כיצד נאבקים בתאווה בלתי מרוסנת? 4 טיפים
פעמים שהרגש בוער, התשוקה יוקדת והתאווה לא מרוסנת. ברגעים כאילו, כל הסבר, הגיוני ומחוכם ככל שיהיה, נופל על נפש אטומה ונתקל בקשיות עורף. אין עם מי לדבר
יוסף, בחור צעיר בשלהי שנות העשרה לחייו, עומד בפני פיתוי תאווני רב עוצמה, הבוסית שלו אשת פוטיפר, מהיפות שבנשות הארץ משתוקקת לגרור אותו לקשרי קירבה אסורה ובלתי ראויה בעליל.
יוסף הצדיק, בנו של יעקב אבינו, לבדו במצרים. בלי הורים, בלי אחים, ללא חברה הגונה שתעניק לו גיבוי מוסרי, חף מכל לחץ חברתי – דתי, שיעמידו בפני אי נעימות אם חלילה ייכנע לתענוג הרגעי. כאשר כל שמוטל עליו זה "רק" לא למנוע ממנה לבצע את אשר על ליבה.
יוסף לבדו, לא רק מבחינה משפחתית. הוא כעת לבד איתה בבית, אין נפש חיה באזור. מבחינתה הוא כעת טרף קל, לכאורה גם מבחינתו, והסצנה האסורה קרובה מאי פעם. אבל: "וימאן ויאמר הן אדוני לא ידע איתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי, איננו גדול בכל הבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בראשית לט ח' – ט').
דבר ראשון – "וימאן". לפני כל הסבר, נימוק, ביאור, התפלפלות. דבר ראשון אומר יוסף: "לא!" סירוב מוחלט. לעיתים זהו הנימוק המשכנע ביותר.
פעמים שהרגש בוער, התשוקה יוקדת והתאווה לא מרוסנת. ברגעים כאילו, כל הסבר, הגיוני ומחוכם ככל שיהיה, נופל על נפש אטומה ונתקל בקשיות עורף. אין עם מי לדבר.
במצבים שכאלה, צריך פשוט לקבל החלטה, "נייט!" בשום פנים ואופן לא. "אני לא עושה את זה". כאשר היצר המשתולל נתקל בחומה בצורה של סרבנות, מתברר שהוא כבר איננו חזק כפי שחשבנו, או אז ניתן לעבור לטיעונים ברי-הגיון, "הן אדוני לא ידע איתי" וכו'. "זה לא הגון כלפי בעלך פוטיפר שכה היטיב עימי, זה הוא חטא כבד כלפי שמיא" ועוד.
אך יש סכנה גדולה עוד יותר. היא כבר אוחזת בו, קרובה מאי פעם, הוא לא התכונן לרגע הזה, ומבלי שרצה בכך נוצרה סיטואציה מאיימת עד כאב בעוצמת הפיתוי שבה. מה עושה יוסף?
דבר שני: לברוח! "ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" (בראשית לט – יב). לברוח! לא להישאר שם! לא להיות במקום מסוכן כזה ואחר כך לגלגל עיניים בתמימות "מה יכולתי לעשות". אנשים מאפשרים לעצמם לבלות במקומות הזויים, ולחוות רגעים מפוקפקים. האווירה מתלהטת, היצר מחשמל, ואחר – כך מצקצקים בלשון ותמהים, איך קורה דבר כזה? לאן התדרדרנו?!
דוד המלך פותח את ספר תהילים בקביעה "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". שיטת ה"סמוך" וה"לי זה לא יקרה", רבים חללים הפילה, ועל-כך אנו מתפללים מידי יום "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון".
טיפ נוסף, שלישי במספר, להתמודדות עם פיתויי היצר: ברגע האחרון, אומרים חז"ל, "דמות דיוקנם" של אביו יעקב, ושל אמו רחל נראתה לו, ומנעה ממנו לחטוא.
כאשר ילד רואה דמות הורה מול העיניים, הורה שלמד עימו ושבאמת חינך אותו, גם כשהוא במרחק גיאוגרפי ומנטלי מבית אבא ואמא, דמותם של הורים תעמוד בתת – הכרתו של הילד, ותעניק לו חיבוק חם ומחזק ברגע של התמודדות.
במקום לקונן "איפה הילד"?, עדיף שנשאל "איפה אבא ואמא".
טיפ רביעי ואחרון לסיום: כאשר רואה יוסף את אביו בדמיון, הוא גם שומע אותו מדבר ואומר לו "יוסף, עתידים אחיך שיכתבו על האפוד ואתה ביניהם. רצונך שימחה שמך מביניהם?!" הכהן הגדול עתיד לשאת על חזהו את החושן עליו חקוקים שמות שנים עשר השבטים, קדושי עליון. הידיעה כי הנאה רגעית זו תוציא אותו מהלגיון המובחר של שבטי ישראל, מצננת את תאוותו ומצילתו מן החטא.
אילו רק נדע, נבהיר לעצמנו ונעביר לילדינו את גודל מעלתנו ורום מדרגתנו כיהודים, בניו של בורא עולם, עם סגולה "ישראל קדושים". אילו נחכים ונלמד מהן המשמעויות של מעלותינו אלה, ונחיה על פיהן. חוסננו ועוצמתנו יהיו לאין ערוך.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
