ההתנתקות הרפורמית: מקבלים נישואי תערובת
המסר העיקרי של נשיא התנועה הרפורמית בנאום הסטורי שנשא היה: קבלת נישואי תערובת בצפון אמריקה. לראשונה, זרם יהודי קובע שנישואים עם לא יהודים אינם מעשה שלילי לגורלה של היהדות. ממנו אולי לא נלמד מיהו יהודי, אבל ללא ספק יש מה ללמוד ממנו בעניין "תיקון עולם"
במשך שעה וחצי חולל ג'ייקובס נאום מבריק בפני אלפי רבני הוועידה, ובצד תמיכה במדינת ישראל כמדינה ליברלית דמוקרטית הכריז על האתגרים העיקריים של היהדות הרפורמית - קידום צדק חברתי וסובלנות, תיקון עולם ועוד ערכים יהודיים חשובים. אבל המסר העיקרי בנאום שלו היה הקבלה המוחלטת שלו ללא שמץ של הסתייגות את נישואי התערובת בקרב יהודי צפון אמריקה, והקריאה החד משמעית שלו לקבל באופן מלא את בני הזוג הלא יהודים של חברי הקהילה.
האם זה אומר שבכך הושלם תהליך התנתקותה של היהדות הרפורמית משאר הזרמים ביהדות? נשיא התנועה הרפורמית הרב ריק ג'ייקובס
צילום: יח''צ
הקריאה של ג'ייקובס מסמנת רגע חשוב ביותר בתולדות הזרם הגדול והמשפיע ביותר בקרב יהודי ארצות הברית. לא עוד זרם שמתנצל בחצי פה על נישואי התערובת או מה שמכונה בדרך כלל "התבוללות", אלא להיפך, זרם הקורא לאמץ אותה. זאת אומרת, לראשונה, זרם יהודי גדול וחשוב קובע שנישואים עם לא יהודים אינם מעשה שלילי לגורלה של היהדות. אדרבה, ג'ייקובס רואה בכך אות להשפעתה ההולכת וגוברת של היהדות בארצות הברית, ובמובן מסוים אף חזון עתידי ל"תיקון העולם". הוא לא אמר זאת במפורש, אבל לאור דבריו היה ניתן להבין שאם היה בא מחר המשיח בכבודו ובעצמו הוא היה ממליץ על נישואי תערובת בכל פה.
מאז שהקשבתי באמצעות האינטרנט לנאומו של גיי'קובס אני מתהלך עם עצב וחשש גדולים באשר למשמעות של ההכרזה הזו: האם זה אומר שבכך הושלם תהליך התנתקותה של היהדות הרפורמית משאר הזרמים ביהדות? האם זה אומר שבתוך דור או שניים ישרור בעצם פער בלתי ניתן לגישור בין ארבעים אחוזים מיהדות אמריקה לבין הזרמים האחרים? האם בכך שייתרה את הצורך בגיור לא יצרה התנועה הרפורמית דת חדשה? אינני יודע עדיין לענות על השאלות הללו, אבל העצב מתפשט בתוכי ואיננו מוצא לו מנוחה. עושה רושם שהיהדות הפלורליסטית בצפון אמריקה ויתרה על משהו מאוד חשוב בזהות היהודית שלה.
כל עוד הייתה דרישה של גיור מבני זוג לא יהודים, גם אם הגיור היה מן השפה ולחוץ, היה איזה שהוא ניסיון לשמור על קשר עם יהדויות אחרות. ברגע שגם משוכת הגיור איננה קיימת, מה זה אומר לגבי העתיד? האם השלב הבא יהיה לשלב בבתי הכנסת גם מנהגים מדתות אחרות? הלא גם האפיפיור הליברלי החדש, פרנציסקוס, הצהיר זה עתה כי כל הדתות הן אמיתיות, ומה ימנע מהיהדות הליברלית בארצות הברית לאמץ לל? בה כמה סממנים של הכנסייה הקתולית? נלמד "תיקון עולם". ישנם ימים שבהם אני מתמלא שמחה על הזכות שנפלה בחלקי לחיות בתקופה שבה גורלה של התרבות היהודית מתעצב מחדש. הקמתה של מדינת ישראל, חוסנה של יהדות אמריקה, ההתחדשות היהודית בארץ שאני גאה להיות מפעיליה - כל אלו מביאים אותי להכרה ברורה בכך שבימים אלו ממש מתרחשת בתרבות היהודית טרנספורמציה אדירה, ממש כמו זו שהתרחשה במאות הראשונות לספירה, בעת המעבר מתרבות המקרא לתרבות התורה שבעל-פה. אנחנו עדיין לא יודעים לאן תוליך בדיוק ההתחדשות הזו, אבל ברור לי שהיא תשנה את כולנו: את החילונים והחרדים, את הרפורמים ואת הקונסרבטיבים, את הדתיים ואת המסורתיים. כולם הולכים להשתנות במשהו.
המציאות המורכבת במדינת ישראל ובעולם יוצרת עכשיו צורך מתמיד להגדיר את התרבות היהדית מחדש. מעמד האישה ביהדות משתנה, מעמד הלא יהודים משתנה, תפיסת המצוות וההלכה משתנה. אבל בתוך כל השינויים והמעברים האלו שאני כל כך אוהב ומוקיר יש גם הכאב והאבל של הפרדה מהעולם הישן, עולם שבו היה יותר ברור מיהו יהודי ומהו יהודי. על כך כנראה אמרו האמוראים רבה ועולא בתלמוד הבבלי (סנהדרין צח): " ייתי ולא אחמיניה". אני רוצה בביאת המשיח, אבל שלא אחיה בתקופתו.
צורך מתמיד להגדיר את התרבות היהדית מחדש. נשות הכותל
צילום: פלאש 90
ואנחנו שנגזר עלינו לחיות בתקופתו - מה נעשה? איך נדע להבדיל בין השינוי האותנטי, המתבקש והנכון, לבין ההשתנות שנובעת מהאופנה העכשווית, מהחולשה, מהפינוק? בימים שכאלה אני מוצא נחמה דווקא במגוון של הזרמים השונים הקיימים כיום ביהדות. אנחנו זקוקים היום לכולם: לחרדים הציונים והאנטי-ציונים, לחסידי סאטמר ותולדות אהרן, לליטאים מהזן הקיצוני של חסידי החזון איש ולליטאים מתונים יותר, לרפורמים ולקונסרבטיבים, לאורתודוקסים מודרנים ולחובשי הכיפות הסרוגות למיניהם ולסוגיהם, לחסידים ולדתיים נוסח ש"ס, לחילונים וללהט"בים.
מריק גיי'קובס אולי לא נלמד מיהו יהודי, אבל ללא ספק יש מה ללמוד ממנו בעניין "תיקון עולם". מחסידי סאטמר לא נלמד אנטי-ציונות, אבל אולי נלמד מהם מלחמה עיקשת על עקרונות מול פיתויי האופנה. וכן הלאה. דווקא היום אנו זקוקים לכלל המגמות האלה כדי שיאזנו זו את זו, ומן הוויכוח המר שמתחולל ביניהן אולי יצמח לנו במשך הזמן איזה מרחב יהודי שאיננו שייך לאף זרם באופן מסוים אבל יודע ליהנות ולהיבנות מהצעקות והמחאות של כל אחד מהזרמים השונים.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
