולסבים בפוטנציה" כל עוד לא הוכח אחרת, כפי שבעבר גם הייתי רוצח ראש ממשלה בפוטנציה, וכפי שרבים מחובשי הכיפות הסרוגות הם תג מחירים בפוטנציה וש'סמולנים' הם משתמטים בפוטנציה. ואתה לך תוכיח שאין לך אחות. או שבכלל היא לסבית.
חבר הכנסת ניצן, הסתה זה רצח?
הכתיר את הרצח כ"פשע שנאה". ח"כ ניצן הורוביץ צילום: רענן כהן
אתמול נפל דבר בישראל: לאחר ארבע שנות חקירה, משטרת ישראל עצרה ארבעה חשודים ברצח, אחד מהם לא פחות מאשר אחד מראשי הקהילה הגאה. המניע: אישי. לא שנאה, בוודאי שלא על רקע דתי. הערכה שנאמרה, אגב, גם מיד בתחילת החקירה. אבל למי זה משנה? מה שמטריד הוא שאיש ציבור, חבר כנסת, מעז להשתלח ואף להאשים ציבור שלם על מנת למנף אינטרסים. תגיד, חבר הכנסת ניצן, הסתה זה רצח?
במילים אחרות ח"כ הורוביץ, שכה חשוב לו חופש הפרט וזכויות המיעוט, נלחם בתופעה על ידי ניגוח והחלשת המיעוט האחר. רק לי זה נראה בלתי תקין? אני הייתי מצפה לכל הפחות להתנצלות פומבית, תוך חשבון נפש עצמי ברעיונות חדשים לבחירת האויבים לעתיד.
אל תהפכו את ההומופוביה לחרדופוביה
כמו בכל שנה, גם השנה בערב המצעד אני נכנס ל"כוננות ספיגה", המצעד הפך לליבוי הסתה ושנאה כנגד כל חובשי הכיפה, חילונים, מסורתיים, וסתם חרדים שמוכנים שתעשה כל מה שאתה רוצה, רק לא ליד הילד. אבל כמובן, לי אסור להגיד שום מילה בעניין, גם לא אות. אחרת אני "הומופוב".
כן, אני מבין אתכם. לא קל להיות מיעוט בתוך חברה יהירה ומתנשאת. כזו שלא תמיד סובלנית במקום העבודה ולעיתים אף מערימה קשיים. כזו שלא תמיד מכילה את השוני, וגם לא טורחת להסתיר את זה. כזו שבה לגיטימי להעליב, לצחוק בקול רם ולשגר הערות. אני מבין אתכם, האמינו לי.
היום, זו ההזדמנות שלכם: את אותו "לא" שאתם אומרים נגד פגיעה במיעוט החלש, אל תפנו לפגיעה במיעוט חלש. לא זו המטרה שלכם. אנא, אל תהפכו את ההומופוביה לחרדופוביה.
הכותב שותף בפרויקט 'דוסים'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
