פרשת השבוע: מדוע התורה לא ניתנה בירושלים?
"התורה באה ללמדנו שאין לה קביעות בשום מקום. היא תמיד מוכנה ומזומנה ליציאה לדרך". \ הרב צבי יהודה לאו עם פרשת השבוע

בעשיית הארון, ארון הברית בו נמצאות הלוחות לצדה של תורת משה, נצטווינו להתקין כמין טבעות חלולות בצידי הארון, וכן שני מוטות עץ מצופים בזהב. על מנת לאפשר נשיאה קלה ובטוחה של הארון כמו של שאר כלי המשכן במסעות בני ישראל במדבר. ברור אפוא שהצורך במוטות אלו, הנקראים "בדים", הינו רק בשעת המסע, אולם בעת חניה כאשר מקימים את המשכן ומפעילים אותו למשך תקופה, מוציאים את הבדים מטבעות הכלי, עד הנסיעה הבאה.
מיוחד היה ארון זה של התורה. שלגביו נצטווינו במיוחד "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו". גם בעתות חניה ומנוחה. אין להסיר את הבדים. עליהם להישאר דרך קבע, בצמידות לארון, לבלי הסירם. מדוע? מה העניין, ומהו המסר שבדבר?
ללמדנו באה התורה – כך כותב רבה של יהדות גרמניה רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל –שהתורה אין לה קביעות בשום מקום. היא תמיד מוכנה ומזומנה ליציאה לדרך. אין לימודה וקיומה מותנים במקום זה או אחר.
זו גם הסיבה לכך שהתורה ניתנה במקום לא מיוחס במיוחד, מקום שאין לנו היכרות עמו לא לפני מתן תורה ומעמד הסנה הבוער, ולא לאחר מכן. אילו הייתה התורה ניתנת בירושלים בבית המקדש, עלולים היו בני ישראל להסיק שמכיוון שגלו אין הם מחויבים עוד למצוות הבורא. על כן בא המסר האלוקי ולימד אותנו כי תורת ישראל רלוונטית לכל יהודי בכל מקום ובכל מצב.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב