לא באנו לעולם כדי להיות "שמנדריקים"
98% מהיהודים מלים את בניהם. מה באמת המניע שמאחורי הקונצנזוס הזה?
תשעים ושמונה אחוזים! זה נתון שלא ייאמן. אין שום ריטואל דתי-לאומי-יהודי אחר שמתקרב לרמות האלה של ביצוע. ולא מדובר במשהו נחמד שהערך שבו ברור לכל אדם, משהו כגון השתתפות בליל הסדר של פסח, שהוא גם ריטואל שזוכה להצלחה גדולה לפי סקרי גוטמן האחרונים. כאן מדובר במעשה אלים וקשה שנעשה לכל עולל בן שמונה ימים באישור ובתמיכה של הוריו, שבדרך כלל גם חוגגים את האירוע במשתה ובנגינה. ואין על זה שום חוק ושם צו ושום אמצעי כפייה אחר.
אבל חייבים לדבר על זה, כי הפולמוס כבר ניטש בעוצמה והוא כבר כאן לפנינו. עד לשנה האחרונה, ההופעות של דעות המתנגדות לברית המילה בחברה הישראלית היו נידחות למדי. מישהו מאוניברסיטת תל אביב שכבר עבר לגור באיטליה ועוד כמה גורמים שלא זכו לתהודה גדולה נהגו לפרסם מחקרים על הפגיעה שיש בהנאה המינית כתוצאה מברית המילה. לכך נוספו מחקרים הקובעים עד כמה המחקרים הישנים על ברית המילה כצורך בריאותי לא מדויקים וחסרי תוקף ועוד כהנה וכהנה. אבל עכשיו זה כבר הולך וגדל והגיע הזמן לדבר על זה יותר לעומק. ברית המילה היא בדמנו. וחודשים ארוכים אני מנסה להוגיע את עצמי בשאלה למה יצרה התרבות היהודית את הריטואל העוצמתי הזה? למה לא נכרתה ברית המילה עם אלוהי ישראל בסימן כלשהו בתנוך האוזן במקום באיבר המין הזכרי? ולמה רק בזכרים? ומה סוד השרידות של הריטואל הקשה ביותר בדת היהודית?
סמל הסמלים. ככל שאני חושב על זה, ברית המילה היא סמל הסמלים, ריטואל הריטואלים, עומק העומקים של הזהות היהודית – מעשה שמבוצע בבשרם הכואב של כל זכרי ישראל עמוק עמוק לתוך העבר הפרה-היסטורי של עמנו. אכן, זהו ללא ספק הריטואל העתיק ביותר בקרב עם ישראל. זה הדבר היחיד שמסביר את המוכנות של הורים יהודים, חילונים ודתיים כאחד, למול את בניהם. זהו ללא ספק לא משהו שעובר דרך ההיגיון או השכל. מדובר בריטואל עוצמתי הנובע מתוך עומקי הלא-מודע ועוצמתו עולה על כל דמיון. ברגע שנולד לזוג הורים יהודים בן זכר, משתלטת עליהם איזו תודעה שבטית אדירה המניעה אותם לפעולה דרמטית בגוף ילדם מבלי שיש להם היכולת לעצור. זה חזק מהם ומתודעתם היום-יומית.
שלא יהיה פה שום ספק. אני לגמרי בעד ברית המילה. אמנם יש לי ולרעייתי רק בנות ומעולם לא הגענו לרגע המכריע שבו היינו חייבים להחליט, אבל אין לי ספק שהייתי עושה זאת. היה לי ברור שהייתי עושה זאת עוד הרבה לפני שהספקתי לחשוב על כך די הצורך. היה לי ברור שזה המעשה היהודי העמוק ביותר שיכול להיות, היה לי ברור שזה המעשה ששורשיו מגיעים עד לתקופת אבות האומה העברית: אברהם, יצחק ויעקב. היה לי ברור שאני רוצה ליטול חלק במעשה הנורא הזה שנעשה בנו, זכרי ישראל, לאורך כל כך הרבה דורות.
יש מן הסתם הרבה כיוונים לחשוב על המניע למעשה הנפלא והנורא הזה. יש הרבה מה לומר על הקשר בין ברית המילה לברית של המילים, ועוד כהנה וכהנה מחשבות על הסכין החותכת של המילים, מונותיאיזם מוסרי מול פגאניות. אבל עיקר מחשבותיי נמצא בכיוון הבא:
התרבות היהודית נוצרה כדי לשנות את העולם לטובה, כדי לתקן אותו. זהו עם שנשלח למצרים כדי שיוכל לצאת משם ולבשר את בשורת החירות לעולם משועבד ופגאני. זהו עם שלקח על עצמו מחויבות אדירה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ולשחרר את כל העבדים. זהו עם שכבר מימי אברהם אבינו היה צריך לפרוץ למחוזות חדשים של שכל, רגש ורוח ("לך לך"). זהו עם שקיבל על עצמו לפצוע את ילדיו בגיל שמונה ימים באיבר המין כדי להחדיר לתוך תודעתם העמוקה ביותר את הכאב והחיסרון והפגיעה שיש בקיום, כדי שבחייהם ימשיכו את המסורת לחפש את הדרך אל החדש, המתוקן והשלם יותר. זוהי ברית בבשר וברוח לקיים את צוואתו של אברהם אבינו: "התהלך לפני והיה תמים". מעולם לא פגשתי מתקני עולם בלי פצע. אדם ללא פצע לא יוצא לתקן עולם.
מקוללים. סדרת הטלויזיה החדשה שיצר וביים חגי לוי (5 פרקים. ערוץ 8 והוט) מלמדת את תעשיית הקולנוע והטלוויזיה כיצד יוצרים אמנות דוקומנטרית מכמה בחינות שונות: טכנית, תסריטאית, צילומית ורעיונית. לא מכל הפרקים השכלתי ונהניתי באותה רמה, אבל כולם מעניינים, נבונים וחשובים. נדבר למשל על הזווית הרעיונית של הפרק על הסופר פנחס שדה. יש בארכיונים כל כך הרבה מידע על פנחס שדה, שהיה אפשר ממש ללכת לאיבוד בקלות. אבל חגי לוי ותסריטאיו הטובים לא התעסקו בתפל (היכן נולד, הוריו, פרטי חיים וכו'), הם זיקקו את מה שחשוב, את הדברים שפנחס שדה מסר עליהם את נפשו, את האמירות שמתמצתות את הסיבה שהוא מצא להגעתו לעולם, לתקן עולם במלכות שדי.
ובכלל, האמירה הנוקבת של חגי לוי ("בטיפול") צפה מעל לכל פרקי הסדרה: "לא באנו לעולם רק כדי להיות 'שמנדריקים' מתל אביב שאוכלים סטייקים". לא באנו רק כדי להרגיש טוב עם עצמנו, להיות מאושרים. באנו לעולם כדי לתקן, לשפר, לטייב, לתרום. זו ברית המילה שלנו. והרי הדברים נאמרו כבר במפורש בסיפור בריאת אדם: לעבדה ולשמרה. לשמרה ולעבדה.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
