רוצה להישאר יהודי? שים שטריימל ודבר ביידיש
בתקופת ההשכלה יהודים איבדו את זהותם היהודית - הם התביישו בה. מנגד עמדו חסידים ששמרו על מה שבני ישראל שמרו עליו במצרים - שמם, לשונם ומלבושם. החסיד לא הוריד את השטריימל, את שפת היידיש לא נטש, ולבן שלו לא קרא שון אלא יענקל'ה
האישום על בני ישראל היה כה חמור עד שהדבר היחיד שבו נמצאה זכות לישראל להיגאל ממצרים הוא "בזכות שלא שינו שמם, לשונם ומלבושם" ושימו לב היטב: מדובר במצרים לכל דבר. "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" כלשונם של המלאכים ובעצם עשרת המכות שהגיעו למצרים היו צריכים להגיע ביושר גם ליהודים.
הסיבה היחידה שהם ניצלו מכך הוא בזכות האלמנטים הכל כך חיצוניים, טכניים, וחסרי משמעות: ביגוד מאפיין, שפה, ושמות עבריים. אך במבט מעמיק, זוהי בדיוק מידת היושר: לו היו בני ישראל נכנעים למנטליות המצרית, והיו רואים בעצמם חלק מהתרבות המצרים המודרנית והמתפתחת, הדבר הראשון שהם היו עושים הוא לחקות את אופנת הלבוש, השפה, הנימוסים.
במאה ה19 פרצה בגרמניה תנועת ההשכלה. יהודים מבני עמנו נכנעו למודרנה והקדמה האירופית בעת החדשה, ואיבדו את זהותם היהודית. הם פשוט התביישו בה. הם ראו בגרמני אדם נאור ואידיאלי, ואילו ארון הספרים היהודי העשיר היה עבורם בערות פרימיטיבית. כחלק ממלחמתם בבידול היהודי הם קראו לבטל את הלבוש היהודי המסורתי ואת שפת היידיש, כדי שלא יהיו הבדלים חיצוניים בין היהודים לסביבתם. כמה לא מפתיע, צעד זה הוביל להתבוללות של רבים מהם, ואכן כיום לא נותר המשך לא של התנועה ולא של יהודים אלו.
מי שאז עמדו בפרץ, בעילאיות של גאווה לאומית ובחידוד הזהות הפנימית, היו החסידים. מלבד העושר התרבותי הפנימי שהציעה תנועה זו לחסידיה, מתוך מקורות היהדות עצמה, היא גם שמה דגש על שלושה אלו. ושימו לב, עד היום תוכלו לזהות חסיד על פי מלבושו, את שפת היידיש הוא לא ינטוש, ולבן שלו לא יקראו שון אלא יענקל'ה. והוא צודק, יהדות היא לא משהו להתבייש בה. זה לא משנה אם אתה ביזנס-מן, מדען או אברך, עבורך היהדות היא נכס ומקור לגאווה.
הכותב שותף בפרויקט 'דוסים'
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
