פרשת תולדות: התאומים ההפוכים - למה זה קרה?
"שני ילדים יכולים לגדול באותו בית ולהתחנך באותו מוסד. אם האחד יראה מול עיניו את הזכות והרוממות שבסולם הערכים, והשני יראה בעין נרגנת רק את הדרישות הבלתי פוסקות - יגיעו למחוזות שונים לגמרי"
איך קורה דבר כזה? מנין מגיע פער תהומי כל-כך?
הבה ונתבונן בסיפור הראשון אודות השנים. יעקב ועשיו – סיבוב ראשון.
יעקב מבקש לקנות את הבכורה מעשיו. לא רק בגלל שהוא חפץ להיות הבכור אלא כדי להציל את משרת הבכורה מידיו המסואבות של עשיו. שכן הבכור זכאי לעבוד לפני הקב"ה בבית המקדש. על פי התכנית המקורית היו הבכורות עתידים לשמש ככוהנים ולשרת בהקרבת הקרבנות לפני ה' במשכן ובמקדש. בשלב מסוים חטאו הבכורות וכל ישראל בחטא העגל וניטלה מהם זכות זו והועברה לשבט לוי שנשמר בטהרתו ולא נסחף אחר עגל הזהב.
יעקב רואה את אחיו חוזר מן השדה והוא עייף, עייף מבולמוס שלילי של עבירות חמורות אותן עבר באותו היום. עבד עבודה זרה, שפך דמים, בעל נערה מאורסה ועוד. אומר יעקב לעצמו רשע זה אין ראוי שיעמוד לפני ה' לשרת במלאכת הקודש. מתוך דאגה לגורל העבודה, ורצון לזכות בה. שידל את אחיו למכור לו את הבכורה.
עשיו לעומתו שמח להתפטר מ"צרה" זו. וכך מתארים חז"ל את הדו שיח בין השנים:
לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. (ולכן ביקש "מכרה כיום בכורתך לי".
אמר עשיו מה טיבה של עבודה זו? אמר לו יעקב, כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויים בה כאותה ששנינו (תלמוד מסכת סנהדרין סג) אלו הן (הכוהנים) שבמיתה- שתויי יין ופרועי ראש. אמר, אני הולך למות על ידה אם כן מה חפץ לי בה.
ויבז עשיו את הבכורה - העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום.
ניתן לראות בדו שיח זה את כל הסיפור כולו. מעלת הבכורה, הזכות לעבוד בבית המקדש. גם יעקב וגם עשיו מתבוננים על אותו ערך על אותה מעלה. אך איזה הבדל מדהים בין השנים. יעקב רואה את הזכות לעבוד עבודתו של מקום, להקריב לפניו להידבק בו. ועשיו רואה את העונש למי שלא עובד כראוי ומזלזל בחוקי המקדש.
התורה אוסרת על הכהן העובד במקדש להיות שתוי יין בשעת העבודה או פרוע ראש, ואף אומרת בפירוש בספר ויקרא מה העונש החמור על הפרת הוראות אלו. עשיו שומע זאת ואומר חד וחלק "לא בשבילי", והתורה מגדירה זאת כביזוי לעבודה.
הכל נכון! גם המעלה וגם העונש. תלוי על מה האדם שם את הדגש. כך גם בכל עניני עבודת האלוקים.
לדוגמא, "שבת קודש"! יש מי שרואה בה יום של הגבלות וצרור איסורים בלבד. גישה כזו מוציאה את הטעם והחשק מהערך הנשגב של השבת, שעומד בבסיס היהדות והאמונה. נכון הוא הדבר ששמירת השבת מחייבת חוקים רבים, אולם אילו נשכיל להשתכשך בנהרות הדיו שנשפכו על מעלתה העצומה של שבת קודש, ורק ננסה ללמוד ולהחכים איזו התעלות ואנרגיה רוחנית מספקת לנו השבת, הניתוק המוחלט מהשתעבדות לעולם החומר ושיעבוד החומר לעונג השבת - הרי שכל היחס שלנו עתיד להשתנות. כך גם לגבי כל מצווה או מטלה מוסרית שמציב לפנינו הבורא יתברך.
אמת! קל מאד לקנא מנקודת מבטו של עשיו בחיים ללא שום צו וללא שום חוק מחייב. אך כלום יקנא בן אנוש בבעל חיים כזה או אחר רק בגלל שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה?! וודאי שלא! כל בר דעת מבין שחברה מתוקנת חיה על פי אמות מידה שגם אם הן לעיתים מגבילות, הן בהכרח נצרכות כדי לשמר את ערכיותה של החברה. ככל שהחברה עילית יותר תידרשנה נורמות מחייבות ומוגדרות יותר. כך גם במועדון החברים של עם סגולה – עם ישראל.
שני ילדים יכולים לגדול באותו בית ולהתחנך באותו מוסד. אם האחד יראה מול עיניו את הזכות והרוממות שבסולם הערכים, והשני יראה בעין נרגנת רק את הדרישות הבלתי פוסקות - יגיעו למחוזות שונים לגמרי. עיין ערך יעקב ועשיו.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
